|
פריט 26:
רבי משה שמואל שפירא - מכתב מודפס, חתום בכתב ידו, 1967
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $30
מחיר פתיחה:
$
30
עמלת בית המכירות:
18%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
רבי משה שמואל שפירא - מכתב מודפס, חתום בכתב ידו, 1967
הרב משה שמואל שפירא (י"ט באב תרע"ז, 5 באוגוסט 1917 – א' באייר תשס"ו, 29 באפריל 2006), היה ראש ישיבת באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואחר כך של דגל התורה, וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס.
נולד במינסק שבבלארוס. אביו, רבי אריה שפירא, שהיה רב בביאליסטוק, בנו של רבי רפאל שפירא מוולוז'ין ונכדו של והנצי"ב. אמו, מינא גולדא, הייתה נכדת רבי בעל ה"עונג יום טוב". הסנדק שלו היה סבו הרב רפאל ואת הברכות בירך דודו רבי חיים בריסק. נקרא על שם אחי סבו רבי משה שמואל שפירא מבוברויסק
בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לנדוד מביאליסטוק למינסק, עיר הולדתו. בתום המלחמה שבה המשפחה לביאליסטוק. בביאלסטוק החל ללמוד בישיבה. בתקופה זו למד בחברותא עם בן-עירו הרב אריה לייב מאלין. בשנת תרצ"ג (1933) נסע ללמוד בישיבת אוהל תורה בברנוביץ' אצל הרב אלחנן וסרמן. בשנת תרצ"ו (1936) נסע ללמוד בישיבת מיר שבפולין. לדבריו נהג שם ללמוד במחברות שבהן סיכמו תלמידים את שיעורי רבי ברוך דב ליבוביץ, ומאז החזיק את עצמו כתלמידו. בהגיעו לגיל גיוס נמלט מפולין.
בשנת תרצ"ח (1938) עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, שם למד אצל רבי ראובן כץ וכן שמע את שיעוריו של הרב שך. בשנת תש"ד (1944) למד בירושלים אצל בן-דודו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק.
נישא לבתו של הרב אהרן ויינשטיין, ראש ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בתל אביב. לאחר נישואיו התגורר בבני ברק ולמד בכולל חזון איש, ולאחר מכן קיבל את משרתו התורנית הראשונה כר"מ בישיבת קול תורה. באותה תקופה נסמך להוראה על ידי הרב איסר זלמן מלצר. החזון איש אמר עליו שהוא "נשמה של עולם האצילות".
בשנת תש"ט (1949) מונה בברכתו של החזון איש לראש ישיבת באר יעקב, שהוקמה מעט קודם לכן בהמלצת החזון איש בידי הרב שלמה וולבה, המנהל הרוחני, והרב אפרים בורודיאנסקי, ראש הישיבה, שפרש לאחר זמן קצר, ועמד בראשות הישיבה עד יום פטירתו. את שיעוריו הוציא לאור בספריו קונטרס הביאורים (שיעורים כלליים) ושערי שמועות (שיעורים על הדף). עסק גם בההדרת ספרי הראשונים והוציא לאור את "תוספי הרא"ש" ואת חידושי הר"י מיגאש.
בתיאור תולדותיו מסופר שכבר בשנת תשכ"ו ביקשו הרב יחזקאל סרנא שיצטרף למועצת גדולי התורה, והוא סירב. מאוחר יותר, כשהגיע הרב סרנא לביתו לבקש זאת, הוא התרצה[1]. לאחר הקמת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), נקרא על ידי הרב שך לכהן כחבר במועצת גדולי התורה של המפלגה.
הלוויתו[2] יצאה מישיבת באר יעקב ועברה דרך בית הכנסת לדרמן בבני ברק ונקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק, סמוך לקברו של הרב שך.
לאחר פטירתו יצאו מספר ספרי זיכרון הכוללים את תולדות חייו, אסופת מאמרים מתלמידיו ושיעוריו, ובהם: "לשמש שם אהל", "ישורון" "ניחוחה של תורה", "ארזים עלי מים", קונטרס "אהל משה" ועוד.
את מקומו בראשות הישיבה ממלא בנו הרב דוד יצחק שפירא.
