סמובר גדול של האדמו"ר הריי"ץ – מתקופת מגוריו במוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק – עם אישור חתום בידי בתו הרבנית חנה גורארי'

סמובר גדול של האדמו"ר הריי"ץ – מתקופת מגוריו במוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק – עם אישור חתום בידי בתו הרבנית חנה גורארי'

סמובר של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
סמובר מוסק באמצעות גחלים. עשוי פליז, חתום בחותמת האימפריה הצארית - סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 בקירוב, ובחותמת יצרן (חותמות מטושטשות וקשות לזיהוי).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסמובר שאבי השתמש בו במוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" – גלות מוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בשנת תרע"ו, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עזב האדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש והתיישב ברוסטוב שבדרום-מערב רוסיה. לאחר הסתלקותו בב' ניסן תר"פ, עלה על מקומו בנו האדמו"ר הריי"ץ. במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג). בלנינגרד המשיך הריי"ץ לנצח על הפעילות לשמירת גחלת היהדות בכל רחבי ברית המועצות. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו, נאסר הריי"ץ באמצע חודש סיוון תרפ"ז.
עם שחרורו ממאסרו בי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז, התיישב הריי"ץ בעיירה מלחובקה שבפאתי מוסקבה, ולאחר כשישה שבועות יצא יחד עם כמה מבני ביתו מרוסיה הסובייטית וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה.
"בעת ישבי במצור ובמצוק, בבית האסורים היותר קשה תחת דלתי ברזל, ובריחי אנשי חיל מזוינים, ופחדים נוראים, שמיעת צעקת חללי חרב, ונאקת חללי יסורים נוראים... ובזכרי תסמרנה שערות ראשי, והודו לד' כי טוב, אשר הצלני מרדת שחת ונשארתי ת"ל שלום בגופי, שמונה עשר וחצי יום ישבתי במאסר, עשרה ימים בגלות קאסטראמא וששה שבועות בגלות מאלאחאווקע... אשר רק שם יכולתי לישב... עד כי בעמל רב ובהשתדלות גדולה פעל ידידנו היקר באנשים... מרדכי שי' דובין, שנסע שלשה פעמים במשך כשני חדשים, ובהוצאות מרובות ביותר, וביום ה' אס"ח הוכרחתי לעזוב את מדינתנו" (אגה"ק הריי"ץ, חלק א, אגרת שלח).
הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג. באלול תרצ"ג העתיק את מגוריו והתיישב בוורשה, שם התגורר במשך כשנתיים, ובשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו התגורר התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות עבור הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות לפולין, ארץ ישראל וארה"ב, ביקר את קהילות חב"ד השונות וייסד בהן אגודות חסידי חב"ד, ישיבות "תומכי תמימים", ועוד.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה, מלטביה לגלות פולין, ומפולין הביאנו השי"ת לגלות אמריקה" (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126).

על פי האישור המצורף, הסמובר שלפנינו שימש את האדמו"ר הריי"ץ במשך למעלה משתים-עשרה שנה, תרפ"ז-ת"ש - בגלות מוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק.

גובה: 55 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.