מכתב האדמו"ר רבי משה מקוברין - אב, תרי"ג - בעניין איסוף כספים עבור היישוב החסידי בטבריה וברכת "שנה טובה ומבורכת" - ...

מכתב האדמו"ר רבי משה מקוברין - אב, תרי"ג - בעניין איסוף כספים עבור היישוב החסידי בטבריה וברכת "שנה טובה ומבורכת" - 8 שורות בכתב יד-קדשו וחתימתו
מכתב מעניין בעניין איסוף כספים עבור היישוב החסידי בטבריה, עם 8 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי "משה במהור"י" [בן מורינו רבי ישראל] מקוברין. [קוברין], אב [תרי"ג 1853].
המכתב נכתב לטבריה אל שלשת ראשי ומנהלי "כולל רייסין", רבי דוד אליהו [ב"ר נטע מברודי], רבי מנחם אליעזר [אחיו של רבי משה מקוברין] ורבי מנחם מענדיל [ב"ר מרדכי מרייסין]. המכתב פותח בברכת האדמו"ר לשנה טובה: "החיים והשלום וברכה, ושנה טובה ומבורכת, וכתיבה וחתימה טובה, לכבוד אהובים וידידים... יושבים בקודש ותפילתם נוכח שער השמים...".
המכתב שלפנינו נכתב כארבע שנים לפני הסתלקותו של האדמו"ר לבית עולמו, והאדמו"ר מספר בו כי קפצה עליו זקנה ואינו יכול להמשיך לנהל את איסוף הכספים להחזקת היישוב החסידי בארץ ישראל. בהמשך המכתב מתווה האדמו"ר תכניות לניהול וגביית כספי ארץ ישראל מהיום והלאה. בסוף המכתב התאמץ האדמו"ר וכתב 8 שורות בכתב-ידו: "ידידי... אם יגזור ה' עלי בחיים... לא אחדל מלהתאמץ עבור... אף שאיני יודע אם יהי' היכולת לסבב בעצמי, אפעול בעזה"ש מביתי מה שאוכל לפעול... מאנשים לשלוח מכל הסיבבה[!] אין לי עצה כעת... להאיש שהוכשר בעיני... וה' יודע לבבי שמבקש אני טובתם... רבותינו הקדושים... ועתה בטחו בה' יתענגו על הטובה אשר יטיב ה' עמכם... ידידכם, ומחמת חולשתי קצרתי... וה' יהי' בעזרינו ונתבשר בבשורות טובות מכלל ישראל, ובפרט מטובת המחזיקין בקודש. דורש שלומם וטובתם כל הימים. משה במהור"י".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. אחד מהגבאים הממונים על מעות ארץ ישראל היה ידיד נפשו, הגאון רבי יחיאל אב"ד מוש. שנפטר בטבת תרי"ב. באותה תקופה כבר קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו. במכתבו זה מספר הוא למנהלי כולל רייסין בטבריה, על כוחותיו שעזבוהו, ועל כך שאיננו יכול להמשיך בנסיעותיו כבימים עברו. במכתבו מציע להם אופנים אחרים להחזיק את היישוב מהיום ואילך:
"נתעורר מחדש יגון לבבי על המחסור הנלקח מאתנו, שארית יתר הפליטה, הרב המנוח זללה"ה [רבי יחיאל אב"ד מוש, נפטר בטבת תרי"ב], ואשר זה היה חיות נפשי ולבבי בכל השנים לדבר בלבבי אליו ע"פ המכתבים... מצוה לחזק ידים רפות ולהיות כלי מושפע ע"י עשייתי, להיותם ניזונים שמה להיות יסוד מוסד על מכונו כחפץ רבוה"ק זי"ע [רבותינו הקדושים זכותם יגן עלינו] אשר בארץ המה [הכוונה כנראה, למייסדי היישוב רבי מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק או לרבותיו אדמו"רי לכוביץ שעסקו שנים רבות בניהול קופות ארץ ישראל] ...ועתה הן קשה עלי באמת להגיד לכם, אכן ההכרח לא יגונה, כי בשנה דנא נחלשתי למאד מרוב הצרות ותלאות, עד שכעת נהייתה אצלי חלישות רב בכל איברי... עד אשר לא אוכל הצג רגלי על הארץ בלתי סמיכת המטה, ועתה חנוני חנוני אחי ורעי, בקשו רחמים עבורי ועבורכם למאד, כי מאד נצרך אני לרחמי שמים, ובטוח אני בחסדי השם שבוודאי ירפאני רפואה שלמה בקרוב... תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא, כי מצ'אסניק לא קבלנו עדיין, וכן ממינסק, עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות...".
בסופו של דבר, בקיץ תרט"ו פנו מנהלי כולל רייסין מטבריה, במכתב לתלמידו הגדול רבי אברהם וינברג בעל ה"יסוד העבודה", בבקשה שיקח משרה זו על שכמו, וכך היה. במכתבם כתבו הם אליו: "כאשר הגיענו מכתב באורך מהרב הק' [מקוברין, כנראה כוונתם למכתב שלפנינו] אשר אין ביכלתו בשום אופן לנסוע בעצמו, ופקודתו אלינו לזרז... בכח והרשאה לאיש אשר מוכשר לזה לעסוק... לטובת הארץ ויושביה, הסכמנו כולנו להעמיס העבודה על כבוד מעלתו..." (יסוד המעלה, א, עמ' שנא).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. בעל ה"בית הלוי" שחותנו היה מחסידי קוברין התבטא עליו "משה אמת ותורתו אמת" [בספר מחשבות נחום (עמ' רלט-רמ) מסופר, כי רבי חיים מבריסק בילדותו היה חולה מסוכן, ובברכת האדמו"ר רבי משה מקוברין ניצל מחוליו, עד אשר במשפחת אדמו"רי קוברין היו אומרים שהגר"ח הוא חצי-חסיד...].
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא, תרפ"ד, עמ' 63).
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמי רטיבות. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהשורות אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.