מכירה פומבית 156 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
31.1.15
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 39:
משה מוקדי
|
|
|
נמכר ב: $9,000
הערכה:
$
9,000 - $12,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
1975 - 1902
שכונת מחלול, תל אביב,
שמן על בד, 74X100 ס”מ,
חתום.
כשנשאל מוקדי על יחסו לנוף הארצישראלי, השיב: ”שאלה עדינה מאוד. אם לדבר באופן אובייקטיבי כצייר בלבד, אין הנוף של ארצנו ציורי. אין איחוד בין הארץ והשמים, אין אווירה, המאחדת אותם. נוף ארצנו הוא דקורטיבי הרבה יותר מאשר ציורי”... את נופיו של מוקדי איפיין ב-1936 ד”ר קארל שוורץ, מנהלו האמנותי הראשון של מוזיאון תל-אביב: הנופים של מוקדי אינם אותם נופים הנראים באור ממשי, אלא נופים שלו. מצייר הוא ארץ- ישראלי שלמעלה מן הטבע, כי כך רואה ומרגיש הוא. אבל נופים אלה יש להם מין גדלות האוחזת בנו. ציורי דמיון הם, ועם זה יש בהם עדנה ציורית. מוקדי אינו נאבק בנוף הארץ, אין זה בשבילו עיקר. אין לו שום יחס אליו ולא חשוב לו היכן הוא יוצר. יכול הוא לשבת גם בפריז, בלונדון או באמריקה ואמנותו לא תושפע על-ידי זה. אין לה שום שייכות למציאות, מכיוון שהיא נובעת כולה מבפנים. לפיכך אין הנוף צד הגבורה שלו. כשהוא לעצמו מעניין ציור הנוף שלו תמיד. ציורי הוא, רחב ידיים ובעל הלך נפש, אבל מוקדי הוא נתחן ביותר.
את הדברים האלה כתב שוורץ לרגל תערוכה משותפת של מוקדי וראובן, שהוצגה ב-1936 בגלריה סטימצקי בירושלים. הוא שיבח את שני האמנים, אך ציין בפתח מאמרו כי מאחר ש”שני האמנים הללו הם ניגודים מוחלטים מן הקצה אל הקצה”, ומאחר ששתי התערוכות ”בעלות רמה גבוהה ביותר” - הן ”מגוללות לפנינו בעצם את כל הבעיה של האמנות בארץ”. משה מוקדי, אירית הדר, חלק שני: אל מול המקום ואורו 1933-1946 , נופי אמצע הדרך: שפת הציור, עמותת משה מוקדי ומוזיאון תל אביב לאמנות, 1999 , עמ’ 153 , 156-162.
