Auction 3
18.3.18
(Ora locală)
Israel
25 birenbom st bne brak
Termenii vanzarii
Vezi demo
Licitația a luat sfârșit
|
LOT 110:
תעודת חבר-כבוד בכתב סופר, דיו על קלף שניתנה לד"ר היינריך לווה ליום הולדתו ה 75.
Mai mult...
|
|
|
Vandut pentru: $80
Preț de început:
$
80
Preț aproximativ:
$150 - $200
Comision casă de licitații:
0%
Mai multe detalii
VAT: Doar pentru comision
|
היינריך לווה נולד בקיץ 1869 בעיירה ואנצלבן (Wanzleben) שבקרבת העיר מגדבורג בפרוסיה, הצעיר בין חמישה ילדים. בין השנים 1883–1888 למד בבית הספר של המנזר הפרוטסטנטי Kloster Unser Lieben Frauen שבעיר העתיקה במגדבורג, וזכה עם אחיו ריכארד לחינוך הומניסטי מוצק. לדת היהודית נחשף באמצעות הרב מוריץ ראמר (Rahmer), רבהּ של קהילת מגדבורג.
בשנת 1889 החל ללמוד היסטוריה ושפות מזרחיות באוניברסיטת ברלין, ובמקביל ביקר בהרצאות בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבעיר. לווה נחשב לאחד מאבות הציונות בגרמניה, בין היתר בשל פועלו בתעמולה ובעשייה עיתונאית בתקופת Fin de siècle. בנוסף לכך, היה לווה ממייסדי "האגודה המדעית היהודית-רוסית בברלין" (1889), "האגודה לטיפוח הלשון העברית, חובבי שפת עבר" (1891) שהתגלגלה ל"תרבות", אגודת הסטודנטים הציוניים בברלין "ישראל הצעיר" (בגרמנית: Jung Israel; "יונג ישראל"; 1892), שב-1895 התגלגלה ל-"התאחדות הסטודנטים היהודים" (Vereinigung Jüdischer Studenten, ובראשי תיבות: V.j.St), כאופוזיציה ל"אגודת הסטודנטים הגרמניים" האנטישמית – לצד תאודור זלוציסטי, ארתור הנטקה ומרטין בובר, כולם לימים מראשי ציונות גרמניה – ו"אגודת ציוני ברלין" (Berliner Zionistische Vereinigung; 1898). ב-1895 ביקר לראשונה בארץ ישראל, מתוך כוונה לעלות אליה, ובשנת 1897 עלה אליה. לאחר שנשלח באותהּ שנה כציר מטעם ארץ ישראל לקונגרס הציוני הראשון בבזל, נותר לווה בגרמניה, והיה ממייסדי הפדרציה הציונית בגרמניה.
ב-1899 החל לווה לעבוד כספרן באוניברסיטת ברלין.
בשנת 1901 נישא לווה ליוהנה (חנה) אאוארבך (Johanna Auerbach), הצעירה ממנו בשבע שנים. בשנה שלאחר מכן נולדה בתם, ברטה הדסה, וב-14 בנובמבר 1907 נולד בנם גדעון.
בין השנים 1902–1908 היה לווה ראשון עורכי ה"יידישע רונדשאו" (Jüdische Rundschau), בטאון התאחדות ציוני גרמניה.
ב-1915 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. חיבר מאמרים רבים בנושא פולקלור יהודי, וכן על אנטישמיות ועל התנועה הציונית.
החל בעשור הראשון למאה ה-20 ועבור בשנות ה-20 עשה לווה רבות למען תרבות יהודית ומוסדות לחינוך יהודי בגרמניה. בשנת 1916 היה לחבר ה "Jüdischen Volksheim", המרכז הקהילתי היהודי מיסודו של זיגפריד להמן בברלין, ומשנת 1919 לימד ב-Freien Jüdischen Volkshochschule שנפתח זמן קצר לפני כן. ב-1922 ייסד בברלין את "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" (בגרמנית: Freunde der Jerusalem-Bibliothek)[1], ומ-1924 היה חבר בחברת הביבליופילים היהודים הברלינאים "חברת שונצינו[2] של ידידי הספר היהודי" (Soncino Gesellschaft der Freunde des Juedischen Buches).
