עבודה באונס בצבא בשב"ק – "וידע שכל מה שעושה הוא מאונס ופקוח נפש ומלאכה שאינה צריכה לגופה"- מכתבי קודש מהרה"ק רבי ...

עבודה באונס בצבא בשב"ק – "וידע שכל מה שעושה הוא מאונס ופקוח נפש ומלאכה שאינה צריכה לגופה"- מכתבי קודש מהרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל. בכתיבת וחתימת יד הגבאי.

מכתב קודש מתאריך כ"ה אייר תש"ג מהרה"ק מהוסיאיטין להרבני ר' דוד זמורה ז"ל בעת המלחמה שנאלץ לשרת בצבא וישנה התייחסות על עבודתו בשבת, וע"ז כותב הרה"ק בזה"ל; "וידע שכל מה שעושה הוא מאונס ופיקוח נפש ומלאכה שאינה צריכה לגופה". בין הדברים כותב הגבאי בזה"ל גם באידיש; כן הזכרתי אותו לפני אדומו"ר הק' שליט"א בהתעוררות רחמים והשפיע את ברכתו עליו שיוושע בישועה שלימה וינצל מכל מכשול ואמר בזה"ל איך ווינש.. ער זאל אבגעהיטען ווערין פין אללעס שלעכטין עס זאל נישט שולט זיין אויף עם קעיין שלעכטס ח"ו ויבוא לביתו בקרוב בריא ושלם..". נייר מכתבים רשמי. 13 שורות. קרע בראש הבלנק. מצב בינוני.

כמו"כ ישנו מכתב נוסף פרטי מתאריך ב' אב תש"ג שכותב איש אמונו של הרבי הרה"ג ר' דוד פרנקל זצ"ל לר' דוד זמורה ז"ל ובין הדברים הפרטיים כותב לו בשם הרבי שציוה עליו שיכתוב לו איזה מהדברים המותרים לעשות בשרותו בצבא, והיות ואינו יודע במה להתחיל, אז שולח לו את הספר "מחנה ישראל" "מהחפץ חיים" זצ"ל שנועד לחיילים המשרתים בצבא, לידע איך להתנהג בצבא, ואם יהיה לו שאלות שישאל אותו שוב. 2 דפים – 3 עמודי כתיבה על A5.כתוב בשפת האידיש.

כמו"כ מצ"ב בנוסף עוד 2 גלויות אישיים מהגה"ח ר' דוד פרנקל לר' דוד זמורה הנ"ל. מתאריכי תש"ב/ תש"ו.

הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע. (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין, נכדו האחרון של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. נולד בשנת תרי"ח לאביו הרה"ק רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו בהוסיאטין, ואלפי חסידי אביו קבלו את מרותו. נודע בדמותו האצילית ובהנהגתו מלאת ההוד, כמסורת בית רוז'ין. היה ידוע במידת האמת שלו. במלחמת העולם הראשונה עבר לווינה וקבע בה את חצרו, יחד עם אדמו"רי בית רוז'ין האחרים. פעל רבות ליישוב ארץ ישראל, ובשנת תרצ"ז עלה בעצמו לארץ והתיישב בתל-אביב. עם עליית הנאצים הפציר פעמים רבות בחסידיו להימלט מאירופה הבוערת ונהג לומר: "מי שיש לו שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית". לחסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו". ידוע הסיפור על תפילתו בזמן השואה על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים [כשריחפה סכנת השמדה על יושבי ארץ ישראל, עם התקדמות הצבא הנאצי בפיקודו של רומל לעבר מצרים] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בגיל מופלג בהיותו בן 92 בחנוכה תש"ט. באופן מפליא ביקש בצוואתו, שנכתבה בשנת תרצ"ט, לקברו בירושלים, אך "באם לא תהיה היכולת לירושלים" שיקברוהו בצפת או בטבריה. מאחר ובזמן פטירתו היתה הדרך להר הזיתים חסומה, נקבר בעיר טבריה.