שלושה דפים בכתב-יד קדשו של בעל ה"הפלאה" – חידושים על מסכת פסחים שלא נדפסו

שלושה דפים בכתב-יד קדשו של בעל ה"הפלאה" – חידושים על מסכת פסחים שלא נדפסו
שלושה דפים (שישה עמודים כתובים, 25-30 שורות בעמוד), חידושים על מסכת פסחים, בכתב-ידו של הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה". [פרנקפורט דמיין?, סוף המאה ה-18 בקירוב].
חידושים על מסכת פסחים. תוכן הדפים שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסה בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
רוב החידושים הם על סוגיית נכרי שהלווה את ישראל על חמצו ובעל חוב למפרע או להבא הוא גובה (בדפים ל ע"ב – לא ע"ב). בסוף אחד הדפים קטע על פרק ערבי פסחים (קט ע"ב), בעניין שולחן של מקדש של פרקים. חידוש זה נזכר בחידושי הפלאה (ירושלים תשנ"ד, ב, פסחים שם): "כבר כתבנו בחידושינו בטוב טעם הא דנקט דווקא שולחן".
הדפים שלפנינו הם, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר – רבי סענדר חיים מקאזאווע – מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיק ממנו לצורך הדפסה, אך למעשה הוא העתיק והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה" שהיו בכתב היד. הוא מזכיר בהקדמתו גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אך למעשה אלה לא נדפסו עדיין.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ'. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק רבי שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו של רבי פנחס "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[3] דף (שישה עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. דהיית דיו בחלק מהדפים. בלאי. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.