מאמרים חשובים בכתב ידם של גאוני ירושלים וביניהם רבי בינוש סלנט - מחאה חריפה נגד רבי שמעון דייטש, תלמידו המובהק של ...

מאמרים חשובים בכתב ידם של גאוני ירושלים וביניהם רבי בינוש סלנט - מחאה חריפה נגד רבי שמעון דייטש, תלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר" וראש כולל אונגרין - פולמוס האתרוגים - תרל"ז [1876] - תגלית היסטורית!
מאמרים חשובים בכתב ידם של רבני ירושלים בעניין הפולמוס הידוע על כשרותם של אתרוגי ארץ ישראל. במאמרים מובעת מחאה חריפה שאין כדוגמתה נגד רבי שמעון דייטש, ראש תלמידי ה"חת"ם סופר" העולים ארצה ומייסד כולל אונגרין, אשר פקפק בכשרות אתרוגי הארץ. המאמרים הוכנו באותם ימים לדפוס, אולם לא נדפסו מעולם!
חלק משמעותי שאינו ידוע כלל בפרשייה היסטורית מפורסמת זאת, הנוגע לתהליכים משמעותיים בחיי היישוב הישן באותם ימים.

רקע היסטורי
פולמוס אתרוגי ארץ ישראל הסעיר את העולם היהודי במשך עשרות שנים במאה ה-19.
רוב הפרדסים בארץ לא היו בבעלות יהודית. לקראת חג הסוכות ירדו סוחרי האתרוגים לרכוש אתרוגים ממספר כפרים ערביים אשר לעצי האתרוג הנטועים בהם הייתה מסורת כשרות קדומה מימי חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, ובכללם הכפרים ליפתא, בית נקופא, צובא וקולוניא במבואות ירושלים, והכפר אום אל-פחם הסמוך לג'נין.
היו רבנים שהביעו חשש כי חלק מאתרוגי חו"ל, ובמיוחד אתרוגי האי קורפו, הנם אתרוגים מורכבים ופסולים. רבה של ירושלים בעת ההיא, רבי מאיר אויערבך מקאליש בעל ה"אמרי בינה", מציין באיגרתו משנת תרל"ז כי "לאחר הערעור שיצא על אתרוגי קורפו, נודע החשש שיש עליהם כי הם מורכבים, ולכתחילה כמעט רוב גאוני הדור שלפנינו אסרו אותם לברך עליהם", ולכן הציע ליטול את אתרוגי ארץ ישראל, ופסק ש"חיובא רמיא על אחינו יושבי חוץ לארץ, לשמוע להוראת גדולי הרבנים, שלא לברך על אתרוג קורפו, באם ישיג מאתרוגים הגדלים בארץ הקדושה תובב"א, שזה כשר אליבא דכולי עלמא". במאמציו להגדיל את חזקת הכשרות של אתרוגי ארץ ישראל, פירט ר"מ אויערבך את שמות הכפרים שבהם גדלים האתרוגים, וציין שיש לגביהם מסורת מדור אחר דור "שלא נמצא בהם מורכבים".
גדולי הרבנים שפעלו למען אתרוגי ארץ ישראל ציינו בדבריהם את מאמרי חז"ל בשבח פירותיה של הארץ, ואף הסבירו שיש חשיבות קריטית בקניית אתרוגים מארץ ישראל, שכן יש בכך חיזוק משמעותי ליישוב היהודי בארץ.
ואולם, למרות התמיכה שניתנה לאתרוגי הארץ, לא יכלו אלה לעמוד בתחרות מול אתרוגי קורפו, שהיו מהודרים בחיצוניותם. בנוסף, סוחרי האתרוגים מחו"ל השמיצו את אתרוגי הארץ.
מחלוקת זו הסעירה את העם במשך עשרות שנים, כשהיא מתלבה מחדש מדי שנה לקראת חג הסוכות. רבנים חשובים פרסמו קונטרסי פולמוס חריפים, ונשלחו שאלות ותשובות בנושא בין גדולי הפוסקים באירופה. גם בעיתונים היהודיים בארץ ובאירופה התפרסמו מאמרים ומכתבים פולמוסיים, ולעתים גם העיתונים עצמם הביעו תמיכה גלויה בצד זה או אחר.

