כתב יד הגאון הגדול והקדוש, נורא ונשגב, רבי יעקב ענתבי זצוק"ל, הדמות המרכזית ב"עלילת דמשק" - כתב יד שלא נודע עד עתה! ...

כתב יד הגאון הגדול והקדוש, נורא ונשגב, רבי יעקב ענתבי זצוק"ל, הדמות המרכזית ב"עלילת דמשק" - כתב יד שלא נודע עד עתה! תגלית היסטורית ותורנית!
דרשות שדרש רבי יעקב ענתבי במשך מספר שנים בדמשק בפני קהל רב, תשובות הלכתיות, חידושי הלכה וש"ס, וחידושי תורה נפרדים על ספרי הפוסקים בהלכה. כתב יד קודשו, שלא נדפס מעולם. תגלית לעולם היהודי כולו! כולל פרטים היסטוריים על חייו שלא היו ידועים עד כה.
כתב היד נושא 264 דף כתובים משני הצדדים. כרך גדול ועבה. 23X16 ס"מ.

כתב היד והרקע לכתיבתו
רבי יעקב ענתבי התחיל לכתוב את הקובץ בדמשק, והשלימו לאחר שעלה לירושלים. בהיותו עדיין בדמשק, כתב בו את דרשותיו ותשובותיו שהשיב בדמשק, כולל "נוסח פרוזבול שעשיתי בשנת תק"פ ש' השמיטה פה דמשק".
לאחר העלילה והייסורים שעבר בשנת ת"ר, עזב את דמשק ועלה לירושלים. הוא העלה עמו את הקובץ הזה, וכן כמה דפים נפרדים עם עוד כתבים ודרשות שכתב.
לאחר שעלה לירושלים ונפטר מעול הציבור, סידר בקובץ זה בכתב יד קודשו את הדרשות שדרש ושהכין בדמשק (בכמה מקומות כותב: "צריך לראות בנייר העיקרי דאיכא בו תוס[פת]..."). כמו כן הוסיף לקובץ תשובות הלכתיות שכתב בדמשק ובירושלים, וכן חידושי תורה בענייני הלכה, חידושים על הטור והשולחן ערוך, הערות וחידושים בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים, חידושים בסוגיות הש"ס, באגדה ובמדרשים ובתרגום, סגולות שונות ועוד.

תוכן כתב היד
ארבעים ואחת דרשות ארוכות שדרש בדמשק
בחלק מהדרשות לשבתות, בכמה מקומות כותב רבי יעקב היכן דרש, ושנכח "קהל רב". דרשות ארוכות, חלקן כ-20 עמ'. חלקן כוללות פתיחה מליצית עם נושא הדרוש. בכמה מהן הוא כותב את התאריכים המדויקים ועוד פרטים שונים על הדרשה. בסוף חלק מהדרשות ובחלק מהתשובות חתימתו ידו. חתימה אחת גם בראשי תיבות "יע"ק". בדף [49] חתימת ידו עם סלסול קליגרפי.
דרשות לשבת הגדול: תקע"ה, תקפ"ב, תקפ"ז, תקפ"ח, תקפ"ט, תק"ץ (בסוף דרשה זו עשרים וחמישה טעמים לכך שנקראת "שבת הגדול"), תקצ"א.
דרשות ל"משמרת חודש אלול": תקפ"ה, תקפ"ו, תקפ"ז (על שנת תקפ"ז כתב: "ולא דרשתיהו אז מחשש הדבר..."), תקפ"ט (בק"ק גובאר).
דרושים לשבת ערב ראש השנה: תקפ"ח, תקפ"ט, תקצ"א.
דרושים לשבת תשובה: ללא תאריך, תקפ"ו, תקפ"ח.
דרושים לשבת זכור: תקפ"ב, ("ופי' האמור המאמר טוב אופנים" - שבעה עשר אופנים לגלות מצרים), תקפ"ז (כ-30 עמ'), תקפ"ח, תקפ"ט, תק"ץ, תקצ"א, תקצ"ב, תקצ"ד.
דרושים לנישואין.
דרוש לכיבוד אב ואם.
דרושים להספד: "לתשלום שנה לח"ר עזרא זלה"ה", "סדר בהעלותך קע"ה דרשתי על הרוג הינ"נ", "דרשתי לתשלום שנה לג' מנחם פרחי נ"ע" (על מעלת המחזיקים ביד לומדי תורה), דרשה בעניין יום המיתה וחשיבותו להשבת האדם למוטב, הספד "לשמועת הרב ח"ק כמהריו"ס זלה"ה דרשתיהו על שמועתו ועל שמועת הרב כמהר"ח עמרם", דרוש להספד על מיתתן של צדיקים שמכפרת, הספד לחודש לפטירת אביו, הספד לשנה לפטירת אביו, הספד על רבי בכור לאניאדו (תקע"ז), הספד "לתשלום שנה להר"ח לניאדו", הספד לחודש לפטירת הגביר השר מנחם פרחי, הספד על אמו בתשלום החודש, דרוש למעלת הזקנים.

