8 עמודים[!] בכתב ידו של רבי בצלאל רנשבורג זצ"ל - חידושי הדיין רבי זרח איידליץ מפראג תלמידו המובהק של רבי יהונתן ...

8 עמודים[!] בכתב ידו של רבי בצלאל רנשבורג זצ"ל - חידושי הדיין רבי זרח איידליץ מפראג תלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ ודיין בית דינו של הנודע ביהודה! - לא נדפסו מעולם!
שמונה עמודים בכתב ידו של רבי בצלאל רנשבורג זצ"ל, גדושים בחידושי תורה על הש"ס מאת רבי זרח איידליץ, תלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ ודיין בבית דינו של רבינו ה'נודע ביהודה'. תגלית חשובה ביותר! עד היום כמעט ולא היו ידועים חידושים למדניים מרבי זרח, אלא רק דברי אגדה! לפנינו חידושים שלמיטב ידיעתנו לא נדפסו מעולם!

תיאור כתב היד
שני דפים בודדים (כתובים משני צידיהם) בכתב ידו של רבי בצלאל רנשבורג. בעמוד הראשון מהלך למדני שחסרה התחלתו, והוא עוסק בהלכות שחיטה . בין היתר נכתב: "ומקשה הגאון הנ"ל".
בראש העמוד השני מתוך הארבעה מופיעה כותרת: "פ'[רשת] מקץ, שייך ל[כתב יד?] הגאון המפורסם מו"ה זרח איידליץ". המהלך פותח בציטוט הגמרא במסכת ברכות בעניין צירוף קטן לזימון. לאחר פלפול בדעות הראשונים והאחרונים נכתב בכתב היד: "ואמר הגאון הנ"ל לתרץ בטוב טעם ודעת...". בהמשך הדברים עובר הדיון לשאלת צירוף עבד לזימון. בצד העמוד הרביעי הערה למדנית בכתב יד בדיו שונה, אולי מכותב אחר. המהלך הלמדני מסתיים במילים: "ודברי תוס' נכונים ודו"ק". יש להעיר כי שורות מעטות נראה לכאורה כאילו יצאו מתוך ידי כותב אחר, אולם בכל אופן כל שלושת העמודים הנם מהלך רציף מתורתו של רבי זרח איידליץ.
כאן נוספים שני דפים מחוברים, שניכר מצורתם כי היו מחוברים לאותו הכרך של הדפים שהוזכרו לעיל. בראש ארבעת העמודים הללו מופיעה כותרת: "בע"ה מהגאון הנ"ל". גם כאן כתב היד הוא של רבי בצלאל רנשבורג. להבנתנו "הגאון הנ"ל" הוא רבי זרח איידליץ, שחידושיו הובאו בדפים הקודמים. בשלושה מהעמודים הנ"ל מהלך אחד רציף במסכת שבת "פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין וכו'", ובעמוד הרביעי חידוש למדני על מסכת שבת דף קל"א בעניין שתי הלחם האם דוחין את השבת. חסר סיום החידוש.
21x18.5 ס"מ.
שמו של הגאון רבי זרח נודע בקרב ישראל בעיקר כדרשן גדול ומוכיח כובש לבבות, כפי שנראה בספרו 'אור לישרים' הכולל את דרשותיו שנשא בבתי הכנסת בפראג. ברם החידושים שלפנינו משקפים את דמות הרוחנית המלאה ואת שיעור קומתו האמתית, כי היה רבי זרח נמנה עם המיוחדים שבגאוני ישראל, כאחד מחברי בית דינו הגדול של הגאון בעל 'נודע ביהודה' בפראג. בהסכמתו של הנודע ביהודה לספר 'אור לישרים' הוא מתאר את רבי זרח "אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים רבים כנודע ומפורסם, והיה חריף גדול בלימוד הלכה תוספות".
בנו של רבי זרח, שהוציא לאור את 'אור לישרים', כותב בהקדמתו כי אביו כתב "חידושים וביאורים נפלאים כמעט על כל הש"ס" הבנויים "על אדני האמת והיושר". אלא ש"נודע שאאמ"ו הגאון ז"ל לא רצה לדפוס בחייו מחידושיו על גפ"ת מטעם הכמוס אתו". אולם הגאון עצמו בהקדמת ספרו 'מלאכת מחשבת' השמיע את השקפתו על הדפסת ספרים חדשים, ומבאר שם את הזהירות המופלגת שצריך כל מחבר לנקוט בה קודם שמפרסם את דברי תורתו ברבים. "ושמעתי מפי רבותיי, שהיו אומרים אי יאשרו חילם היו גוזרים שלא יודפס עוד שום ספר חדש, כי אם שיודפסו שנית דברי הקדמונים... ובאמת מחברי ספרים חדשים המה גרמא בנזקין שתשתכח תורה מישראל, עד כאן דברי רבותי אשר בארץ המה. ומה שלא נמצא זה בשום ספר, הוא משום שכל המדפיס שום ספר בדברי תורה, לא רצה לכתוב זה בתוך ספרו, שלא יהיה נאה דורש ואין נאה ומקיים...". וכך מפליג עוד הרבה. אין ספק שהשקפה זו עמדה מאחורי אי רצונו להדפיס את חידושיו שלו.
אמנם בשנת תש"ך נדפסו חידושים ממנו על מסכת ביצה, על פי העתקות תלמידיו.
רבי אלעזר פלקלס בהספדו על רבי זרח מתארהו: "סיני ועוקר הרים, מאור עינינו וגאון עוזינו... יגע בתורה בעשר אצבעות, העמיד תלמידים הגונים לאלפים, בקיאים וחריפים".
על מצבתו נכתב: "...שר וגדול בישראל... מושל ביראת אלוקים... מורה דעה לתלמידיו ארבעים שנה בתדירות, הנמצא כזה איש מדור דורים, היה יקר כזה ולא אבה מעולם להנות מאחרים, זה קבר איש אלוקים, צדיק יסוד עולם".
המעתיק, הגאון רבי בצלאל ר"ב רנשבורג (תקכ"ב-תקפ"א), מגדולי דורו ומחכמי פראג. תלמיד מובהק של ה"נודע ביהודה". רבים מחיבוריו וחידושיו אבדו ברבות הימים, ובדור האחרון נדפס חיבורו "חכמת בצלאל – פתחי נדה" וספר השו"ת שלו. הגהותיו על הש"ס נדפסו במהדורת התלמוד שנדפסה בפראג, ולאחר מכן במהדורת ש"ס ווילנא, תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג". גם פירושו על הרא"ש – "שדה צופים" – נדפס במהדורות הש"ס.
מצב טוב. בלאי וקרעים בשולי הדפים.