מאמרו של רבי שמעון דייטש
בשנת תרל"ה נעור הפולמוס ביתר שאת. מאמרים חריפים פורסמו אז בעיתונות. שנה לאחר מכן, בקיץ תרל"ו, נדמה שכבר שככה המחלוקת, והנה התפרסם בעיתון הירושלמי "חבצלת" מכתב מטלטל מאת רבי שמעון דייטש, תחת הכותרת "קול קורא" (חבצלת, יום שישי, כ"א במנחם אב תרל"ו, 11 באוגוסט 1876), ועורר מחדש את הפולמוס.
מכתבו של רבי שמעון דייטש גדוש בביטויים על אהבת ה' לעמו, וכן הוא מבאר את טעמיה הקבליים של מצוות ארבעת המינים. לאחר מכן הוא כותב:
"אמרתי להודיע בשבטי ישראל נאמנה, כי מקרוב ניטעו נטיעות מורכבים בגלילי אדמת הקודש יחללו, ושולחים מירושלים אתרוגים מורכבים לכל גלילות אחב"י שבגולה למקום שידם מגעת, ומכשילים עם קודש בתרתי', לא די שמנא קרבא [=האתרוגים] מזויפים הם ונהפכו כקשת רמי' וביטול מ"ע ורב ברכות לבטלה, ומוכרים הם המורכבים בטביעת עין כמתבונן עליהם במראיתן בטביעת עין, כי אעפ"י שיש להם כל תואר אתרוג בגדולו הנאה בפיטום נאה ושושנתא עליה, גם בעוקצו שיש להם שיקוע, מ"מ נכרים הם במראיהן [...] כמו שיש לכל אדם טביעת עין במראה אתרוג.
זאת שנית... ויש להודיע שאפילו יאמר שהם מן נמל פחם, כל זמן שהיא רואה שהוא משונה - שקר ענה, גם סיפר לי א' מן הסוחרים בנמל פחם גופי' יש אילן א' גדול מצד א' מגדל כשרים, ומצד א' הוא מורכב ופירותיו מורכבות.
גם להודיע אודות אתרוגים שהם בלא פיטם אומרים גידולו כך וכשר, אבל שקר אחר שגדל מעט, יבש הפיטם... ולכן הוא פסול. והיה ראוי להאריך הדיבור אך אין כוחי, ומי שיבקש ממני פשר דבר יכתוב לי ואודיעהו. ונבקש מאת הסוחרים שלא יקנו מורכבים. ואבקש מכבוד כל כותבי צייטונגען המבקשים כבוד שמים יודיעו דבריי ברבים ויהיה כבוד שמים מתרבה. וחמור דבר זה מתכלת, ואמרו אינו ניקח אלא מן המומחה [...] אבל פה ה"ה לפנינו וניכר שהוא מזויף, ולמה נאמין לו שהוא מומחה. ובעוה"ר גם פה בעיה"ק נמכרים מורכבים ואין בנו כוח למחות, ומה ידעו יושבי חו"ל, והמוכרים יודעין שהוא מורכב, ונשבעין שהוא משדה בירך חקל תפוחין קדישין, לשקר.
ובעוה"ר כבר נבטלתי ונתאחרתי מלהודיע. ואם כבר הסוחרים המוכרים קנו, מי ידבר על לבם שלא ימכרו, והלוואי שישמעו לכתחילה ולא יקנו. דברי המדבר לכבוד ה' ולכבוד מצוותיו, ה"ק שמעון דייטש, תלמיד הגאון רכשבה"ג מו"ה משה סופר זללה"ה האב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א".

מגוון מאמרים שפורסמו באותה התקופה ב"חבצלת" ופגעו בכבודם של רבני ירושלים, עוררו את קפידתם של הרבנים, שהכריזו "חרם" על העיתון ועל עורכו בשנת תרל"ז. לא מן הנמנע שגם מאמר זה של רבי שמעון דייטש תרם להכרזת החרם.
וכך אנו מוצאים באחד מגיליונות העיתון "יהודה וירושלים" (שהדפיס רבי יואל משה סלומון) העתק מכתב של רבני ירושלים (רבי אברהם אשכנזי, רבי מאיר אויערבך ורבי שמואל סלנט) אשר נשלח אל רבי נתן אדלר, ובו קריאה דחופה נגד העשירים בחו"ל המחזיקים בכספם את "חבצלת". וכך מתארים רבני ירושלים: "כל הימים אשר תושיע ידם את 'חבצלת', עד מהרה ירוצו דברי שקריו דרך כל כותבי העתים, אל לב כל קוראי דבריהם, ומה יאמרו אותם בעלי הרעפארם: 'הלא תראו מה מעשי יראי ה' הארטעדאקסין[!] בתוככי ירושלם עיר הקדושה'! ונמצא שם שמים מתחלל...".