שתים עשרה תשובות הלכתיות ארוכות
תשובה אם מחבת צריכה ליבון לפסח, תשובה בענייני קדושת כתיבת השם, תשובה הלכתית שבאה לפניו בדמשק בדין פריה ורביה, תשובה בדין יבם, תשובה בהלכות שכירות, תשובה פולמוסית ביותר בדין יבמה שבאה לפניו ולפני הראשון לציון רבי משה סוזין - בתשובה מספר הרב את כל הקורות אותו ואת מחלוקתו עם הראשון לציון, תשובה בעניין דבר שלא בא לעולם בהקדש, תשובה אם מותר ומצווה לישראל למול גויים "ואני ג"כ הסכמתי למול בן הישמעאלי... ומלתי בן גוי בבלי סייד מחמד סעד בחורף ש' התקצ"ט ליצירה", תשובה חשובה בעניין תנאי הכתובה שלא יישא אישה על אשתו, תשובה בעניין שידוך בת יתומה, תשובה בעניין שכירות דירה שהשכיר רבי יעקב בירושלים - תשובה פולמוסית עם סיפור חייו והסתגלותו בירושלים (התשובה ברובה משוכתבת בחומר המצורף), תשובה הלכתית בעניין ליבון מחבת נחושת.

בנוסף: עשרות רבות של קטעי חידושים בהלכה, באגדה, חידושי סוגיות הש"ס, ועניינים שונים רבים.

פירוט מלא של תוכן כתב היד דף אחר דף יישלח לכל דורש.

תגלית היסטורית מיוחדת! ברוך שמסר עולמו לשומרים!
תורתו הקדושה של רבי יעקב ענתבי שבקובץ זה לא נדפסה מעולם, והנה היא מונחת לפנינו בכתב יד קודשו.

הקולמוס והכתיבה
בכתב ידו של רבי יעקב אנו מוצאים שינויים בין הקולמוסים ובזמני הכתיבה. לעתים הכתב קטן וצפוף ולעתים מרווח. לכל אורך כתב היד יש מחיקות ותיקונים, הערות שוליים והוספות שונות (כמפורט ברשימה המצורפת), המעידים בבירור כי כל הנכתב הנו בכתב יד קודשו של המחבר (פרט לעמודים בודדים כמפורט להלן).
כתיבת הקובץ נמשכה על פני השנים תקע"ה-תר"ו (בראש הדף האחרון רישום בכתב ידו עם התאריך: "ג' בש"ק ג' ניסן נשאתי... תר"ו" - חצי שנה לפני פטירתו).
בדף [8] עד דף [9] בשליש האחרון של העמוד כתב מסוגנן השונה מכתב ידו של רבי יעקב, ככל הנראה הוא כתב יד סופר או כתב יד בנו. לאחר כתיבה זו הוסיף רבי יעקב בכתב ידו: "הגם הלום אחר החיפוש ראתה עיני בס' מעלות לשלמה".
בכמה מקומות בקובץ כתב שונה (עיין בדפים [18] עמוד ראשון, [21] עמוד שני והלאה ולפי הכותרת שבעמוד [26]), ככל הנראה כתב ידו של בנו.


חשיבות כתב היד
מהקובץ הגדול אנו לומדים דברים רבים נוספים, חשובים ביותר, שלא נודעו עד עתה, ביחס לאישיותו ולתורתו. נציין כאן שניים מהם:

הידיעות האישיות וההיסטוריות
בכתב היד אנו מוצאים דברים אישיים והיסטוריים שכתב על עצמו.
למשל, בצדה הפנימי של הכריכה: "התר"ב ליצירה, יצאתי מדמשק יום טו"ב סיון לחט"ו [לחיים טובים ולשלום]... ובאתי לחט"ו אני וביתי הי"ו... לעה"ק ירוש' ת"ו יום עש"ק כ"ה סיון ש' התר"ב ליצירה. והיום עש"ק י"ג חדש רחמים היו נישואי בתי סי' אסתר תמ"א עם הח' כמה"ר שמואל עקיבא בן הר' ר' ישעיה י"צ והלך לחו"ל לחט"ו מוצאי פסח תר"ד ויה"ר יחזור לחט"ו... עש"ק ז"ך תמוז תר"ה נלב"ע תנצב"ה". מתחת לרישום זה כתב בנו: "פטירת עט"ר מורי אבי ליל ד' לח' תשרי שנת תר"ז הצעיר משה חיים ענתבי ס"ט".
בין הדרשות אנו מוצאים את יחסו למשפחת פרחי הנכבדה (כפי שיסופר להלן).
בתשובה הלכתית בדין שידוך יתומה כתב: "אע"פ שקיבלתי עלי מיום צאתי ממתא דמשק יע"א שלא להטפל בשום ענין הנוגע להתם ודדמי להו מכמה טעמי ואפילו אות א' איני משיב להשואלין לי בענין דינא מהתם כי בזה"ז טוב לחשות יען כי שם נשתנו סדרי דאין מקבלים דבר הלכה אלא לפי דעתם וכל א' וא' התובע והנתבע רוצה שהוא יזכה בדינו לפי דעתו ואין אפשר דבר זה להיות כלל ומי שיצא חייב יהיה שונא הדיין ואם יוכל ירדפהו לדיין בכל מה דמצי להזיקו והטוב טוב שלא להיטפל בשום דין השייך לשם כלל, ברם הא שאני דכיון דכך פסק"ד הוא חתני ואו"ע זה הח' ה"ש והכולל הדה"מ כמה"ר שלמה סוכרי יצ"ו ויהי ה' אתו ויברכהו ויגדיל תורתו ויגל לבי בתורתי כי אני ג"כ טרחתי עליו בת"ת ועליו אני אומר שישו בני מעי שישו כל מין דין סמוכה לנה אי לזאת בזה אני יצאתי ממחיצתי ואת אשים בקצ"ר אמיץ".
מהתשובה האחרונה בקובץ, העוסקת בדירה ששכר רבי יעקב בירושלים, ומסופר בה שבאו בני בליעל להוציאו מביתו ולסחוט ממנו כספים, אנו למדים על יחסו של רבי יעקב לראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין, ועל התמודדותו עם המלעיזים עליו: "והגוי בא עלי בעלילות ובחזקת יד ובבזיונות וקללות דת שהוא רוצה... ודחק אותי מאוד והביא שם ג' מהאפיקורסים... ודחקתי עצמי והוכרחתי לצאת משם תכף... כי האלמנה הנז' ובני משפחתה הם קשרו עלי עם הגוי וממונה על הדין ונתו שוחד ע"מ שיוצאי אותי... ויום ש"ק הכריז הרב יצ"ו בבית הכנסת הגדול ע"י השמש תדעו...".

