מכירה פומבית 41 חלק ב׳ RUNING AUCTION מטבעות, מדליות, סמלים, שטרות, צילומים, תכשיטים, כלי כסף, יודאיקה, מסמכים, פריטי ״אפמרה״ ארצישראליים ועוד.
CollecTodo
27.3.22
זכרון יעקב, ישראל

 RUNING AUCTION  - מכירה 41 חלק ב׳ -  מסמכים, צילומים, כלי כסף, תכשיטים, יודאיקה, מסמכי ״אפמרה״ וחפצים ארצישראליים, סמלים, מטבעות ומדליות. 
המכירה הסתיימה

פריט 75:

חנוכיית קיר ענקית, מרשימה ונדירה ביותר. עשויה מפליז ...

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 

מחיר פתיחה:
$ 5,000
עמלת בית המכירות: 20%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות: חנוכיות

חנוכיית קיר ענקית, מרשימה ונדירה ביותר. עשויה מפליז בעבודת דמשק, 1936.

החנוכיה בעלת גב המעוטר בתחריט של ציור עבודת המקדש. בהיקף מופיע תבליט בכיתוב בעברית המתאר את טיהור המקדש - ״אחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה״.  בתחתית החנוכיה מופיע תבליט הכיתוב: ״ על הניסים ועל הגבורות״. בנוסף, הקדשת האמן למשפחת רפאל פרחי, חתימה ותאריך: דמשק שנת תרצ"ו. 1936.


עטור התחריט מציג תמונת פנים של היכל, סצינה אנושית רבת משתתפים המתארת את טיהור המקדש,   פרספקטיבה אדריכלית מרשימה עם עיטורי תקרה וקיר. במרכז החלל ניצבת חנוכיה מוזהבת ע"ג תיבה. החנוכיה מובלטת וניתן לראותה גם מצד הגב. סגנון החלק האדריכלי בתיאור מתאים למראה בתי תפילה במרחב היהודי מוסלמי של ראשית המאה, כולל מנורה היורדת מהתקרה ומזכירה מנורת מסגד. הדמויות מתוארות בסגנון הלניסטי- פרסי המעלה אפשרות שהאמן נחשף לתגלית הארכיאולוגית המרעישה של בית הכנסת דורא אירופוס. בית הכנסת נחשף בסוריה בשנת 1928, וציורי הקיר שלו מתוארכים למאה ה-3 לספירה. התגלית הארכיאולוגית חשפה סגנון ציור יהודי שהושפע מהתרבויות השליטות באותה תקופה.  


חנוכיה זו הוקדשה למשפחת רפאל פרחי, משפחה יהודית מכובדת מדמשק.


רקע משפחת פרחי:


