מכירה פומבית 63
פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.18
(הזמן המקומי שלך)
ישראל
רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח ברחביה, ירושלים
המכירה הסתיימה
|
פריט 176:
מכתב מעניין בכתב-ידו של אלברט איינשטיין, אל אחותו – נכתב בעקבות עזיבתו את ברלין בשנת 1922, מחשש לחייו – אזכורים ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $32,000
מחיר פתיחה:
$
12,000
הערכה:
$15,000 - $20,000
עמלת בית המכירות:
23%
מע"מ: על העמלה בלבד
|
מכתב מעניין בכתב-ידו של אלברט איינשטיין, אל אחותו – נכתב בעקבות עזיבתו את ברלין בשנת 1922, מחשש לחייו – אזכורים לאנטישמיות ולמצב הפוליטי בגרמניה / אזכור לנסיעתו המתוכננת של איינשטיין ליפן
מכתב מעניין בכתב-ידו ובחתימתו של אלברט איינשטיין, ממוען אל אחותו. ללא ציון מקום, [קיל (Kiel), גרמניה?], ה-12 באוגוסט, 1922. גרמנית.
אלברט איינשטיין (1879-1955), פיסיקאי יהודי-גרמני, מן הפיסיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים. חתן פרס נובל לפיסיקה.
את המכתב שלפנינו כתב איינשטיין לאחר שנאלץ לעזוב את ברלין, בעקבות רצח שר החוץ הגרמני-יהודי ולטר רתנאו (באותה עת הוזהר על-ידי המשטרה כי קיימת סכנה לחייו). איינשטיין מתאר במכתבו חיים מבודדים מחוץ לברלין (על מקום מגוריו כותב: "איש אינו יודע היכן אני נמצא. אני נחשב לנעדר"), ומתייחס לאנטישמיות בגרמניה, לעתידה הפוליטי והכלכלי של המדינה, ולנסיעתו המתוכננת לאסיה.
על אף שאיינשטיין מביע במכתבו תחזית קודרת לגבי עתידה של גרמניה (וזאת עוד כשנה לפני ניסיון ההפיכה של המפלגה הנאצית, בשנת 1923), בכתיבתו ניכרים חוש ההומור האופייני לו ואף נימה של אופטימיות.
בין היתר, כותב איינשטיין: "מצבי טוב למדי, למרות כל אותם אנטישמים מבין עמיתי הגרמנים. אני מאוד לבדי כאן, ללא רעש או רגשות בלתי נעימים, ואת עיקר כספי אני מרוויח בלי עזרת הממשלה, כך שאני אדם חופשי באמת ובתמים. לא אקבל על עצמי שוב משרה אקדמית מחוץ לארץ. ובכל זאת, היה עלי להצטרף לועדה של חבר הלאומים ["הוועדה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי מטעם חבר הלאומים" - League of Nations Committee on Intellectual Cooperation], מה שכמובן מקומם את האנשים סביבי. לא היה דבר שיכולתי לעשות בעניין, אם רציתי שלא לחטוא לעקרונותיי. מבשילים כאן זמנים אפלים, כלכלית ופוליטית, ואני שמח להתרחק מכל זה לחצי שנה [...] את מבינה, אני עומד להפוך למעין מטיף נודד. זה קודם כל נעים, ושנית – נחוץ [...]. אל תדאגי לי. אני עצמי אינני דואג, גם אם העניין אינו 'כשר' לגמרי. אנשים מתוסכלים מאוד. באיטליה, אגב, נראה שהמצב גרוע לפחות באותה המידה...".
בשנת 1922 התנקשו שלושה צעירים גרמנים מחוגי הימין הקיצוני בחייו של שר החוץ הגרמני ולטר רתנאו. רצח פוליטי זה, שבוצע, בן היתר, ממניעים אנטישמיים, זעזע את גרמניה. לאחר הרצח הזהירה המשטרה את איינשטיין כי קיימת סכנה לחייו והמליצה לו להימנע מהרצאות ואף לעזוב את ברלין. בעקבות זאת, עבר איינשטיין לעיר קיל (שם, כפי הנראה, כתב את המכתב שלפנינו) וביטל כמה מהרצאותיו. מאוחר יותר באותה שנה, הוזמן איינשטיין לשאת סדרה של הרצאות ביפן, ויצא למסע ארוך לאסיה (במהלך מסע זה התבשר כי זכה בפרס נובל לפיסיקה).
