מעזבון בתיה עוזיאל

פרוטרט הצייר ראובן רובין, 

ציור מחווה שצויר על ידי אלן מנגל, אחיו של מרסל ...

מעזבון בתיה עוזיאל

פרוטרט הצייר ראובן רובין, 

ציור מחווה שצויר על ידי אלן מנגל, אחיו של מרסל מרסו,  בבית אביה של בתיה עוזיאל, האמרגן/ אימפרסריו ברוך גילאון (גוריאצ'יקוב) שהיה חברו הקרוב. במסגרת ערב לכבוד מרסל מרסו ובנוכחות שגריר צרפת ברטרנד דה לה סבלייה ועוד אורחים קרואים, מידות: 27x21 ס״מ

מתוארך: 16 לאוקטובר 1966

ראובן רובין היה מגדולי הציירים הישראליים; התפרסם בתקופת המנדט הבריטי ובראשית המדינה. ביטא ביצירותיו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל. על יצירתו זכה בפרס ישראל לשנת 1973.

ראובן רובין נולד בגאלאץ שברומניה, בשם ראובן זליקוביץ'; אביו היה חזן. בשנת 1912 הגיע לארץ ישראל ולמד שנה אחת בבצלאל. רובין לא אהב את התפיסה השלטת בבצלאל, ולכן עבר ב-1913 לפריז, שבה למד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ב-1919 הגיע לצ'רנוביץ (בירת בוקובינה) שם שהה עד 1920, ואז נסע לארצות הברית. בתקופת זו, פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש, בין היתר בכתב העת Libertatea (רומנית: החירות); אך שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק בשנת 1922.

בשנת 1923 חזר רובין לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות של ציור שהכיר באמריקה. הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה'גלותית', לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. בשנת 1924 היה רובין לצייר היהודי הארצישראלי הראשון, אשר הציג בתערוכת יחיד את ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה, בגלל הסתייגותו מהסגנון האמנותי שלו, היה רובין ממקימי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, והוא נבחר לוועד הראשון שלו יחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים הוא היה יושב ראש האגודה.

ראובן רובין נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", יצר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים נוספים בני דורו בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים המבע החומרי בציוריו הלך ופחת, והנושאים כביכול נעשו יותר ויותר רוחניים, כבתוך עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן, ראובן השתתף בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל. בשנים 1948–1950 היה הציר הראשון של ישראל ברומניה.

ראובן זכה בפרס דיזנגוף בשנת 1964, ובפרס ישראל בשנת 1973.

בשנת 1974 נפטר ראובן, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. הוא הוריש את ביתו לעיריית תל אביב.

מרסל מַרסוֹ (בצרפתית: Marcel Marceau; נולד בשם מרסל מאנגל (Mangel)‏;

(22 במרץ 1923 - 22 בספטמבר 2007) היה פנטומימאי יהודי-צרפתי, מהפופולריים ביותר באמנות הפנטומימה בעולם.

בשנת 1947 יצר מרסו את הדמות "ביפּ", באפודה מפוספסת ובצילינדר משי חבוט מעוטר בפרח - אות לשבריריות החיים - שהיה ל"אלטר אגו" שלו, ממש כמו ש"הנווד הקטן" של צ'אפלין היה לאישיותו של הכוכב. חוויות הביש של ביפ עם כל דבר שבעולם, מפרפרים ועד לאריות, באוניות וברכבות, באולמות ריקודים ובמסעדות, אינן יודעות גבולות. כפנטומימאי אופי, הוכר מרסו כאמן שאין שני לו.

בשנת 1949, אחרי קבלת פרס דבורו (לזכר אמן הפנטומימה בן המאה ה-19, ז'אן-גאספאר דבורו) על המימודרמה השנייה שלו, "מוות בטרם שחר", הקים מרסו את "להקת הפנטומימה של מרסל מרסו" - להקת הפנטומימה היחידה בעולם באותם ימים.

מרסל מרסו הרבה לסייר בעולם. אחרי ביקורו הראשון באמריקה בשנת 1955, חזר והופיע שם לפני אולמות מלאים בערים העיקריות של ארצות הברית. בשנים הבאות סייר בדרום אמריקה, אפריקה אוסטרליה, סין, יפן, דרום מזרח אסיה, רוסיה ואירופה. בין השאר ביקר גם בישראל בשנת 1960. בשנת 2006 חזר שוב לביקור באוסטרליה.

מרסל מרסו הופיע גם בסרטי קולנוע, בין השאר ב"ברברלה" ובתפקיד עצמו ב"סרט אילם" של מל ברוקס (בסרט זה, כמתבקש משמו, איש אינו מדבר, מלבד מרסו, שבאופן פרודי אומר את המילה היחידה בסרט "NON" ("לא" בצרפתית). כמו כן הוציא ספרי ילדים ללימוד אלף-בית וחשבון וכן ספרי שירה מאוירים, "הבלדה של פריז והעולם" בשנת 1966 ו"עלילות ביפ" שיצא לאור ב-1976. בשנת 1982 יצא בפריז הספר "העין השלישית", קובץ של עשר ליטוגרפיות מקוריות, בלוויית טקסט מאת מרסו. בשנת 1987 יצא לאור "פימפורלו" ובשנת 2001 התפרסם ספר צילומים חדש לילדים בשם "ביפ בספר".

בשנת 1978 פתח בית ספר בינלאומי לפנטומימה בפריז. בשנת 1996 ייסד קרן לקידום הפנטומימה בארצות הברית.

מרסל מרסו זכה להכרה ולאותות כבוד במולדתו צרפת ובגרמניה ובתוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בארצות הברית על בריאת צורת אמנות חדשה, שהיא מורשת ממסורת עתיקה.

החל משנת 1990, התאריך 18 במרץ הוכרז בניו יורק כ"יום מרסל מרסו". מרסו קיבל עליו את הכבוד והאחריות שבשירות כשגריר רצון טוב לוועידת האו"ם השנייה בנושא ההזדקנות, שהתקיימה במדריד, ספרד באפריל 2002.

בשנותיו האחרונות החל מצבו הבריאותי של מרסו להידרדר, וב-22 בספטמבר 2007 נפטר בגיל 84. הוא נישא שלוש פעמים ולו ארבעה ילדים.