המכתבים שלפנינו
לפנינו מאמרי מחאה מדהימים בחריפותם שכתבו רבני ירושלים נגד מאמרו של רבי שמעון דייטש. ככל הנראה, מכתבים אלה היו אמורים להיות מודפסים בעיתונים "האריאל" או "הלבנון", או לחלופין להיות מודפסים ומופצים כדפים בודדים. ברם, בסופו של דבר הם לא נדפסו מעולם! בספרות התורנית המחקרית הענפה על פולמוס האתרוגים כלל לא היה ידוע על תגובה מצד רבני ירושלים למאמרו של רבי שמעון דייטש, כל שכן בנוסח חריף שכזה.
להלן תיאור קצר של המאמרים, שכמובן יש מה להעמיק ולחקור בהם עוד רבות (לא נמסרו ולא יימסרו צילומים).

א. מאמר מחאה חריף. אוטוגרף של אחד מרבני העדה האשכנזית בירושלים. תרל"ז. דף אחד (2 עמ'). 28x20 ס"מ.
מאמר חריף מאין כמוהו, הפותח בפסוקי תוכחה, והראשון בהם: "על מי תרחיבו פה תאריכו לשון". לאחר מכן מביא הכותב את דברי מדרש רבה (שופטים): "...הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם... אמר להם עד שאתם שואלין אותי שאלו לבעלי לשון הרע...". לאחר מכן מופיעות המילים: "ואם אמנם שמנו לנו לקו-". מילים אלו מחוקות אך קריאות.
גוף המאמר פותח במילים: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף... החוצפה הנוראה הזאת, כי יצא איש... כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלם, להבזות את פרי הדר פרי ארצנו הקדושה אשר נאמנו, ולא יצא עליהם שום לעז וחשש ופקפוק כלל, ולא עלה על לב כל בר לב לדבר תועה ודברי בלע ורעות רוח כאלה, והאף אמנם כי שמנו ב"ה... מחסום לפינו מאז לבלי להשיב על דיבת אנשי לשון... מוציאי דיבת הארץ רעה כאשר כבר הודיעו בכתבי העת... ובפרט להאיש הידוע הזה... כי הוא ומעשיו... ידועים פה, ומפורסם... והכל יודעים... וחרפה היא להשיב לאותו האיש... אך יען כי בוקי סריקי הלזה תולה עצמו באילן גדול, וחתם שמו תלמיד הגאון חתם סופר זצ"ל, להונות את הבריות למען ידמו כי יש איזה ממש בדבריו, על כן... נאלץ להחלץ חושים להשמיע אל אחינו כי כל דברי האיש הזה הם בטלים ומבוטלים... מהחל ועד כלה, ולהודיע בשער בת רבים... כי אתרוגי ארצנו הקדושה הגדלים בפרדסים 'עמעל פאחעם' וסביבותי' ופרדסות סביבות עיר שכם, ושארי הכפרים, ידוע ונתברר משנים כבירים... כי אין עליהם שום פקפוק וחשש מורכבים כלל...".
בהמשך המאמר התייחסות גם לאתרוגים שמגדלים "איכרי אירופא", ולדעת "החכם המפורסם הר"י שווארץ, אשר הרבה לחקור ולדרוש בטיב ארצנו הקדושה" בנוגע לאתרוגי הארץ. כן נמצאת התייחסות מפורטת לפרדסים נוספים בארץ.
הכותב פורך אחת לאחת את טענותיו של רבי שמעון דייטש.
לא נזכר במאמר תאריך כתיבתו, אולם מופיע בו בדרך אגב תאריך: "בשנה העברה סוכות תרל"ו".
חלקו הראשון של המאמר מסתיים בברכה: "וה' הטוב ישים שלום בפמליא של הת"ח בחו"ל ולא יחולל שם שמים...". לאחר מכן חלקו השני של המאמר: "עוד מצאנו חובה להודיע מה ששמענו שרב אחד מפקפק על אתרוגי א"י משום חשש ספק כי לא ידע בטיב האילנות-" (אולי חסרות שורות בודדות בסוף המאמר).