דרכי לימודו והנהגתו בהלכה ובאגדה
מהקובץ אנו למדים גם על דרכי לימודו של רבי יעקב והנהגתו באגדה ובהלכה. סגנון הדרשות הוא בסגנון דרשות הספרדים בכלל וחכמי ארם צובה בפרט - להקשות על מדרש או פסוק ואז ליישבו על פי הקדמות מסוגיות הש"ס או הקדמות הלכתיות מספרי הפוסקים והשו"ת בענייני הלכה, ואז לקשרם למאמר האגדה, או ליישב על פי הקדמות מדרשים אחרים.
בין התשובות אנו רואים את תקיפותו ועמידתו האיתנה לרדת עד עומקי ההלכה ולהעמיד האמת על תלה ללא פשרות. למשל, בתשובת הפולמוס עם הראשון לציון בדין היבמה - פולמוס שגרם לרבי יעקב עוגמת נפש רבה. בתשובה זו הוא מספר את כל הקורות אותו, שלא נכנע לכפיית הערכאות: "ורצו לכוף אותי ואותו לחלוץ בכח הגויים והגויים שלחו ולקחו מידי הפס"ד של רבני ירוש' ומה שהשיב על תשובתי... והיינו ללעג וקלס בין הגויים... והגורם לזה הראשון לציון הי"ו...". בין הדברים כותב הרב: "ועבר משא ומתן ארוך בזה ביני ובין הרב הי"ו ומסיבת כי לקחום מידי הגויים בע"כ ולא החזירום לא העתקתים כאן".
בכל התשובות נושא ונותן בהלכה בדברי הראשונים והאחרונים עד לבירור הסופי של ההלכה לפי כל הצדדים והסברות שאפשר לומר באותו עניין. הרב היה בקיא עצום בספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים ובספרי השו"ת הרבים. בקובץ שלפנינו הערות רבות על חידושים בספריהם של גדולי ישראל במשך הדורות ובספרי השו"ת. תשובתו בעניין מילת גויים מוסבת כולה על תשובתו של ה"שאגת אריה".
עוד אנו מוצאים את יראתו הקודמת לחכמתו בענייני פסק הלכה, שבכל תשובה מסיים בסגנון זה: "וה' ינחני בדרך אמת ויצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ויאיר בה את לבי...", או: "וה' אלקים אמת ינחני בדרך אמת ויצילני משגיאות ויאיר עיני בתו' הצעיר יעקב ענתבי ס"ט". כמו כן כותב: "וסוף דבר סידרתי את כל הכתוב לפני חו"ר הנמצאים והסכימו לדברי ונעשה מעשה ככל הנז'...".
בתחילת הקובץ ובסופו הוא מביא כמה סגולות שהעתיק מספרים שונים. בתחילת הקובץ: "תפילה לאומרה קודם הדרוש". בסוף הקובץ סגולה שהעתיק מכתב יד "של ח"ר שמואל פינטו אביב של חר"ר פינטו משם הרב חיים ויטאל סגולה למגפה... והחרים וקילל בכת"י ההוא למגלה סוד זה לשום גוי בעולם", "לשותה סם המוות כתוב שמות אלו על נייר ויבלעם ויתרפא".

דבר מעניין הוא שלמרות כל הייסורים והעינויים שעבר רבי יעקב כפי שיסופר להלן, שפלא הוא שבן אנוש יכול לעמוד בהם - אף על פי כן בירושלים המשיך בתלמודו ובתורתו, וכתב תשובות עמוקות כל כך בדינים סבוכים וחידושי ש"ס ואגדה.
בדף [49] נכתב "והוספתי כי עתה מעט ממה שכתוב אצלי בספרי הקטן", ולפי זה נראה שרבי יעקב חיבר ספר חידושים שלא זכינו לאורו.