בחודש אלול תש"ע הוקמה לזכרו ישיבת שערי שמועות ביישוב בית חלקיה (על שם ספרו "שערי שמועות"). בראשות הישיבה עומדים בנו הרב נפתלי צבי יהודה שפירא ונכדו הרב אריה (בן הרב דוד יצחק) שפירא
הרב משה שמואל שפירא (י"ט באב תרע"ז, 5 באוגוסט 1917 – א' באייר תשס"ו, 29 באפריל 2006), היה ראש ישיבת באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואחר כך של דגל התורה, וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס.
נולד במינסק שבבלארוס. אביו, רבי אריה שפירא, שהיה רב בביאליסטוק, בנו של רבי רפאל שפירא מוולוז'ין ונכדו של והנצי"ב. אמו, מינא גולדא, הייתה נכדת רבי בעל ה"עונג יום טוב". הסנדק שלו היה סבו הרב רפאל ואת הברכות בירך דודו רבי חיים בריסק. נקרא על שם אחי סבו רבי משה שמואל שפירא מבוברויסק
בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לנדוד מביאליסטוק למינסק, עיר הולדתו. בתום המלחמה שבה המשפחה לביאליסטוק. בביאלסטוק החל ללמוד בישיבה. בתקופה זו למד בחברותא עם בן-עירו הרב אריה לייב מאלין. בשנת תרצ"ג (1933) נסע ללמוד בישיבת אוהל תורה בברנוביץ' אצל הרב אלחנן וסרמן. בשנת תרצ"ו (1936) נסע ללמוד בישיבת מיר שבפולין. לדבריו נהג שם ללמוד במחברות שבהן סיכמו תלמידים את שיעורי רבי ברוך דב ליבוביץ, ומאז החזיק את עצמו כתלמידו. בהגיעו לגיל גיוס נמלט מפולין.
בשנת תרצ"ח (1938) עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, שם למד אצל רבי ראובן כץ וכן שמע את שיעוריו של הרב שך. בשנת תש"ד (1944) למד בירושלים אצל בן-דודו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק.
נישא לבתו של הרב אהרן ויינשטיין, ראש ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בתל אביב. לאחר נישואיו התגורר בבני ברק ולמד בכולל חזון איש, ולאחר מכן קיבל את משרתו התורנית הראשונה כר"מ בישיבת קול תורה. באותה תקופה נסמך להוראה על ידי הרב איסר זלמן מלצר. החזון איש אמר עליו שהוא "נשמה של עולם האצילות".
בשנת תש"ט (1949) מונה בברכתו של החזון איש לראש ישיבת באר יעקב, שהוקמה מעט קודם לכן בהמלצת החזון איש בידי הרב שלמה וולבה, המנהל הרוחני, והרב אפרים בורודיאנסקי, ראש הישיבה, שפרש לאחר זמן קצר, ועמד בראשות הישיבה עד יום פטירתו. את שיעוריו הוציא לאור בספריו קונטרס הביאורים (שיעורים כלליים) ושערי שמועות (שיעורים על הדף). עסק גם בההדרת ספרי הראשונים והוציא לאור את "תוספי הרא"ש" ואת חידושי הר"י מיגאש.
בתיאור תולדותיו מסופר שכבר בשנת תשכ"ו ביקשו הרב יחזקאל סרנא שיצטרף למועצת גדולי התורה, והוא סירב. מאוחר יותר, כשהגיע הרב סרנא לביתו לבקש זאת, הוא התרצה[1]. לאחר הקמת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), נקרא על ידי הרב שך לכהן כחבר במועצת גדולי התורה של המפלגה.
הלוויתו[2] יצאה מישיבת באר יעקב ועברה דרך בית הכנסת לדרמן בבני ברק ונקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק, סמוך לקברו של הרב שך.
לאחר פטירתו יצאו מספר ספרי זיכרון הכוללים את תולדות חייו, אסופת מאמרים מתלמידיו ושיעוריו, ובהם: "לשמש שם אהל", "ישורון" "ניחוחה של תורה", "ארזים עלי מים", קונטרס "אהל משה" ועוד.
את מקומו בראשות הישיבה ממלא בנו הרב דוד יצחק שפירא.
בחודש אלול תש"ע הוקמה לזכרו ישיבת שערי שמועות ביישוב בית חלקיה (על שם ספרו "שערי שמועות"). בראשות הישיבה עומדים בנו הרב נפתלי צבי יהודה שפירא ונכדו הרב אריה (בן הרב דוד יצחק) שפירא
