מכירה פומבית 3
אומנות ועתיקות- עבודות אומנות מדהימות פרטי קרמיקה ועוד...
17.3.18
(הזמן המקומי שלך)
ישראל
אבן גבירול 133 ת"א דירה 8
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
במכירה זו ניתן יהיה לרכוש עבודות אומנות של אמנים נבחרים, כלי קרמיקה של חברת לפיד המיתולוגית, כל הכלים חתומים ונצבעו ביד ע"י האמנים של החברה.
ועוד המון פריטים ייחודיים ,
ניתן יהיה לבקש תמונות נוספות של הפריטים במספר: 050-9441515
לא יהיה ניתן לבטל הצעות,
משלוחים בעלות שליח, או משלוח רגיל בדואר.
המכירה הסתיימה
|
פריט 22:
רות שלוס- נשים
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
70
הערכה:
$350 - $450
עמלת בית המכירות:
20%
לפרטים נוספים
מע"מ: על העמלה בלבד
|
רות שלוס
נשים
ליטוגרפיה חתומה, ממוספרת וממוסגרת במסגרת מודרנית
מידות ללא המסגרת 42X33
שלוס נולדה בשנת 1922 בעיר נירנברג שבגרמניה של ויימאר למשפחת סוחרים אמידה ומתבוללת, ושם התפתחה נטייתה ליצירה. בשנת 1937 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהתיישבה בכפר שמריהו, אז יישוב חקלאי. עוד לפני עלייתה נטתה אחרי הסגנון הריאליסטי ותכננה את עתידה כציירת.
בשנים 1938–1942 למדה שלוס במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" לצד פרידל שטרן ויוסף הירש. בירושלים הצטרפה לקומונה של "השומר הצעיר", בה עיצבה את עמדותיה הסוציאליסטיות, שעליהן שמרה לאורך כל הקריירה הארוכה שלה. ב-1942 הצטרפה לגרעין הכשרה בקיבוץ מרחביה, ואחרי שנתיים שבהן שהו בני הגרעין באזור כרכור, התיישבו בלהבות הבשן.
ב-1943 איירה את ההגדה של פסח התנועתית הראשונה של הקיבוץ הארצי. ב-1946 השתתפה בקורס לציור לאמני הקיבוץ הארצי בהדרכת יוחנן סימון ומרסל ינקו וב-1947 השתתפה בתערוכה קבוצתית ראשונה. באותה תקופה החלה לאייר ספרי ילדים רבים, בעיקר בהוצאת ספרית פועלים, וכן עבדה כמאיירת ב"משמר לילדים" (1947–1949).
ב-1949 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב. נושאי הציורים היו: נופי הקיבוץ, עמק החולה, דמויות נשים ובעלי חיים. כמו כן, הציגה באותה תערוכה ציורים שתארו את עקבות מלחמת העצמאות: בית הרוס, כפר נטוש ורחוב לאחר הפגזה. עבודותיה משנותיה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר. רישומים אלו הפכו לסימן ההיכר שלה גם בהמשך דרכה. ציוריה השתייכו לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שפרח באותה עת בין חלק מהציירים הישראלים שהושפעו מן התנועות הסוציאליסטית והקומוניסטית בארץ ובעולם, כמו שרגא וייל ויוחנן סימון.
בין השנים 1949 ו-1951 למדה באקדמיה גרנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) בפריז. בשנת 1951 נישאה לבנימין כהן, אז רכז ההנהגה הראשית של השומר הצעיר ובהמשך פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1953, בעקבות פרשת מרדכי אורן והוצאתם של חסידי משה סנה מן הקיבוץ הארצי, עזבו רות ובעלה את הקיבוץ ועברו להתגורר במשק החקלאי של בית הוריה בכפר שמריהו, שם התגוררה עד מותה. הגירוש מן הקיבוץ הוביל את הזוג אל חיק המפלגה הקומוניסטית.
משנת 1962 ציירה בסטודיו ששכרה סמוך לנמל יפו, וב-1983 עברה לצייר בביתה.
לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה בציור הפיגורטיבי והאדם עומד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית בדמויות החלשות בחברה, הנתונות לדיכוי, לקיפוח או לאפליה: ילדים, זקנים, נשים, פליטים ואף בעלי חיים. בשנותיה האחרונות, שבהן ציירה עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד, הפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא המשיכה להתמקד בנושאים דומים: זקנים, עצירים קשורי עיניים וחיות חשופות שיניים. תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה שלה הוצגה בשנת 1991 במוזיאון הרצליה לאמנות. ב-2006 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית במשכן לאמנות על שם חיים אתר שבקיבוץ עין חרוד איחוד. הכתב והעיתונאי הגרמני פטר דוציק (Peter Dudzik) הפיק בשנת 2008 סרט תיעודי על חייה ויצירתה של שלוס, בשם "לצייר נגד הזרם".