רבי יעקב ענתבי - חייו, גדולתו וקדושתו, ופרשת עלילת דמשק
הגאון והקדוש רבי יעקב ענתבי זכר צדיק לברכה, רבה הראשי של דמשק במשך שלושים שנה, גאון מופלג בתורה בקבלה ובחסידות, קדוש עליון שעבר ייסורים נוראים.
נולד בחלב בשנת תקמ"ז לאביו רבי יצחק ענתבי, נכדו של רבי יצחק שבתאי ענתבי. מעטים הפרטים הידועים על ילדותו. בצעירותו הוסמך להוראה על ידי הגאון רבי יוסף חזן בעל "חקרי לב". לאחר נישואיו עם הרבנית מזל טוב עזב את חלב ועבר לדמשק.
באותה עת ניטש ויכוח גדול בין פרנסי הקהילה בנוגע למשרת הרב הראשי של דמשק, שהתפנתה באותה עת. גבירי הקהילה, בעלי המאה, רצו להיות גם בעלי הדעה והשררה: רב שהוא עצמאי מבחינה כלכלית יהיה עצמאי גם מבחינה פוליטית, ולא יהיה תלוי בהם, דבר שהיה זר לרוחם ולרצונם. באותו זמן היה מועמד בולט ומועדף - הרב הגדול רבי חיים נסים אבולעפיא, שהיה אמיד, מבוגר וגדול בתורה. אך גבירי הקהילה ביכרו תחתיו אדם עני, חסר נסיון וענו מאוד - רבי יעקב ענתבי, לא בשל ענוותנותו או למדנותו, אלא בשל רצונם שיהיה נתון למרותם בשל תלותו הכלכלית בהם. בשנת תקס"ט, בהיותו בן כ"ב שנה בלבד, התמנה רבי יעקב לרבה הראשי ואב"ד דמשק.
ואולם, להפתעתם המרה ולאכזבתם של פרנסי הקהילה הגבירים, וחרף עוניו, הוא נשאר נאמן לעקרונותיו, לדין תורה והלכה. הגבירים לא פסקו מלהתעמר בו, עד כדי הלנת שכרו במשך שנים, כפי שמעיד מכתבו לשר משה מונטיפיורי משנת 1841 שבו הוא מספר על האחים הררי, שלושה מגבירי קהילת דמשק: "אלו הם שונאי, בשביל שהם אינם הולכים בדרכי השם, ואני מוכיחם, וראיה לזה שהם עיכבו מלתת לי הספקתי זה שתי שנים וחצי".
הוא לא נרתע והמשיך לכהן במשרת הרבנות הראשית בדמשק שנים רבות - למעלה משלושים שנה. על רבנותו בדמשק כתב לדודו בתשובה משנת תקצ"ט שנדפסה בספרו "מר ואהלות", בין היתר כך: "וזאת אודיע כי זה לי שלושים שנה אני מטפל בדינים, ודנים לפני דיינים שהיו רבני מתא במעשים רבים פה דמשק...". וחתם: "המך מר ונאנח בתוך לבי, הצעיר יעקב ענתבי ס"ט".

בימי כהונתו בדמשק התחוללה שערורייה גדולה במשפחת פרחי, בשל מאבק על הירושה שנותרה מכספי עזבונו של השר העשיר ר' חיים פרחי. הוויכוח ניטש בין בניו של השר פרחי ובין אחיו של המנוח מחלב.
שערורייה זו העסיקה והסעירה את בתי הדין בכמה מהקהילות היהודיות הגדולות: דמשק, ארם צובה, ירושלים, טבריה, תורכיה ועוד. בעל כורחו נגרר גם רבי יעקב לפסוק במאבק חלוקת הירושה הזה, על אף חוסר הנעימות שגרם לו הדבר, ובייחוד משום שבתו הייתה מחותנת לאחד היורשים המיועדים. על אף כל זאת הוא פסק, ופסיקתו המלאה פורסמה בספר "באור החיים" לרבי חיים כפוסי.
הרוחות סערו בפרשה זו, עד כדי כך שהוויכוח לווה בחרפות וגידופים נגד רבי יעקב, ואף הלשינו עליו לשלטונות. כל אלו העכירו מאוד את רוחו, אך הוא לא חת ולא ירא מפני הרדיפות וההלשנות נגדו, ודן דין אמת לאמיתה, וקיים בעצמו מצוות "לא תגורו מפני איש".
פסקי הדין השונים הנוגעים לפרשה זו נדפסו גם בספר "חוקות חיים" לרבי חיים פלאג'י (חלק חושן משפט). הפרשה ליוותה את רבי יעקב גם לאחר שעלה לירושלים.

עלילת דמשק
רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם" על שמסר עצמו על קידוש השם, לסבול עינויים קשים ומרים ממוות במשך חודשים רבים, בעת עלילת הדם שהעלילו הרשעים הארורים וביניהם הקונסול הצרפתי בדמשק, שכביכול היהודים רצחו את הכומר באדרי תומא.
המאשימים היו האוכלוסייה הנוצרית, המושל איברהים פחה - שהיה נציג הממשל המצרי בראשות מוחמד עלי, שליט סוריה באותה תקופה, ובעיקר אנשי הקונסוליה הצרפתית, ובראשם הקונסול הצרפתי ראטי מנטון, אשר ניהל בפועל את החקירה.

