ספר המידות - יצחק סטנוב - ברלין, תקמ"ד - מהדורה ראשונה - נדפס בבית הדפוס של המשכילים שבניהולו

ספר המידות, "מלמד דעת לתת חוק וקצב לכל כוח, כעס, רצון, שבח, לצון, אהבה, שנאה, גאווה, כניעה, ושאר תכונות לחוליי הנפש החוטאת ייתן מזור". ברלין, תקמ"ד. מהדורה ראשונה. דפוס חברת חינוך נערים.
הספר מחולק לשערים, והשערים לפרקים.
מאת יצחק לבית לוי איש סטנאב. שם המחבר לא נכתב על גבי השער אלא ידוע מההסכמה.
עם "הסכמת הגאונים", ובה שבע חתימות, כנראה מזויפות, מתאריך י"ז באב תקל"ד: "מרדכי זאב [ב"ר משה] החונה בק"ק סטנאב, נוטה לשבת עיר... לבוב, מרדכי מייזיל החונה בק"ק זאלקוי, יוסף [תאומים] חונה בק"ק פפד"א, אהרן הלוי הורוויץ חוב"ק שקוד האזנפוט, מרדכי בע"מ [בעל מחבר] שער המלך חונה בק"ק ויעלקאטש, יהודה ליב [איגר] בהגאון משנת דר"ע חוב"ק האלברשטט, צבי הירש חונה בק"ק לעטשוב".

מדף קלז עד סוף הספר "מספר הנפש" - פרקים בנפש האדם, חלק מספר "הנפש" שחיבר משה מנדלסון, ובסופו קולופון: "אשרי המחכה ויגיע לחלק השני וייקח ערובתו בס' הנפש שחיבר החכם המפורסם נר ישראל הרב הכולל מו' משה מדעסוי נ"י".

יצחק סטנוב - מראשי המשכילים, מחבר ספרים רבים ומנהל בית הדפוס של המשכילים
סטנוב נולד בעיירה סטניב (Сатанів) שבפודוליה, רוסיה (כיום אוקראינה). ב-1772 הגיע לברלין, ושם עבד כמלמד תינוקות אצל עשירי העיר היהודים. בברלין התוודע לאנשי תנועת ההשכלה שהחלה אז לצמוח שם, ובהם משה מנדלסון, נפתלי הרץ ויזל, יואל ברי"ל ואחרים. הוא עבד כמנהל בית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים", והוציא לאור עשרות ספרי השכלה. מפעם לפעם חזר לעיירתו בפודוליה, שם נשארו אשתו ומשפחתו. נפטר בתקס"ה 1804 בברלין.
דמותו של סטנוב הייתה שנויה במחלוקת גם בימיו וגם לאחר מותו. את חיבוריו כתב בסגנונות רבים ושונים, וחלק מהם הציג כאילו נכתבו על ידי חכמי ישראל בדורות הקודמים; וממילא התייחסו אליו כאל קל דעת במקרה הטוב, וכאל זייפן ורמאי במקרה הרע. כן נראה מהסכמה שכתבו חמישה רבנים, ובהם רבי יוסף תאומים, לספרו "משלי אסף" (ההסכמה כנראה מזויפת): "לא נודע מי חיברה, כי מהר"י הנ"ל אומר שכן מצאה וכן הייתה, והנראה שבאמת משל הוא, ואולי מהר"י הנ"ל עצמו חיברה אשר זה דברו גם בחיבורו אמרי בינה, כי ידענו את האיש ואת שיחו הצח כי הזמן חלק לו בבינה והחכמה כבוד והדר המליצה תעטרהו... סוף דבר לאו אסף חתים עלוי'". וכן בהסכמת ספרו "קונטרס מספר הזוהר חיבורא תניינא" תיאר את ההבדל בינו ובין זייפנים רגילים בכך ש"כל מגנבי דברים גונבים משל אחרים ומייחסים לעצמן, וזה גונב משלו ומייחסם לאחרים".
גם דעותיו עמדו בתווך שבין שני המחנות: מצד אחד היה מסור להשכלה ולמדעי הטבע, ומצד שני שאב את הפילוסופיה שלו מחכמי ימי הביניים היהודיים והמשיך לשמור מצוות. מבקריו בני זמנו כינו אותו "חציו מין [כופר] וחציו מאמין", והמשכילים הקיצוניים לגלגו על צביעותו הדתית. לתדמיתו רבת-הפנים תרם גם סגנון לבושו: הוא לבש בגדים גרמניים מודרניים כמו המשכילים, ומעליהם מעיל פולני ארוך כמו שומרי המסורת!
סטנוב הקדיש את חייו להוצאה לאור של ספרי השכלה עבריים. הוא היה אחוז תשוקה לכתוב ולהדפיס, והשקיע את כל זמנו ומרצו בבית הדפוס שניהל, בספרים שחיבר ובחנות הספרים שפתח בדירתו.
לשם מימון פעולות בית הדפוס הקים ב-1794 את "חברת מרפא לנפש", שהשתתפו בה עשירי ברלין שתרמו מדי שנה סכום כסף נכבד לבית הדפוס. בשנותיו האחרונות התעוור והסתייע בעוזרים לשם הגהת הספרים והדפסתם.

קמד דף. 12 ס"מ.
מצב: טוב מאוד. דפים עבים ואיכותיים. כתמים. בכמה מהדפים שוליים קצרים מאוד.