רות שלוס נפטרה בביתה ונטמנה בבית העלמין של כפר שמריהו. היא הותירה אחריה שתי בנות ונכדים. בנותיה הן ההיסטוריונית רעיה כהן וד"ר נורית כהן-עברון, רעייתו של גלעד עברון. אחותה הבכורה הייתה המלחינה והמוזיקאית חיה ארבל מקיבוץ המעפיל.
רות שלוס
נשים
ליטוגרפיה חתומה, ממוספרת וממוסגרת במסגרת מודרנית
מידות ללא המסגרת 42X33
שלוס נולדה בשנת 1922 בעיר נירנברג שבגרמניה של ויימאר למשפחת סוחרים אמידה ומתבוללת, ושם התפתחה נטייתה ליצירה. בשנת 1937 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהתיישבה בכפר שמריהו, אז יישוב חקלאי. עוד לפני עלייתה נטתה אחרי הסגנון הריאליסטי ותכננה את עתידה כציירת.
בשנים 1938–1942 למדה שלוס במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" לצד פרידל שטרן ויוסף הירש. בירושלים הצטרפה לקומונה של "השומר הצעיר", בה עיצבה את עמדותיה הסוציאליסטיות, שעליהן שמרה לאורך כל הקריירה הארוכה שלה. ב-1942 הצטרפה לגרעין הכשרה בקיבוץ מרחביה, ואחרי שנתיים שבהן שהו בני הגרעין באזור כרכור, התיישבו בלהבות הבשן.
ב-1943 איירה את ההגדה של פסח התנועתית הראשונה של הקיבוץ הארצי. ב-1946 השתתפה בקורס לציור לאמני הקיבוץ הארצי בהדרכת יוחנן סימון ומרסל ינקו וב-1947 השתתפה בתערוכה קבוצתית ראשונה. באותה תקופה החלה לאייר ספרי ילדים רבים, בעיקר בהוצאת ספרית פועלים, וכן עבדה כמאיירת ב"משמר לילדים" (1947–1949).
ב-1949 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב. נושאי הציורים היו: נופי הקיבוץ, עמק החולה, דמויות נשים ובעלי חיים. כמו כן, הציגה באותה תערוכה ציורים שתארו את עקבות מלחמת העצמאות: בית הרוס, כפר נטוש ורחוב לאחר הפגזה. עבודותיה משנותיה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר. רישומים אלו הפכו לסימן ההיכר שלה גם בהמשך דרכה. ציוריה השתייכו לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שפרח באותה עת בין חלק מהציירים הישראלים שהושפעו מן התנועות הסוציאליסטית והקומוניסטית בארץ ובעולם, כמו שרגא וייל ויוחנן סימון.
בין השנים 1949 ו-1951 למדה באקדמיה גרנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) בפריז. בשנת 1951 נישאה לבנימין כהן, אז רכז ההנהגה הראשית של השומר הצעיר ובהמשך פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1953, בעקבות פרשת מרדכי אורן והוצאתם של חסידי משה סנה מן הקיבוץ הארצי, עזבו רות ובעלה את הקיבוץ ועברו להתגורר במשק החקלאי של בית הוריה בכפר שמריהו, שם התגוררה עד מותה. הגירוש מן הקיבוץ הוביל את הזוג אל חיק המפלגה הקומוניסטית.
משנת 1962 ציירה בסטודיו ששכרה סמוך לנמל יפו, וב-1983 עברה לצייר בביתה.
לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה בציור הפיגורטיבי והאדם עומד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית בדמויות החלשות בחברה, הנתונות לדיכוי, לקיפוח או לאפליה: ילדים, זקנים, נשים, פליטים ואף בעלי חיים. בשנותיה האחרונות, שבהן ציירה עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד, הפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא המשיכה להתמקד בנושאים דומים: זקנים, עצירים קשורי עיניים וחיות חשופות שיניים. תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה שלה הוצגה בשנת 1991 במוזיאון הרצליה לאמנות. ב-2006 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית במשכן לאמנות על שם חיים אתר שבקיבוץ עין חרוד איחוד. הכתב והעיתונאי הגרמני פטר דוציק (Peter Dudzik) הפיק בשנת 2008 סרט תיעודי על חייה ויצירתה של שלוס, בשם "לצייר נגד הזרם".
רות שלוס נפטרה בביתה ונטמנה בבית העלמין של כפר שמריהו. היא הותירה אחריה שתי בנות ונכדים. בנותיה הן ההיסטוריונית רעיה כהן וד"ר נורית כהן-עברון, רעייתו של גלעד עברון. אחותה הבכורה הייתה המלחינה והמוזיקאית חיה ארבל מקיבוץ המעפיל.