הרקע לעלילה היה היעלמותו של נזיר וכומר צרפתי בשם באדרי תומא, יחד עם משרתו המוסלמי איברהים עמארה, אחרי שתלו מודעה בשוק היהודי בדמשק בא' באדר א' שנת ת"ר (5 בפברואר 1840). ידוע שתומא היה מעורב בעסקים מפוקפקים, אך זה לא מנע מהקהילות הנוצריות בעיר לצאת בהאשמות שתומא נרצח דווקא על ידי היהודים. קונסול צרפת בדמשק, ראטי מנטון, פתח בחקירה נמרצת נגד נכבדי הקהילה היהודית. ה"חקירה" התבססה על ההאשמה שהיהודים זקוקים לדם נוצרי לצורך אפיית המצות לחג הפסח. ראש ממשלת צרפת באותה עת, אדולף טייר, תמך בגלוי בנציגו בדמשק, ובשיחה עם הברון ג'יימס דה-רוטשילד אמר: "אם היהודים בימי הביניים אכן שלחו ידם, כמסתבר, ברצח פולחני, מדוע לא יעשו כמוהם יהודי דמשק החשוכים בימינו?".

סַפּר יהודי צעיר בשם שלמה חאלק נחשד והובא לחקירה, משום שהמודעה שתלה הנזיר על דלת בית הכנסת, הועברה ונמצאה על הקיר מול המספרה שלו. תחת עינויים קשים נאלץ "להודות" באשמה, ונקב בשמות שבעה מנכבדי הקהילה שידם הייתה כביכול במעל. אחד מהם, שעונה בעינויים נוראים וקשים שאי אפשר להעלותם על הכתב, הצהיר ש"רצונו" להתאסלם, ובהתאם לכך, שינה את גרסתו הקודמת וטען שמסר את בקבוק דמו של תומא לרבה הראשי של דמשק, הגאון רבי יעקב ענתבי. הוא בדה וסיפר שהרב ענתבי היה המוח המתכנן של הרצח, והסכים לתרגם פסוקים מהגמרא שעשויים להסביר את התנהגות היהודים שביצעו את הרצח הפולחני.
כך הפך רבי יעקב ענתבי לנאשם העיקרי בפרשה.
בחקירת היעלמותו של המשרת, איברהים עמארה, "הודה" מורד אל-פתאל, משרת יהודי, בהשתתפות ברצח והצביע על שאר ה"רוצחים". הקונסול הצרפתי שונא היהודים "שחזר" את רצח המשרת בדיווח ששלח לשר החוץ הצרפתי: "אחזוהו כל אחד באחת מרגליו; הרב אהרן סטמבולי הצמיד אותו לארץ בעזרת הברך שתקע בבטנו; משרתו של הררי אחז בראשו. בעוד אחד מן האחרים מחזיק באגן, לפתו אותו שני אנשים במרכז גופו, ומורד פרחי, הבנקאי העשיר ביותר בעיר, שיסף את גרונו של הקורבן".
ב-28 בפברואר "נמצאו" בתעלה ברובע היהודי עצמות. הן הוכרזו כעצמות הנזיר ונקברו בטקס חגיגי. השלטונות החלו לחפש את הדם שאוחסן בידי היהודים. הם לא בחלו באמצעים, ו-63 ילדים גילאי 10-3 נחטפו ועונו בעינויים אכזריים ביותר.
הקונסולים הזרים בסוריה תמכו בעלילה. השגריר הבריטי, למשל, כתב: "המובאות מהתלמוד, שנגבו מפי העצורים הרבניים, תורגמו, ואלה מאשרות את מעשי התועבה, והסוד... נחשף עתה לעיני הציבור".

המאסר והמכתב למונטיפיורי
רבי יעקב, שהיה הנאשם העיקרי בפרשה, נאסר בצינוק צר שלא החזיק יותר מאשר אמה על אמה, וסבל חרפות וגידופים מכל ערל עובר ושב. הוא עונה בעינויים קשים ומרים שאי אפשר להכיל (כפי שיקרא הקורא במכתבו אל השר משה מונטיפיורי), ותסמרנה שערות אנוש, וכל אשר אין לבו לב אבן לא יכול להבין איך בן תמותה יכול לסבול עינויים קשים ומרים כאלה, ולא פעם בחר מוות מחיים, כדי להינצל מהעינויים.
מכתבו המפורט של רבי יעקב אל השר משה מונטיפיורי שימש לימים מקור מרכזי לתיאור ותיעוד הפרשה. המכתב נדפס כולו בספר "באור החיים", שהוציא לאור נכדו, רבי אברהם יעקב ענתבי (ירושלים, תרפ"ט), וכן בקונטרס "לקדושים אשר בארץ" שנדפס עם ספר "ליקוטי דוד" בעריכת רבי דוד לאניאדו (ירושלים, תשל"ז). במכתב זה גולל רבי יעקב את כל הפרשה מתחילתה ועד סופה. בתחילתו כתב רבי יעקב: "באופן כי עברו עליהו בעוה"ר מים הזידונים וצרות רבות שבעה נפשנו די והותר ואין לך יום שאין קללתו מרובה... ואפילו הלילות השחורות אין די באר ואין בי כח לכותבם כי רבו מאד ואין בי כח לבארם תקצר היריעה...".