ב. העתקת המאמר הנ"ל, בכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט. הוספות ושינויים משמעותיים. כולל מכתב נוסף מאחד מגאוני ירושלים בכתב יד ספרדי. 2 דף (3 עמ'). 26x20.
דפים כתובים בכתב יד מרובע, הזהה לכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט, בנו של הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. רבי בינוש היה ראש מגדלי האתרוגים בארץ, יחד עם דודו ושותפו רבי יהודה ליב סלנט, בנו של הצדיק רבי זונדל. יחד מכרו אתרוגים בחו"ל באמצעות נציגיהם (ביניהם היה גם רבי יצחק יעקב ריינס זצ"ל). ואכן, ידוע לנו על מעורבותו של רבי בינוש בפולמוס האתרוגים באותה שנה.
העתקה זו פותחת: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף איש אחד את פניו לצאת בקול קורא, קול עלה נידף...". נוסח ההעתקה דומה בכללו למאמר המקורי, על שני חלקיו. אולם ישנם שינויים מסוימים ומעניינים, כולל השמטות, הוספות ומחיקות בקו של ביטויים שהועתקו מהדף המקורי.
על כעשרים שורות הועבר קו מחיקה (אולם הכתב ניתן לקריאה בקלות). בין היתר נכתב בשורות אלו: "ומדי דברנו מצאנו חובה להודיע גלוי, כי אף אמנם אשר אין את נפשנו להכניס את ראשנו בדבר השערורי' אודות אתרוגי קורפו... גם אין את נפשנו לדבר על דבר ההכשרים הבאים עליהם... אשר המה רבני גאוני חו"ל דנים בזה ורבה המשטמה...".
בעמוד השלישי מסתיים המאמר, ולאחריו הוספה של שש שורות, בכתב יד ספרדי אחר: "ועל דבר השערורי' אשר נשמע כעת אין רצוננו להכניס ראשינו בזה, אחרי כי העניין אינו נוגע לנו, כי ת"ל יש לנו פה אתרוגים מפרי ארה"ק אשר לא יבושו בהידורם לפני אתרוגי קורפו, ומה גם כי אנחנו פה בריחוק מקום, הרבה יותר מיושבי חו"ל...".

מאחורי הניסוח החריף שנקטו רבני ירושלים עומדים גם תחושת העוינות והמתח ששררו אז בין קבוצות שונות ביישוב הישן, הרבה לפני שאלת האתרוגים, ואכמ"ל. ואכן, מוזכרים כאן בפירוש מעשים קדומים של אותו גאון וצדיק הונגרי שכנגדו מחו רבני ירושלים: "איש כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלים כי הוא ומעשיו [...] ידועים פה".

רבי שמעון דייטש (תקע"ד-תרל"ח), מחכמי ירושלים המופלגים. מגדולי תלמידי ה"חת"ם סופר", ממנהיגי עליית תלמידי ה"חת"ם סופר" לארץ ישראל. מנעוריו השתוקק לעלות ארצה, ובשנת תר"ב הגשים את חזונו. בשנת תרט"ז (1856) היה ממייסדי כולל "שומרי החומות" של עולי הונגריה (כולל אונגרין), שבראשו עמד שנים לאחר מכן חתנו, רבי משה נחום וולנשטיין. נודע בשם "רבי שמעון מפרשבורג". אחיו הוא הרב המפורסם רבי אהרן דוד דייטש אב"ד יארמוט בעל "גורן דוד".
כתלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר", העתיק במו ידיו ספרים רבים מחידושיו. בכתביו הוא מציין שגם את האהבה לארץ ישראל "למד מתורת משה רבנו ע"ה", כלומר מפי רבי משה סופר. באחד ממכתביו כתב: "ואני תלמידו של רבנו הקדוש מאור הגולה רבי משה סופר ז"ל שתורתו הקדושה נטעה בלבבי החובה לעלות לירושלים... ואני הולך בדרכי השי"ת כמו שלמדתי אותם מרבנו החת"ס ז"ל". הוא התפאר בכך שמיום שעלה לארץ ישראל, לא יצא ממנה.
לאחר פטירתו כתב רבי יואל משה סלומון בעיתונו "יהודה וירושלים": "הוא היה אחד מתלמידי הגאון חת"ם סופר... שקד על דלתי תורת ה', ועשה צדקה בעמיו. כל יושבי ירושלם נהו וספרו עליו ויחלקו לו את הכבוד האחרון וילווהו לבית עולמו ברוב עם".
ב"חבצלת" נכתב עליו: "התהלך בדרך הישר והנכון בעיני אלוהים ואדם, האמת הייתה לו לקו, והצדק למשקולת, לא נשא פני איש, וכזב וחנופה רחקו ממנו, לחסדיו וצדקותיו הרבים את עניי עמנו אין ספורות...".
מספריו: "ברכות מציון" ו"שדים סופדים" (הספדים על ה"חת"ם סופר" וה"כתב סופר"), וכן קונטרס "דרש לציון" על ענייני ירושלים. בשנת תשס"ה יצא לאור הספר על מסכת ברכות "ברכות מציון - אמרי שפר", על פי כתב יד שהשאיר.

מצב: טוב. סימני קיפול.