מכתב פולמוסי חריף מאת הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון אב"ד מצרים – נגד מוציאי דבה על קהילת יהודי מצרים

מכתב ארוך בכתב ידו של הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון רבה של מצרים, "מחאה גלויה מאת משרד הרבנות בקאהיר".

תוכן ורקע למכתב: באחד מעיתוני התקופה (נומירו) נכתבו דברי נאצה על קהילת מצרים ושם נאמר בין היתר "כי עשרים ילדים יהודים נכנסו בברית הדת הנוצרית..." במכתב מגיב הרב בן שמעון בחריפות נגד דברי נאצה אלו, ובין הדברים כותב "אה לנו מאד על הדבר אשר הוציא כסיל על עדה שלימה וכבודה בישראל אשר תדגול בשם יראת אלדים ואהבת התורה ולומדיה, כעדתינו במצרים העי"א והכסיל הנז' לא בוש לפרסם שקר מוחלט..." במכתב מאריך הרב בן שמעון להפריך מכל וכל עלילות שוא ושקר אלו ומבקש מעורך העיתון לפרסם תגובת הרבנות הראשית של מצרים בזה"ל "אי לזאת נחלה פני ידידנו כבוד החכם העורך לחשוף זרוע קנאתו ואהבתו לעמו לצאת כגבור ולהדפיס מחאתינו זאת ולהודיע ברבים כי כל הדבה הזאת היא שקר ודבר כזב בדוי היא מעיקרה ובלשונו הטהור יכה על ראש רוכל ההוא אשר מבלי חקור דבר הטיל דופי וגנאי בעדת ה'..."

מכתב ארוך בכתיבה צפופה, שני עמודים, ללא חתימה. על בלנק רשמי של הרב בן שמעון ראש הרבנים במצרים. 42 שורות. ללא תאריך. [1] דף מקופל, 2 עמודים, גודל עמוד: 21 \ 13 ס"מ.

רבי רפאל אהרן בן שמעון, בן הגאון רבי דוד בן שמעון (הדב"ש). אב"ד מצרים ומחבר ספרים רבים. נולד וגדל בעיר הקודש ירושלים. בשנת תרמ"ז יצא בשליחות לערי מרוקו, ובשנית, לערי מערב הפנימי. בסוף שנת תר"ן נקרא מאת שרי ונשיאי ק"ק מצרים לבוא לשבת על כס הרבנות בקהיר, אך הוא סירב. כאשר גם הגאון רבי יום טוב ישראל שב והפציר בו לקבל על עצמו את התפקיד, הסכים הרב בן שמעון לרדת מצרימה לשבת שם על כס הרבנות. רבי יום טוב ישראל הגיע במיוחד מירושלים למצרים לטקס הכתרתו, והושיבו על כס ההוראה בחייו. על כתפיו נשא את כל עסקי הציבור במצרים, ודבריו היו נשמעים ומתקבלים על לב כל שומעיהם, וכל העם רחשו לו כבוד גדול ושתו בצמא את דבריו. גם הממשלה ושריה כיבדוהו, כי הכירו את גודל אישיותו הדגולה. הרב בן שמעון ניצל את מעמדו כרב הראשי ואת קשריו עם הממשל המצרי כדי להלחם בהסתה אנטי-יהודית בעיתונות מצרים בשנת תרע"ד ניהל קמפיין רחב היקף כנגד הסתה אנטי יהודית נגן עיתון "אלאקדם" שהיה עוין במיוחד ליהודים. התמזגו בו כל המידות הטובות הנחוצות למנהיג ציבור. בשנת תרנ"ג, שנתיים אחר בואו למצרים, קיבל מהסולטאן מינוי רשמי כחכם באשי, וכעבור זמן מה קיבל גם בגדי שרד מאת השלטונות, ואף צוין באות כבוד ממשלתי עבור פועלו למען הציבור. שלושים שנה הנהיג את יהדות מצרים. בשנת תרפ"א עלה לארץ ישראל. מחיבוריו: "נהר פקוד" המשולב עם ספרו של אביו "שער המפקד", "נהר מצרים", "טוב מצרים", "ומצור דבש" ועוד

מצב טוב, נקבים זעירים.