מכתב תורני בכתב יד קודשו ובחתימתו של האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב מנאראל אל הגרא"ז מרגליות – יקר המציאות!

מכתב תורני בכתב יד קודשו ובחתימתו של האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב מנאראל אל הגרא"ז מרגליות – יקר המציאות!
מכתב בכתב יד קודשו ובחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי יעקב מנאראל זי"ע אל הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראדי. [תק"ס בערך].
כתב ידו של האדמו"ר הקדוש מנאראל הנו נדיר ביותר. עד היום לא נראה במכירות פומביות כלל! לכך מצטרפת העובדה של דברי תורה מהאדמו"ר הינם יקרי המציאות באופן יוצא מן הכלל!

המכתב פותח: "להרב הגדול בדורו ולשבח אם היה כדורות ראשונים אוצר בלום, תורה וגדולה בקנה אחד עולים... מהור"ר שלמה זלמן נ"י ויזרח לעד".
האדמו"ר מתנצל שלא יכול "לטייל ארוכות רק אנכי באתי בקצרה ממילי דשמעתא דאמרתי כי ידעתי שערבים על רוכ"ת". ואז דן במסכת ראש השנה בתוספות בעניין תקיעת שופר בשבת.
בכל המכתב הוא דן בדעתו של "הצדיק האמיתי ורבן של כל [בני] הגולה". הוא מזכיר כמה פעמים: "ומפרש שם אותו צדיק", "ובוודאי יעלה לפני רוכ"ת דבריו, וקיצור דבריו....", "פירש שם אותו צדיק", "וגם דברי אותו צדיק אינו מובן לכתחילה כשמתחיל דבריו הקדושים וזה לשונו: יש לדקדק דהיכא קעביד קול...", "... השתא אפרש דברי אותו צדיק שמציין על דברי תוספות בחולין...".
האדמו"ר מסיים את מכתבו בענווה מופלגת: "ולפני גדול כמותו די בקצרה ויפנה מכל עסקיו ויעיין בדברי תולעת ולא איש... עבד נרצה... הקטן חו' ק"ק ראדחוב ומצפה לראותו אי"ה". ומבקש גם: "ויזכור גם אותי ויזכר שמי לטובה". בשורה האחרונה הוסיף: "לגיסי המופלג החריף והחסיד שי' [---]".
מעבר לדף הוא רושם: "לעיר ואם בישראל בראד", אל הרב "מוכתר במידות תרומיות הרב... ם היו בדורות ראשונים, החריף ובקי המפורסם... חכם חרשים... מהור"ר שלמה זלמן נ"י ויזרח לעד, עד ביאת בר נפלי". חתימתו. "מק"ק ראדחוב". "לתשובתו הרמה אנכי מצפה".
מצורף אישור על המכתב, מאת הרב יצחק ישעיה וייס שליט"א.

הרה"ק רבי יעקב נולד בעיקר סקאהל לאביו רבי מרדכי ריינמאן. כבר כאברך נודע שמעו במחוז כולו ומחוצה לו כגאון מופלג, ולמרות גילו הצעיר ביקשו רבים להעטירו בכתר הרבנות, והוא הובא אחרי כבוד לשבת על כסא הרבנות בעיר קוזבא (במחוז לבוב), כשהוא בן 20 בלבד. לאחר מכן נקרא לשבת על כסא הרבנות בעיר ראדיחוב. כעבור מספר שנים עבר להולשיץ, שם כיהן במקום חותנו שנפטר רבי אריה לייבוש יפה וולשטיין.
לאחר זמן כאשר התפנה כסא הרבנות בעיר נאראל מקום כהונת אבותיו, והוצעה לפניו משרה זו, שש לקבלה. הוא שימש ברבנות נאראל בערך משנת תקס"ח ועד פטירתו בשנת תקע"ד, בקיצור שנים, בהיותו בסה"כ בן ל"ו שנים(!).
היה פרוש ומובדל מכל ענייני גשמיות, והרבה בסיגופים. למרות היותו אדם צעיר לימים היה גופו חלוש מרוב תעניות וסיגופים שהתענה משבת לשבת. סדר יומו התחיל בשעות הקטנות של הלילה, בטבילה במקוה שהיתה קבועה בבית המדרש, ולאחר אמירת תהילים במשך זמן ארוך היה ממשיך בעבודתו בקודש. רבו המובהק הראשון היה דודו הרה"ק רבי שלמה לוצקער בעל ה'דברות שלמה', ממנו רכש קנייני תורה וחסידות. כן נסע להתסתופף בצילו של החוזה מלובלין זי"ע, אשר כבדו מאוד. החוזה התבטא פעם: "כל הדרך עד לובלין מאירה מרבי יעקב!". כשערך החוזה את שולחנו, הושיב את האדמו"ר לצדו.
רבי יעקב נהג באדמו"רות אולם היו לו רק עשרה חסידים, בני עליה וקדושי עליון. בין החסידים אשר הרבו להסתופף בצילו בנאראל היו הרה"ק רבי פייבוש מהיבנוב, והרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז. הוא סיפר לנינו שבצעירותו הלך רגלי לנאראל ד' פעמים לקבל את פני רבו זה ולשמוע מתורתו.
לפני פטירתו מן העולם בשנת תקע"ד בירך את אנשי עירו, ואמר להם שעד מאה שנה לא תשלוט שום שריפה בעיר, ואכן משך כל השנים ההם לא אחזה אש במקום, ובדיוק במלאות מאה שנה מאז, בשנת תרע"ד, היתה מלחמת העולם הראשונה, פרצה אש בעיר והסבה נזקים רבים, וראו בחוש כי נתקיימו דבריו.
נספד על ידי רשכבה"ג רבי שלמה קלוגר, אשר באר באריכות את עניין מיתת צדיקים בקיצור ימים, ואמר שאין זה אלא מפני שהשלימו את תפקידם מכבר. נטמן בנאראל. אוהל הוקם על קברו, ואליו נהרו מדי שנה ובכל עת צרה.
כמעט לא ידועים דברי תורה מהאדמו"ר. החידושים שלפנינו הם שריד נדיר וחשוב ביותר מתורתו הקדושה.
השאיר אחריו את בנו רבי אברהם שמילא אח"כ את מקומו, ובן נוסף רבי דוד אב"ד פאטליש.
דף עבה. 4 עמ'. בשני עמודים התשובה בכת"י, ובעמ' נוסף הרישומים בעניין הכתובת והנמען. בעמ' נוסף רשימת שמות (לתפילה?).
כל עמו' 20.5x17 ס"מ.
מצב טוב.