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, נחקקו חוקים אשר הרחיקו את היהודים ממשרות ציבוריות (ובהן משרות אוניברסיטאיות). הנאצים רדפו גם את הפיסיקאים היהודים; ובין היתר פסלו את תורת היחסות של איינשטיין כ"פיסיקה יהודית". בעת עלייתו של היטלר לשלטון היה איינשטיין במסע הרצאות מחוץ לגרמניה. לאור המצב בארצו, החליט לותר על אזרחותו הגרמנית, ולאחר תקופה קצרה של נדודים, השתקע בארצות הברית, שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי. איינשטיין נשאר בפרינסטון עד מותו ב-18 באפריל 1955.
[1] דף (שני עמודים כתובים), 27 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמים. קרעים קלים בשוליים.
אלברט איינשטיין (1879-1955), פיסיקאי יהודי-גרמני, מן הפיסיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים. חתן פרס נובל לפיסיקה.
את המכתב שלפנינו כתב איינשטיין לאחר שנאלץ לעזוב את ברלין, בעקבות רצח שר החוץ הגרמני-יהודי ולטר רתנאו (באותה עת הוזהר על-ידי המשטרה כי קיימת סכנה לחייו). איינשטיין מתאר במכתבו חיים מבודדים מחוץ לברלין (על מקום מגוריו כותב: "איש אינו יודע היכן אני נמצא. אני נחשב לנעדר"), ומתייחס לאנטישמיות בגרמניה, לעתידה הפוליטי והכלכלי של המדינה, ולנסיעתו המתוכננת לאסיה.
על אף שאיינשטיין מביע במכתבו תחזית קודרת לגבי עתידה של גרמניה (וזאת עוד כשנה לפני ניסיון ההפיכה של המפלגה הנאצית, בשנת 1923), בכתיבתו ניכרים חוש ההומור האופייני לו ואף נימה של אופטימיות.
בין היתר, כותב איינשטיין: "מצבי טוב למדי, למרות כל אותם אנטישמים מבין עמיתי הגרמנים. אני מאוד לבדי כאן, ללא רעש או רגשות בלתי נעימים, ואת עיקר כספי אני מרוויח בלי עזרת הממשלה, כך שאני אדם חופשי באמת ובתמים. לא אקבל על עצמי שוב משרה אקדמית מחוץ לארץ. ובכל זאת, היה עלי להצטרף לועדה של חבר הלאומים ["הוועדה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי מטעם חבר הלאומים" - League of Nations Committee on Intellectual Cooperation], מה שכמובן מקומם את האנשים סביבי. לא היה דבר שיכולתי לעשות בעניין, אם רציתי שלא לחטוא לעקרונותיי. מבשילים כאן זמנים אפלים, כלכלית ופוליטית, ואני שמח להתרחק מכל זה לחצי שנה [...] את מבינה, אני עומד להפוך למעין מטיף נודד. זה קודם כל נעים, ושנית – נחוץ [...]. אל תדאגי לי. אני עצמי אינני דואג, גם אם העניין אינו 'כשר' לגמרי. אנשים מתוסכלים מאוד. באיטליה, אגב, נראה שהמצב גרוע לפחות באותה המידה...".
בשנת 1922 התנקשו שלושה צעירים גרמנים מחוגי הימין הקיצוני בחייו של שר החוץ הגרמני ולטר רתנאו. רצח פוליטי זה, שבוצע, בן היתר, ממניעים אנטישמיים, זעזע את גרמניה. לאחר הרצח הזהירה המשטרה את איינשטיין כי קיימת סכנה לחייו והמליצה לו להימנע מהרצאות ואף לעזוב את ברלין. בעקבות זאת, עבר איינשטיין לעיר קיל (שם, כפי הנראה, כתב את המכתב שלפנינו) וביטל כמה מהרצאותיו. מאוחר יותר באותה שנה, הוזמן איינשטיין לשאת סדרה של הרצאות ביפן, ויצא למסע ארוך לאסיה (במהלך מסע זה התבשר כי זכה בפרס נובל לפיסיקה).
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, נחקקו חוקים אשר הרחיקו את היהודים ממשרות ציבוריות (ובהן משרות אוניברסיטאיות). הנאצים רדפו גם את הפיסיקאים היהודים; ובין היתר פסלו את תורת היחסות של איינשטיין כ"פיסיקה יהודית". בעת עלייתו של היטלר לשלטון היה איינשטיין במסע הרצאות מחוץ לגרמניה. לאור המצב בארצו, החליט לותר על אזרחותו הגרמנית, ולאחר תקופה קצרה של נדודים, השתקע בארצות הברית, שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי. איינשטיין נשאר בפרינסטון עד מותו ב-18 באפריל 1955.
[1] דף (שני עמודים כתובים), 27 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמים. קרעים קלים בשוליים.
