דף בכתב-יד - כתב שליחות לשד"ר רבי יצחק פרחי "המוכיח הירושלמי" - ירושלים, תקצ"ז - בחתימותיהם של גדולי ירושלים - עם ...

דף בכתב-יד - כתב שליחות לשד"ר רבי יצחק פרחי "המוכיח הירושלמי" - ירושלים, תקצ"ז - בחתימותיהם של גדולי ירושלים - עם תוספת מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי יצחק פרחי
דף בכתב-יד, כתב שליחות לשד"ר רבי יצחק פרחי, בחתימותיהם של גדולי רבני ירושלים בדורו: "הראשון לציון" רבי יונה משה נבון (מחבר "פי שנים"), רבי יצחק קובו ("הראשון לציון" משנת תר"ח), רבי בנימין מרדכי נבון (ראב"ד ירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל), רבי חיים משה פיזאנטי (מחכמי ודייני ירושלים), רבי יום טוב רפאל מיוחס (מגדולי ירושלים, מחבר "מי באר") ורבי אברהם בכר אברהם (המכונה רבנו, "פקיד" ומפרנסי הקהילה ירושלים). ירושלים, חשון [תקצ"ז 1836].
דף נאה, בכתיבה ספרדית רהוטה, עם הדגשות באותיות מרובעות של המילים: "כתל המערבי", "ארבע בתי כנסיות", "יצחק פרחי", "מגישי מנחה", "פעמון זהב ורמון וכתר תורה ולוחות העדות", ועוד.
בראש הדף, במקום שהושאר ריק למילוי שם הקהילה אליה נוסע השד"ר, נכתב [בכתיבה אחרת] שם העיר: "אנקונה".
בשולי הדף לאחר החתימות, מופיע קטע ארוך בכתב-ידו וחתימתו של רבי יצחק פרחי, המכנה את עצמו "איש צעי"ר המשתל"ח", הכותב מכתב לקהילת אנקונה, בהיותו בעיר טרייסט ("ותשובתכם מהרה אני מצפה פה טריסטי יע"א"). רבי יצחק מתנצל על כך שלא מגיע בעצמו לאנקונה, מאחר ושמע כי הבאים לשם נדרשים לשהות קודם לכן "בקונדומאפייו" (contumàcia, מחנה הסגר לצורך מניעת מחלות) במשך י"ד יום, ומבקש כי יהודי הקהילה ישלחו אליו את התרומות ויזכו "לבנות א' מחרבות ירוש'[לים] ת"ו".
הדף קופל ונשלח בדואר לאנקונה. מעבר לדף כתובת הנמענים בכתב-ידו של רבי יצחק פרחי: "לפני מלכים תיצב ה"ה מלכי ואפרכי השרים והסגנים... אשר בעי"ת אנקונה...", עם רישום כתובת באיטלקית, חותמות דואר ושרידי חותמת שעוה.
החכם והמקובל רבי יצחק פרחי (תקמ"ב-תרי"ג), המכונה "המוכיח הירושלמי" או "המגיד הירושלמי", מגדולי ירושלים בדורו. נולד בצפת לאביו רבי שלמה פרחי שהיה דרשן ומרביץ תורה, התייתם בצעירותו ומאז גדל והתחנך בירושלים, בביתו של המהרי"ט אלגאזי שפרש עליו את חסותו. באותו פרק זמן שימש את גדולי המקובלים בירושלים, וביניהם גם את הרא"ש - רבי אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי (נכד הרש"ש). ברבות הזמן היה לאחד מהמפורסמים שבחכמי ודייני העיר, והתפרסם כמרביץ תורה, דרשן ומגיד מישרים. תקופה בולטת בחייו עסק בשד"רות, כאשר נסע מספר פעמים מטעם כוללות ירושלים לקהילות תורכיה, ארצות הבלקן ואיטליה. במהלך נסיעותיו הדפיס את ספריו הרבים, אותם נהג לחלק לנדיבי עם. בין ספריו: מתוק לנפש, זכות הרבים, מרפא לעצם, מוסר השכל, שבט מישור, הדרת זקנים (על האידרא), מיני מתיקה, צוף דבש, רוכב ערבות, זכות ומישור, ועוד. במיוחד התפרסם בספרו "מתוק מדבש", שזכה להתחבב על רבים בכל תפוצות ישראל, ונדפס כבר במאה ה-19 בלמעלה מעשר מהדורות, בין היתר בדפוסי זולקווא, זיטומיר, וילנא, וורשא, לובלין ולמברג.
דף (מקופל לשנים). 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בצדו החיצוני של הדף). סימני קיפול. נקב עש זעיר בודד.