המאבק, השחרור והעלייה לארץ
השמועה הגיעה אל יהדות העולם, שהתחלחלה מאוד לשמעה, וכן כמה מהישרים שבאומות העולם.
בין היהודים שפעלו לשחרור העצורים יש להזכיר את משפחת רוטשילד, אדולף כרמייה וכמובן את השר משה מונטיפיורי.
עם שחרורו מבית הכלא בדמשק והצלתו, החליט רבי יעקב לעזוב את דמשק ולעלות לירושלים, לבלות בה את שארית ימיו בקדושה ובטהרה. הוא ארז את מטלטליו ועקר עם משפחתו במסע ארוך לארץ ישראל. בדרכו עלה דרך כל קברי הצדיקים בארץ והתפלל ברכת הגומל, וברכת "מי שבירך" לשר מונטיפיורי ורעייתו יהודית.

בקונטרס "לקדושים אשר בארץ" נכתב: "ושמעתי מחכם זקן ממשפחת ענתבי, קודם שהגיע רבי יעקב ענתבי לירושלים ת"ו, ראה בחלום הרב הראשון לציון [רבי אברהם חיים גאגין] שאמרו לו יעקב אבינו בא לירושת"ו ואתה שוכב על מיטתך? ולא ידע מה החלום ומה פתרונו, השכים בבוקר והלך לבית המדרש לישיבה ואמר לחכמים... אז ענה לו חכם אחד מחכמי הישיבה זה פתרונו: שמעתי שהרב החסיד הקדוש רבי יעקב ענתבי, שנתייסר ביסורים קשים ומרים בעלילת הדם של הממזר הארור הרשע באדרי תומא הנבל יימח שמו וזכרו ושם רשעים יירקב, בא כעת לירושת"ו. ואז נתאספו הראש"ל והרבנים כולם ויצאו לקראתו, וכשנתראו פנים אל פנים נתחבקו ונתנשקו יחד באהבה ובידידות רבה, והראש"ל פשט את המצנפת שלו להלבישה לרבי יעקב ענתבי, ורבי יעקב לא רצה בשום אופן ללבשה, ואמר לו: ח"ו, די לי, עמי היתה ושלחתיה, ברוך ה' יצאתי ידי חובתי עם הרבנות והציבור שבח לאל יתברך, נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום, ובאתי לעבוד את ה' ביישוב הדעת וביישוב טוב בירושלים בהשקט ובטח, ומי שאמר לעולמו די הוא יאמר לצרותינו די, עכשיו אני פטור מעול הציבור בשמים ובארץ, אכלתי, לקיתי ושילמתי, גבר עלי חסדו שזכיתי לבוא לירושת"ו לחיים טובים ולשלום אכי"ר".

לאחר עלייתו לירושלים כתב פיוט שבו הוא מודה על שחרורו מבית האסורים בדמשק ומציין את עזרתו של מונטיפיורי: "מצילנו מכל צרה, מעלילת דם עוררה, ישועות ה' קרובות על ידי השר הגדול, איש משה מעוז ומגדול...".
ישועות יעקב צוה - ישעך תמיד מקוה
ירפא חיש כל לב דוה - יגמול לחייבם טובות
עושה חסד לאלפים - עין ה' אל הנרדפים.
עליון אל זוקף כפופים - עלי כמול רבות טובות
קדמון לכל קדמון אל טוב - קדוש ונורא שמו טוב
קוינו לו יתן הטוב - קמים עלן יד לרבבות
ברוך הוא מתיר אסורים - טוב רחמיו לי הרים
בהכלל ושיר קול ארים - בקהל ה' בוחן לבות
חזק אל גדול ונורא - מצילנו מכל צרה
מעלילת דם עוררה - ישועות ה' קרובות
על יד שר הגדול - איש משה מעוז ומגדול
בישראל שמו גדול - יבורך ברכות רבות
נא גאל עמך ישראל - ובנה מקדש ואריאל
תביא כל נדחי ישראל - תשיב לב בנים על אבות
ואמץ את כל עמיך - הבוטחים תמיד בשמיך
ומיחלים רחמיך - קיים נבואות הטובות. תם תם

רבי יעקב היה נוקט חיבה לכל תושבי ירושלים, ולא הפלה בין גדולי העם לפשוטיו, בין גוי ליהודי ובין ספרדים לאשכנזים. למעשה היה מיודד ביותר עם הרבנים האשכנזים. על ידידות זו סיפר רבי אליהו מרדכי אייזנשטיין, סופרו ונאמנו של רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט: ''...שאהבת נפש ממש הייתה בין רבי יעקב ענתבי ורבי משה מגיד, מנהל עדת הפרושים, והייתה אהבתם עד כדי שלא נפרדו גם במותם ונפטרו בחדש אחד, בזה אחרי זה''.