ב-4 ביולי 1933 עלה לווה עם משפחתו לארץ ישראל, ונתמנה למנהל הספרייה העירונית "שער ציון" בתל אביב, תפקיד שבו שימש עד שנת 1948.
אליקום היינריך לווה נפטר בקיץ שנת 1951, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.
בשנת 1889 החל ללמוד היסטוריה ושפות מזרחיות באוניברסיטת ברלין, ובמקביל ביקר בהרצאות בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבעיר. לווה נחשב לאחד מאבות הציונות בגרמניה, בין היתר בשל פועלו בתעמולה ובעשייה עיתונאית בתקופת Fin de siècle. בנוסף לכך, היה לווה ממייסדי "האגודה המדעית היהודית-רוסית בברלין" (1889), "האגודה לטיפוח הלשון העברית, חובבי שפת עבר" (1891) שהתגלגלה ל"תרבות", אגודת הסטודנטים הציוניים בברלין "ישראל הצעיר" (בגרמנית: Jung Israel; "יונג ישראל"; 1892), שב-1895 התגלגלה ל-"התאחדות הסטודנטים היהודים" (Vereinigung Jüdischer Studenten, ובראשי תיבות: V.j.St), כאופוזיציה ל"אגודת הסטודנטים הגרמניים" האנטישמית – לצד תאודור זלוציסטי, ארתור הנטקה ומרטין בובר, כולם לימים מראשי ציונות גרמניה – ו"אגודת ציוני ברלין" (Berliner Zionistische Vereinigung; 1898). ב-1895 ביקר לראשונה בארץ ישראל, מתוך כוונה לעלות אליה, ובשנת 1897 עלה אליה. לאחר שנשלח באותהּ שנה כציר מטעם ארץ ישראל לקונגרס הציוני הראשון בבזל, נותר לווה בגרמניה, והיה ממייסדי הפדרציה הציונית בגרמניה.
ב-1899 החל לווה לעבוד כספרן באוניברסיטת ברלין.
בשנת 1901 נישא לווה ליוהנה (חנה) אאוארבך (Johanna Auerbach), הצעירה ממנו בשבע שנים. בשנה שלאחר מכן נולדה בתם, ברטה הדסה, וב-14 בנובמבר 1907 נולד בנם גדעון.
בין השנים 1902–1908 היה לווה ראשון עורכי ה"יידישע רונדשאו" (Jüdische Rundschau), בטאון התאחדות ציוני גרמניה.
ב-1915 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. חיבר מאמרים רבים בנושא פולקלור יהודי, וכן על אנטישמיות ועל התנועה הציונית.
החל בעשור הראשון למאה ה-20 ועבור בשנות ה-20 עשה לווה רבות למען תרבות יהודית ומוסדות לחינוך יהודי בגרמניה. בשנת 1916 היה לחבר ה "Jüdischen Volksheim", המרכז הקהילתי היהודי מיסודו של זיגפריד להמן בברלין, ומשנת 1919 לימד ב-Freien Jüdischen Volkshochschule שנפתח זמן קצר לפני כן. ב-1922 ייסד בברלין את "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" (בגרמנית: Freunde der Jerusalem-Bibliothek)[1], ומ-1924 היה חבר בחברת הביבליופילים היהודים הברלינאים "חברת שונצינו[2] של ידידי הספר היהודי" (Soncino Gesellschaft der Freunde des Juedischen Buches).
ב-4 ביולי 1933 עלה לווה עם משפחתו לארץ ישראל, ונתמנה למנהל הספרייה העירונית "שער ציון" בתל אביב, תפקיד שבו שימש עד שנת 1948.
אליקום היינריך לווה נפטר בקיץ שנת 1951, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.
