יחזקאל שטרייכמן
1993 - 1906

1993 - 1906

צילה, 1972 , שמן על בד, 130X100 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור. תערוכה: שטרייכמן, מוזיאון ישראל, יגאל צלמונה, ירושלים, 1987 , מס’ 23 (מצולם). ”בשנות השבעים והשמונים ממשיך שטרייכמן לפתח את השפה האמנותית שגיבש בשנות השישים. ציורו הופך לחופשי ורב-גוני יותר, אוורירי ו”אביך”. הוא ממשיך ליצור במקביל בשתי הגישות שהיו אופייניות לו גם בעבר: האחת, מהירה, ספונטנית, והשנייה איטית, מבוססת על הרוויית הצבע ועל צמיחת השכבות האחרונות על צורותיהן וגווניהן בתהליך הדרגתי מן השכבות שמתחתן. בשנים האחרונות הוא מרבה לצייר אובייקטים מזוהים, כגון דיוקנאות, בייחוד של צילה רעייתו... תהליך הציור עצמו אצל שטרייכמן הוא יצירת הסינתזה בין נגיעות המכחול, איכות הצבעים ואופי הפיגמנט שלהם והצורה. איכות הציור של שטרייכמן מותנית בהצלחת תהליך עשייה שלם, ארוך ומורכב, של מאבק עם החומר לשם השגת אחדות של אווירה, השוואת ”ניגוני” הערכים הפלאסטיים על פני כל שטח הבד על-פי מפתח (במובן המוסיקאלי אחד. תהליך הציור הוא גם ”בישול” הצבע והבאתו למאכסימום של רוויה גם כשהציור נראה בלתי מהוקצע) על-ידי עיבודו בשכבות, עד שגוונים ובני-גוונים משתקפים מבעד ומבין השכבות התחתונות ויוצרים את העושר הכרומאטי, ללא התייפייפות לשמה וללא התגנדרות מיותרת... הציור של שטרייכמן אינו וירטואוזי. גילוי ההיסוסים, הלבטים והכנות ביצירתו על-ידי הצופה הם חלק מחוויית הצפייה.” יגאל צלמונה