פטירתו ומצבתו
את שנותיו האחרונות חי רבי יעקב עם משפחתו בירושלים, ושם פעל במרץ בקביעת הלכות, פסקים ותשובות לשאלות בעניינים שונים שהופנו אליו.
בשנת תר"ז השיב את נשמתו הטהורה לבוראה. נקבר בירושלים ביום ז' בתשרי תר"ז.
על מצבתו נכתב: "פה נטמן הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו, שמסר עצמו וגופו ונפשו, וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים וייסורים קשים ומרים בלי שיעור על העלילה הרעה הידועה, אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ונתקדש שם שמים ברבים בשנת הת"ר".

נסיו ופעולותיו
בימיו כ"חכם באשי", רבה הראשי של דמשק, הגיע לעיר יהודי אחד מרוסיה אשר משלח ידו היה סַפָּר. התיישב בעיר והחל לעבוד למחייתו. בקהילות יהודי ספרד בכלל ובקרב יהודי סוריה בפרט, היו מחמירים מאוד בדברי רבנים, ולא העזו להמרות את פיהם, אולם באירופה באותה עת החל מעמדם של הרבנים להידרדר, ודבריהם היו לעתים לצנינים בעיני חלק מצאן מרעיתם. ובכן, הספר היהודי החדש בדמשק נהג לגלח את זקָני לקוחותיו כמיטב האופנה האירופית, בתער - דבר שעל פי ההלכה אסור בתכלית האיסור. למותר להזכיר כי יהודי דמשק דאז היו קהילה מסורתית אדוקה מאוד.
כששמע רבי יעקב על כך, שלח את שמשו לזמן את הספר אליו. אולם הספר התעלם מההזמנה, המשיך במלאכתו כהרגלו, ולא ראה חובה לעצמו לכבד את הזמנת הרב הראשי של דמשק. ושוב שלח הרב את שמשו אל הספר, הפעם עם אזהרה חוזרת: "...אם לא תגיע בתוך שלוש שעות לביתי ותפסיק ממנהגך להעלות תער על זקנם של בני קהילתי מחצי היום בשעה 12:00, תקיז דמך".
השמש הגיע אל חנות הספר והעביר לו שוב את המסר, אך הלה המשיך בשלו וזלזל באזהרת הרב. והנה בשעה 12:00 נדהמו לקוחותיו לראות כיצד הוא מתמוטט באמצע עבודתו, נופל ארצה ושותת דם. תיארו גם שכל איבריו הפנימיים דיממו עד שמת.
כעבור חצי שנה הגיע לדמשק ספר יהודי מצרפת. אף הוא, כמנהגו מארץ מוצאו, מגלח זקנם ופאותיהם של לקוחותיו בתער ולא במספריים. שמע רבי יעקב ושלח אליו את שמשו. הפעם הגיע אל הספר הצרפתי דבר הסיפור הנורא על סופו של קודמו, הוא נבהל לשמע האזהרה והחליט שלא להסתבך. הגיע חיש מהר אל הרב, אשר הוכיחו על מעשיו ודרש ממנו לנהוג על פי מנהגי המקום ועל פי דיני ישראל. הספר הצרפתי יצא ממנו בהול מאוד, וכששאלו אותו על המפגש עם הרב סיפר בחיל וברעדה שנבהל מאוד מדמותו של הרב עטור הקדושה. מאותה עת כיבד את הוראתו של הרב וחדל מדרכיו.

כאשר נפטר רבי יעקב בירושלים, דיברו הכול בשבח גדולתו. רק אז גילתה רעייתו, הרבנית מזל טוב, את שלא העזה לספר בחייו: הרב נהג לצום בתקופת ימי השובבי"ם משבת לשבת, במשך שישה ימים רצופים. היא אף פירטה שבשבת היה הרב אוכל שלוש סעודות, ובצאת השבת אוכל סעודת "מלווה מלכה" מפאת כבוד המצווה, אולם לאחר ההבדלה היה טועם רק כזית, ופותח בצום רצוף עד לשבת הבאה. ואשתו כגופו, הייתה קשורה אליו בנשמתה ומבינה לרוחו ולמעשיו, ועל כן כיבדה את רצונו ולא מיחתה בידו.

מקורות: חייו ופועלו של הרב הראשי לדמשק הרב יעקב ענתבי. מאת ד"ר אליעוז חפר ענתבי, צאצא המחבר. לקדושים אשר בארץ. ממלכת עולם ההלכה, ארזי הלבנון, מאגרים ואתרים שונים.

