שאילתות – ונציה, ש"ו – הגהות המקובל רבי יעקב צמח – חתימת הרב המג"ן, "הראשון לציון" הראשון

שאילתות – ונציה, ש"ו – הגהות המקובל רבי יעקב צמח – חתימת הרב המג"ן, "הראשון לציון" הראשון
ספר שאילתות דרבי אחאי גאון, על סדר חמשה חומשי תורה. [ונציה, דפוס דניאל בומברג, ש"ו 1546].
העותק של רבי משה גלאנטי – הרב המג"ן ("הראשון לציון" הראשון), עם הגהות בכתב-יד קדשו של המקובל רבי יעקב צמח.
בדף ב, בתוך מסגרת הפתיחה "בראשית", חתימת הרב המג"ן: "לי למקנה הצעיר משה בכמוה"ר יהונתן גאלנטי ז"ל".
בשולי הדפים הגהות בכתב-יד קדשו של המקובל רבי יעקב צמח, רובן חתומות (כדרכו בראש ההגהה): "צמח". לפנינו למעלה מחמש עשרה הגהות, רובן קצוצות; שמונה מהן חתומות.
רישומים נוספים בדף ב: "להרב כמה"ר ן' אשר ז"ל" [יתכן שהכוונה לרבי אברהם ן' אשר, מחכמי ירושלים, שיצא בשליחות עם רבי יצחק זרחיה אזולאי]; רישום קצוץ בשוליים: "שנת הש-- ליל ה' פ'-- ומסעי כב'-- נולד לי בן משה יצ"ו"; חתימות מסולסלות לא מזוהות, קצוצות בחלקן ["הצעיר משה ---"].
בתיבות הפתיחה של כל החומשים (המאוירות בתחריט), חתימות: "סי' רפאל די פיג'וטו הי"ו". בני משפחת די-פיג'וטו נודעו כגבירים ונדיבים ושימשו בתפקידים קונסולריים של מדינות אירופה, בארם צובא ובמקומות אחרים (השם רפאל מופיע במשפחה זו מספר פעמים). בדף לה רישום: "זה הספר אמרי שפ"ר של ישיבת מרפא לנפש יב"ץ" (ישיבה זו נוסדה בירושלים בשנת תקנ"ז על ידי "סניור רפאל פיג'וטו", ובא כוחו היה המהרי"ט אלגאזי; ראה: שבט ועם, ז', עמ' 168).
הרב המג"ן – רבי משה ב"ר יהונתן גאלנטי בעל "זבח השלמים" ו"קרבן חגיגה" (ש"פ-תמ"ט). נולד בצפת ונקרא על שם סבו – רבי משה גלאנטי הראשון. גדל ונתחנך אצל חכמי צפת ואחר כך עלה לירושלים וקבע בה את בית מדרשו. בין גדולי תלמידיו: גיסו – רבי משה (המהר"ם) בן חביב (ששימש אחריו כ"ראשון לציון"), חתנו רבי ישראל יעקב חגיז בעל "הלכות קטנות" ונכדו רבי משה (מהר"ם) חגיז, רבי חזקיה די סילוה בעל ה"פרי חדש", רבי אברהם יצחקי, ועוד. רבים מתלמידיו שימשו לאחר מכן כרבניה של ירושלים. הרב המג"ן היה ראש רבני ירושלים בזמן שהיו בה שמונים ושבעה גאונים עצומים בתורה ובחכמה (ראה שם הגדולים להחיד"א, בערכו). הוא היה הראשון שנשא בתואר "הראשון לציון". לפי המסופר, כל חכמי העיר היו כפופים למרותו וחרדו מגדולת תורתו, אך הוא ברוב ענוותנותו לא הסכים לקבל על עצמו תואר "רב ואב ב"ד", ולכן כונה רק "הראשון לציון", ובעקבות כך הסכימו רבני ירושלים שלא יקראו אחריו לרבנים הכוללים בירושלים בכינוי רב, רק בכינוי "ראשון לציון" (פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, חלק ב', עמ' 57-58).