הפריחה הכלכלית של המאה ה- 18 הביאה לעלייתן של כמה משפחות יהודיות: פרחי, אנג'ל, שמעיה, סטמבולי, ליסבונה, לניאדו ועדס. בראשית המאה ה- 19 תפסו בני משפחת פרחי עמדות השפעה במינהל. שאול פרחי ובנו חיים היו שרי אוצר של מושל דמשק ועכו. רפאל פרחי היה מנהל ענייני האוצר של מחוז דמשק והתמנה כחבר המג'לס המחוזי. חיים פרחי נולד למשפחה יהודית מכובדת בדמשק. במשך שנים שימשו בני המשפחה, ובהם אביו של חיים פרחי, שאול פרחי, כגזברים של נפת דמשק, חיים פרחי שימש בתחילת דרכו כבנקאי של מושל דמשק. הוא השיג השפעה על השלטון הטורקי, והפך ליועצו של שליט צפון ארץ ישראל, אחמד אל-ג'זאר, שקבע את מרכז מושבו בעכו. אל-ג'זאר הכיר בכשרונותיו של יועצו, ופעל על פי עצותיו. יחד עם זאת אל-ג'זאר היה אדם אכזר ואלים. כינויו "אל-ג'זאר" פירושו "הקצב". בהתקפי אלימות התאנה לרבים מיועציו הקרובים ובהם גם ליועצו היהודי, לו ניקר את עינו, כרת את קצה חוטמו וכן את אחת מאזניו.  בשנת 1799, ניסה נפוליאון לכבוש את ארץ ישראל. כיועצו ואיש סודו של אל-ג'זאר, הייתה לפרחי יד בניהול המלחמה שבסופה נפוליאון נסוג בחזרה למצרים כלעומת שבא.  לאחר מות אל-ג'זאר, בשנת 1804, קיבל את תפקיד הוואלי של צידון סגנו סולימאן פאשה. שהותיר את פרחי במשרותיו, ונעזר בעצותיו כשם שנעזר בהן קודמו, אל-ג'זאר. פרחי היה שותף למדיניות הפייסנית של סולימאן פאשה והדבר הוביל להשכנת שלום מתמשך באזור לאחר עשורים של מלחמות פנימיות וחיצוניות. גם בתקופתו של סולימאן התחוללה מחלוקת בין שני המושלים והיא החלה במאבק בין שתי משפחות עשירות בדמשק - משפחתו של חיים פרחי ומשפחת אל-בהארי היוונית קתולית. בני משפחת פרחי בדמשק חששו למעמדם ובעקיפין גרמו לערעור מעמדו של קאנג' יוסוף פאשה. את מדיניותו הכלכלית של סולימאן פאשה התווה פרחי,  מדיניות זו גרמה לשגשוג וצמיחה רחבה בתחילת תקופת שלטונו אך לקראת סוף שלטונו, גרמה לפגיעה אנושה והאימפריה סבלה מקשיים כלכליים רבים שיוחסו לפרחי על בסיס דעות אנטישמיות קיצוניות שבחלקם גם זכרו את חלקו של פרחי בתבוסת הצבא הצרפתי בשערי העיר. לאחר מות סולימאן ביקש פרחי להעלות לשלטון אדם נוח לו ובחר בעבדאללה, בנו של עלי פאשה, סגנו של סולימאן, אותו גידל מגיל צעיר. בעזרת קשריו של פרחי בחצר הסולטאן נתמנה עבדאללה פאשא למושל עכו. פרחי רכש לעצמו שונאים רבים והצליח לסלק פקידים שעמדו בדרכו אבל כוח אויביו אצל עבדאללה גבר והם שכנעו את עבדאללה כי אין לבטוח בפרחי היות שפרחי השיג את מינויו למושל בזכות קשריו באיסטנבול ובזכות קשרים אלה הוא יוכל גם לסלקו. נימוק זה שכנע את עבדאללה. הדבר נודע לפרחי, אך הוא לא נמלט, שכן חשש כי אם יימלט יכלה עבדאללה את זעמו ביהודי הממלכה. ב-21 באוגוסט 1820, הגיעו לפתע לבית פרחי קבוצה של אילמים (מנהג ידוע של המושלים ששלחו יחידות הוצאה להורג של אילמים כדי שלא יוכלו לספר על מעשיהם). הם נכנסו לחדרו של פרחי והתליין כרך את חוט החנק סביב צווארו. רבי יהוסף שווארץ כותב על שאירע לאחר הוצאתו להורג של פרחי: ויצו הרשע הפאשא, ויבואו משרתיו הביתה, ויקחו את כל אשר מצאו, וינצלו את חצרו ויוליכו משאות יקרי הערך אין מספר, ואת גווית הצדיק השליך הרשע לים ולא נתן להקבר. ויברחו אשתו הצדקת וכל בני ביתו דמשקה, ותמת בדרך ותקבר בצפת.  