תגלית: ספר שירים בכתי"ק גדול מקובלי תימן רבינו חיים סינוואני ראב"ד סינואן. לא נדפס

תגלית: ספר שירים בכתי"ק גדול מקובלי תימן רבינו חיים סינוואני ראב"ד סינואן. לא נדפס

'דיוואן מארי חיים סינוואני' !!

קודש הקדשים - ספר השירים האישי של גדול המקובלים מל"ו הצדיקים רבינו חיים סינואני ראב"ד סינואן בתימן ומח"ס תורת חכם. נכתב כולו בעצם כתב יד קדשו [מלבד מס' קטן של דפים בכתב יד קדום עוד יותר]. כולל שירים אוטוגרפים חתומים על ידו שלא פורסמו מעולם. [תימן, המחצית הראשונה של המאה ה-20].

הדיוואן מכיל מאות שירי קודש מאת גדולי תימן המושרים בזמנים מיוחדים, מחולקים לקטגוריות: שירי שבת; שירי שבח לה' יתברך; שירי הלל. וכן קובץ שירים [דפים: מח - נז] שלא פורסמו, שכתב וחיבר המקובל הרב סינוואני לעצמו וחתם את שמו על כל שיר: "ס' חיים", "אני חיים". בין השירים שחיבר הרב סינוואני: שירי שבת, שירים ע"ד הקבלה, שירי כיסופים ועוד. בסוף הקובץ חתם הרב סינוואני ברמז לשם משפחתו: "ולד יחיא אלסנואנייא" [בן יחיא סינואני].

לפנינו חיבור שלם המכיל מאות שירי קודש, מהם קבליים, ועשרות-אלפי (!) מילים, בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי תימן ומגדולי המקובלים בדורות האחרונים.

גדול מקובלי תימן מארי חיים סינוואני [תרנ"ח-תשל"ט], אחד מל"ו צדיקים, שציונו נמצא ביהוד. היה ידוע בחייו כפועל ישועות, וגם לאחר פטירתו, רבים עולים לציונו ורואים ישועות. התפרסם כבעל רוח הקודש והמונים נהרו לקבל את עצתו וברכתו, היה בקי בחכמת "גורל החול" [המיוחס ליוסף הצדיק] אולם הפסיק לעסוק בחכמה זו לחלוטין וטען שכיום לא כדאי להשתמש בסגולות. כתב קמעים גם לגויים שהתגוררו בתחום שיפוטו וראו בו קדוש הפועל ישועות. הוא נודע כבקי בחכמת כף היד וכאשר הגיע אליו אדם בפעם הראשונה ידע בהסתכלות בלבד מי הוא ומה עבר עליו בחייו, מה מעשיו ולאיזו ברכה נזקק. בדרך כלל הניח את ידו על עורף המתברך כדי להכניע את המקטרגים שנבראו מעוונות האדם וכאשר ברך את תלמידיו נהג להצמיד את מצחו אל מצחם ולברך. 

רבי חיים נולד בעיירה סנוואן שבתימן, בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח. אימו נהגה לשים את עריסתו, צמוד לקיר החדר שמצידו השני היה בית מדרש, כדי שדברי כבר בינקותו, דברי התורה יחדרו לליבו. מיעט בשינה ובאכילה, התנזר מתענוגות העולם והסתפק במועט. בגיל 15 החל ללמוד את ספר הזוהר הקדוש ובאחד הלילות נגלו אליו בחלום רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר ופירשו מאמר אחד מדבריהם בספר הזוהר. כבר בגיל 17 קיבל סמיכה לרבנות, ונכנס אל הקודש פנימה והתחיל ללמוד את תורת הקבלה עם רבו הרב שלמה בן יוסף טביב, ובגיל 23 התמנה כרבה וכאב"ד בעיר מגוריו סינוואן, ולמד עם רבו הרב יעיש מוסא קורן קבלה מעשית.

האגדה מספרת שבאחד ממסעותיו של רבי חיים סינוואני במחוז שרעב, פגש בדרך תלמיד חכם שמהלך עם חמורו, ועימו היה נער צעיר כבין תשע, והנער העדין, החזיק ביד אחת מקל שאיתו הנהיג את הבהמה, וביד השניה החזיק ספר ולמד תורה. רבי חיים הסתכל על פניו של הנער, וראה את טוהר עיניו, והתרגש מאוד מעדינות ואצילות נפשו שהשתקפה מדמותו האצילה, ושקדנותו הנפלאה היתה בעיניו לפלא ממש, רבי חיים ברר מי הנער, ושמע שהתייתם מאביו, וביקש לקחת אותו תחת חסותו, וגידלו כבן, בדרך התורה והיראה. רבי חיים אהב את הנער בכל נימי נפשו, ונפשו נקשרה בנפשו, והנער הפך לבן לווייתו, וכך היו הדברים במשך שנתיים, רבי חיים לימד את הנער, וראה שיראתו קודמת לחוכמתו, ויש לו שכל בהיר וחריף במיוחד, וזה הנער - הפך לרבן של ישראל, הלא הוא המקובל הצדיק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל.

תלמידו המקובל הרב מרדכי שרעבי אמר עליו: "הוא גדול הדור בקבלה, ואין זאת אומרת שאינו גדול הדור בפשט. ונהירין לו שבילי דרקיע כשבילי דארעא". אהבת ישראל היה נשקפת מכל מעשיו, ידוע הסיפור, שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים, שביקש רבי חיים לקבל את כל רשימת החללים, והיה בוכה ומתפלל עליהם, ושואל: מה נקבל תמורת חללים אלו? ולא פלא שמחרט על מצבתו - "סנגורם של ישראל".

כ-[142] עמ'. 24X10 ס"מ. נייר עבה. כל הספר בכתב יד קדשו מלבד מס' קטן של דפים בכתב יד קדום יותר.

מצב טוב-טוב מאוד. כתמי זמן. כמה קרעים קלים והדבקות. כריכת עור עתיקה.