המקובל האלוקי רבי יעקב צמח (שמ"ד?-תכ"ז), גדול מעתיקי השמועה הנאמנים של תורת האר"י המבוארת בכתבי רבי חיים ויטאל (מהרח"ו), וראש וראשון לעורכים והמסדרים של כתבי האר"י. תלמידו של רבי שמואל ויטאל. נולד למשפחת אנוסים בליסבון שבפורטוגל, שם למד רפואה והיה ל"רופא מובהק" (כדברי החיד"א ב"שם הגדולים" בערכו). בפורטוגל חי כאנוס. בגיל שלושים עקר לסלוניקי, שם שב ליהדותו בגלוי והחל לעסוק בתורה. בשנת שע"ט בקירוב עלה לצפת, ובה החל לשקוד על התורה בהתמדה עצומה, בחיי צער ובמיעוט שינה. במשך שש שנים רצופות למד את כל הש"ס, רמב"ם, טור עם בית יוסף, ואת כל ספרי ה"לבוש". לאחר שש שנים אלו החל להקדיש את לילותיו ואת ימי שישי ללימוד תורת הקבלה. מאז החל להקדיש את כל מרצו וזמנו לקניית כתבי יד של כתבי האר"י, לעריכתם וסידורם באופנים שונים ולהגהתם. ספריו המפורסמים הם "קול ברמה" – פירוש על האידרא, ו"נגיד ומצוה" – ליקוט הנהגות האר"י בקיום המצוות. בסביבות השנים שפ"ה-ש"צ עבר לגור בדמשק, שם למד חכמת הקבלה אצל רבי שמואל ויטאל. בכל שבת נהג ללמוד בביתו של רבי שמואל בכתב היד המקורי של ספר "עץ החיים", שהיה כתוב בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. בשנת ת' חזר לארץ ישראל והתגורר בירושלים עד לפטירתו. בשבתו בירושלים הגיעו לידיו כתביו הגנוזים של רבי חיים ויטאל – כתבי ה"מהדורא בתרא" – שלא היו אף בידי בנו רבי שמואל ויטאל (הכתבים נגנזו על פי ציוויו של מהרח"ו באדמת בית החיים שבצפת, ולאחר עשרות שנים מגניזתם, הוצאו מקברם על ידי "רבנן קדישי אשר בדור, ע"י יחודים... ברשותו ע"י שאלת חלום" – "שם הגדולים" להחיד"א, ח, כא). לאור תגליות אלו החל רבי יעקב צמח לערוך ולסדר מחדש את כל כתבי האר"י. מעל עשרים חיבורים כתב רבי יעקב צמח, בעיקר בתורת הנסתר, אך גם בתורת הנגלה. כמחציתם לא נדפסו עד לימינו. מעריכתו של רבי יעקב צמח לכתבי האר"י ומעריכות תלמידו רבי מאיר פופרש יצאו הספרים הידועים ביותר בתורת האר"י, כגון אוצרות חיים, קהילת יעקב, אדם ישר, ועוד. חיבורים אלו זכו לתפוצה רחבה וגדולי מקובלי הדורות הבאים למדו את קבלת האר"י על פיהם.
בנו של רבי יעקב, רבי אברהם צמח, היה מחכמי ירושלים ושימש כדיין בבית דינו של הרב המג"ן. יתכן ודרכו עבר הספר מרבי יעקב צמח אל הרב המג"ן. בהמשך התגלגל הספר אל הגביר רפאל פיג'וטו ולבית המדרש "מרפא לנפש" שהקים בירושלים.
ב-ל, לב-מו, מח-סב דף (במקור: סב דף). חסרים דף השער ודפים לא ו-מז. 26 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. קרעים וקרעים חסרים בדף הראשון, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בנייר דבק חומצי (סלוטייפ). חיתוך דפים על גבול הטקסט במספר מקומות. ללא כריכה.