תורתו
רבות נכתב על גדלותו בתורה של רבי יעקב, ממקורות שנודעו עד עתה ושנדפסו בספרים שונים.
למשל העובדה שדודו הגדול, רבי אברהם ענתבי, שלח לפניו לחוות דעתו להלכה באחת השאלות שהובאו לפניו, מוזכרת בספר "מר ואהלות". בספר "פועל צדק" לרבי אברהם דיין הובאה תשובתו בדין מורדת. בספר "זרע יעקב" לרבי יעקב ניניו נדפסה תשובתו בעניין עגונה, ובה כותב: "ויען כי מיראי הוראה אני ובפרט בהיתר עגונה, ע"כ אמרתי ארוצה נא לפני גדולי המורים יצ"ו, אם יסכימו עמי תרי גברי רברבי להתיר גם אני אסכים לעשות מעשה, וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ויטע תורתו ואהבתו ויראתו תמיד בכל לבי, הצעיר יעקב ענתבי ס"ט". כמו כן, בצעירותו של רבי יעקב התכתב גם עם ה"חקרי לב" והדברים נשארו בכתב יד (מכון בן צבי).
כתב הקדמה לספרים "מועדי ה' וקריאי קודש" ו"חיבת ירושלים". חיבר הקדמה חשובה לספר "נאוה תהילה" על ספר תהילים והביא בה כמה סגולות, אחת מהן הובאה לאחר מכן ע"י ה"בן איש חי".
דברי תורתו נדפסו בשו"ת "שערי עזרא" אורח חיים סי' כג. שלח תשובה לרבי יום טוב אליקים שהובאה בקובץ "תורה אור" אלול תשל"ה עמ' כב. גמנוזות מכתב יד חכמי ורבני דמשק ספר גדולת מרדכי עמוד כא. בטעם שלא תיקנו ברכה על אמירת ההגדה. יצא הגדה של פסח שער בנימין על ידי מכון שער בנימין והם כותבים שרוב ההלכות נלקחו מכתב יד רבי יעקב ענתבי והמקורות מסר הזיכרון גדולת מרדכי. אגרת רביב יעקב ענתבי נדפסה בהמסילה שנה ה. ו. ז. היה גם פולמוס הדפסה שבו השתתפו רבי יעקב ענתבי ורבי אג"ן.
לאחרונה מתגלים ספרים שונים עם הגהות בכתב יד קודשו בשולי הספרים. כמו כן יש כמה ספרים של גדולי ישראל שנדפסו עם הגהותיו, כמו "יד מלאכי" ו"זכור לאברהם".
ה"שדי חמד" בחלק ב כותב: "עתה אתי מצאתי כתוב על הגיליון מטהרת יד הקדוש הרב הג' מוהר"ר יעקב ענתבי, כמדומה לי שהכרתיו בילדותי בעיר עז לנו ירושת"ו והוא היה רב בדמשק ונאסר בעלילת הדם ברשעת הגויים ההמה ובחסדי מלכינו יר"ה הוציאו מאפילה לאור גדול על ידי זכאי...".
בכמה ספרי קבלה מביאים ממנו מובאות כעדויות לדעת הרש"ש: "כך נמצא כתוב בכתיבת יד מהר"י ענתבי בשם הרש"ש".
רבי יעקב חיבר שירים ופיוטים רבים שנדפסו בספרי בקשות ושהיו מושרים בפי יהודי דמשק בימי חג ומועד.
בספר "באור החיים" נדפסו כמה מדברי תורתו, ותשובה הלכתית תחת השם "אביר יעקב" (הספר מצורף, ראה להלן).
על דמותו ואישיותו הישרה כרב ראשי ואב"ד בדמשק, העיר רבי משה חזן מבית דינו של אג"ן (בספר "אביר יעקב"): "אדם גדול כזה שמלבד שנודע ומפורסם שהוא אדם גדול בתורה ודיין הוא ונחית לעומקי דדינא, כידוע מימות הגאון מורי זקני בעל 'חקרי לב' אשר סמך שתי ידיו בכל חוקותיו ומשפטיו ויקם עדות ביעקב ויקרא לפניו אבר"ך, ומאותו זמן ועד עתה דן ידין עמו ותהי המשרה על שכמו לרעות ביעקב עמו".

והנה נוסף על כל הדברים שנודעו עד עתה, לפנינו לראשונה קובץ שלם של דברי תורתו בכתב ידו! זכה דורנו ועתה נתגלו דברי תורתו שלא נדפסו ולא נודעו עד הנה, ובהם ניכרת גדלותו בתורה וגאונותו בכל מכמניה.

**

אמרי יעקב
מצורף הספר "באור החיים" (ירושלים, תרפ"ט, מהדורה ראשונה) - דרשות על התורה למקובל רבי חיים כפוסי, תלמיד האר"י. בסופו "אמרי יעקב" - דברי תורה מרבי יעקב ענתבי. עם המכתב המפורט שכתב רבי יעקב לשר משה מונטיפיורי על עלילת דמשק.
הספר הוצא לאור על ידי נכדו של רבי יעקב, רבי אברהם יעקב ענתבי, והובא לבית הדפוס בירושלים על ידי רבי דוד ציון לאניאדו.
מעבר לשער מילוי בכתב ידו של רבי אברהם יעקב ענתבי עם חתימת ידו.
מצב: טוב מאוד. כריכה מקורית. דף מנותק.

רבי אברהם יעקב ענתבי נולד בצפת לאביו רבי יהודה שבתי רפאל (היש"ר). נפטר בקהיר בי"ז בשבט תרפ"ג. נודע בחסידותו ובקדושתו. החולים היו נושעים מתפילותיו. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר למצרים, התיישב בקהיר והוציא לאור את הספר "באור החיים".

מצב: בינוני. ברוב הדפים שבתחילת כתב היד, פגעי עש בשוליים הפנימיים, עם פגיעה בטקסט, אולם ניתן להבין את הטקסט. דפים מנותקים, ופגמי שוליים מחמת בלאי. כריכת עור מקורית בלויה.