עם מותו המשיך עבדאללה באופן דורסני יותר את המונופולים ועכו שקעה סופית מבחינה כלכלית ופוליטית. בתקופת עבדאללה התרוקנה העיר ממרבית אוכלוסייתה עד שבסוף המאה ה-19 היא הייתה לכפר קטן של כ-2,000 איש. לאחר הירצחו של חיים פרחי, ציווה עבדאללה לגבות מס מהיהודים עבור כל השנים שבהן חיים פרחי השיג הקלות ליהודים. רבי יהוסף שווארץ מספר, מפי זקני ירושלים, כי בעיר צפת נעצרו היהודים ב"מצודה", עד שנאלצו למכור את בגדיהם ואת חפציהם לשם סילוק המיסים. כאשר הגיעה השמועה למשפחת פרחי בדמשק על שאירע לאחיהם, נשבעו אחיו, שלמה, רפאל ומשה פרחי, לנקום את דם אחיהם. הם שכרו ארבעה פאשות, קצינים טורקים, בדמשק ובחלב, והרב "בכור קארמאנא" מקושטא השיג פסק הלכה מאת ה"שייך אל אסלאם" (הוא הסמכות הדתית העליונה באימפריה העות'מאנית) כי עבדאללה הוא בן מוות. ביוני 1822 הצבא אשר נשכר על ידי האחים פרחי יצא אל ארץ ישראל. הוא עבר דרך הגליל, כאשר צבאות עבדאללה נסים מפניו. הפאשות מסוריה מינו מושלים חדשים בכל מקום אליו הגיעו. לאחר מכן הם צרו על עכו במשך שישה חודשים. במהלך המצור הורעל האח הבכור שלמה על ידי שליחיו של עבדאללה, והאחים הנותרים התייאשו מן המצור, ושבו עם הצבא השכור לדמשק. עבדאללה פנה למוחמד עלי פאשה, מושל מצרים, כדי שימליץ עבורו לפני הסולטאן באיסטנבול. הוא עשה כן והשיך אל-סאלם, שהוציא פסק הלכה נגדו, הוגלה והרב אשר השיג את פסק ההלכה "בכור קארמאנא" הוצא להורג. אבל גם גורלו של עבדאללה לא שפר, בשנת 1832 אבראהים פאשא הגיע ממצרים לעכו והוא נלקח בשבי. גם גורלם של האחים פרחי לא שפר עליהם. בשנת 1840, בעת עלילת דמשק נמצאה הזדמנות לשלטונות דמשק להיפטר מבית פרחי. שני האחים נאסרו ורכושם הוחרם. אחד האחים מת בכלא והשני שוחרר שבור בנפשו ונקי מנכסיו. קהילות יהודי ארץ ישראל, הן ספרדים והן אשכנזים, התאבלו עליו רבות לאחר מותו, וראו בלכתו אובדן גדול לכלל היהודים בארץ; רבים התייחסו אליו כאל "נשיא". מקורות של אנשי שלטון נוצריים בני התקופה בין אם של דיפלומטיים צרפתיים, או ערביים מהקהילה היוונית קתולית (ששירתו בחצרות השלטונות העות'מאניים המקומיים) מתייחסים אליו באופן שלילי. הראשונים, הנגועים גם במוטיבים אנטישמיים, רואים בו רודן ואופורטוניסט תאב בצע, בעוד שהאחרונים אומנם מציגים תמונה מורכבת יותר אך עדיין שלילית יותר מחיובית. לדברי תומאס פיליפ, הסיבה לכך נובעת מהטיה של שתי הקבוצות הללו נגד יהודים ככלל ופרחי ומשפחתו בפרט. נוסעים נוצרים שביקרו בארץ ישראל בתקופתו של פרחי, כינו אותו בכתביהם "כהן־הראש של היהודים".

ביתו של חיים פרחי עומד עד היום בעכו, אך הוא אינו פתוח למבקרים. בעכו נקראת כיכר מרכזית בעיר העתיקה על שמו. פרחי ייזכר אף כמסייע לעליית החסידים, עליית תלמידי הגר"א, ויהודי צפון אפריקה ולקליטתם בגליל. עלייה זו היא אבן דרך חשובה בהתיישבות היהודית בגליל. מעמדו ופעולותיו של חיים פרחי סייעו לצמיחתו של היישוב היהודי ובימיו מנתה קהילת עכו כ-800 נפשות, ב-1820 מנתה קהילת יהודי ירושלים כמחצית מתושבי העיר, בטבריה היו היהודים כבר רוב תושבי העיר גם בצפת ערב רעידת האדמה בשנת 1837 היו היהודים מרבית תושביה.










לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא