|
פריט 30:
רבי רפאל שפירא (הנכד) - מכתב מודפס, חתום בכתב ידו, 1967
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
30
עמלת בית המכירות:
18%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
רבי רפאל שפירא (הנכד) - מכתב מודפס, חתום בכתב ידו, 1967
הרב רפאל שפירא (ה'תרפ"ג, 1923 - ט' בכסלו ה'תשנ"ח, 8 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבה חרדי-ליטאי, ראש ישיבת תפארת ישראל ותפארת הכרמל בחיפה.
נולד בלאפיטש שבליטא לרב ישראל איסר שפירא, רבה של לאפיטש ומחבר "עין ישראל", בן זקוניו של רבי רפאל שפירא מוולוז'ין; ולטויבא זלדה בת הרב אביגדור מנקביץ מקובנה, ונכדתו של רבי צבי לויתן (ר' הירש'ל סלבודקר), שעמד בראש ישיבה בעירו. בשנת ה'תר"צ עלו בני המשפחה לארץ ישראל, והתיישבו בתל אביב. הוא למד בישיבת חברון בירושלים, והתכתב בצעירותו עם רבי אברהם ישעיהו קרליץ ה"חזון איש"[1]. כמו כן היה משתתף בשיעוריו של הרב יצחק זאב סולוביצ'יק, שהיה בן דודו.
בשנת תש"ז[2] נישא לזהבה[3] גולדה (נפטרה אב תשס"ו) בתו של הרב חיים דוב מאיר רובמן, ראש ישיבת תפארת ישראל בחיפה, כאשר הוא ממשיך לגור בירושלים, כאברך בכולל שבראשות הרב סולוביצ'יק.
לאחר תקופה עבר לגור בחיפה והתמנה כר"מ בישיבה שבראשות חמיו, ובשנת ה'תשכ"א כאשר הלה הקים את הישיבה הגבוהה "תפארת הכרמל", הועמד כראש ישיבה בה לצדו. הוא הנהיג בישיבה שהכהנים ישאו כפים אף בימות החול, שלא כמנהג צפת והגליל שנוהגים בו בבתי כנסת רבים בחיפה[4]. לאחר פטירת חמיו בשנת ה'תשכ"ו עמד הוא בראש מוסדות הישיבה בחיפה. כן עמד בראש ישיבת וולוז'ין בירושלים.
נפטר בט' בכסלו ה'תשנ"ח, 8 בדצמבר 1997 לאחר מחלה קשה, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
הרב רפאל שפירא (ה'תרפ"ג, 1923 - ט' בכסלו ה'תשנ"ח, 8 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבה חרדי-ליטאי, ראש ישיבת תפארת ישראל ותפארת הכרמל בחיפה.
נולד בלאפיטש שבליטא לרב ישראל איסר שפירא, רבה של לאפיטש ומחבר "עין ישראל", בן זקוניו של רבי רפאל שפירא מוולוז'ין; ולטויבא זלדה בת הרב אביגדור מנקביץ מקובנה, ונכדתו של רבי צבי לויתן (ר' הירש'ל סלבודקר), שעמד בראש ישיבה בעירו. בשנת ה'תר"צ עלו בני המשפחה לארץ ישראל, והתיישבו בתל אביב. הוא למד בישיבת חברון בירושלים, והתכתב בצעירותו עם רבי אברהם ישעיהו קרליץ ה"חזון איש"[1]. כמו כן היה משתתף בשיעוריו של הרב יצחק זאב סולוביצ'יק, שהיה בן דודו.
בשנת תש"ז[2] נישא לזהבה[3] גולדה (נפטרה אב תשס"ו) בתו של הרב חיים דוב מאיר רובמן, ראש ישיבת תפארת ישראל בחיפה, כאשר הוא ממשיך לגור בירושלים, כאברך בכולל שבראשות הרב סולוביצ'יק.
לאחר תקופה עבר לגור בחיפה והתמנה כר"מ בישיבה שבראשות חמיו, ובשנת ה'תשכ"א כאשר הלה הקים את הישיבה הגבוהה "תפארת הכרמל", הועמד כראש ישיבה בה לצדו. הוא הנהיג בישיבה שהכהנים ישאו כפים אף בימות החול, שלא כמנהג צפת והגליל שנוהגים בו בבתי כנסת רבים בחיפה[4]. לאחר פטירת חמיו בשנת ה'תשכ"ו עמד הוא בראש מוסדות הישיבה בחיפה. כן עמד בראש ישיבת וולוז'ין בירושלים.
נפטר בט' בכסלו ה'תשנ"ח, 8 בדצמבר 1997 לאחר מחלה קשה, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
