מכירה פומבית 035 מכירת חב"ד מיוחדת לרגל 35 שנה ליום הבהיר ה' טבת "דידן נצח" – יום הניצחון המפורסם ב"פרשת הספרים"
קדם
7.12.21
קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים, ישראל

המכירה כוללת מכתבים ופריטים נדירים של אדמו"רי חב"ד ונשותיהם הרבניות.
המכירה הסתיימה

פריט 1:

שתי מלחיות כסף של האדמו"ר האמצעי – ניתן לו מאת הנסיך לובומירסקי בעת התיישבותו בליובאוויטש בשנת תקע"ג – ניתן בהמשך ...

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $6,500
מחיר פתיחה:
$ 2,000
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

שתי מלחיות כסף של האדמו"ר האמצעי – ניתן לו מאת הנסיך לובומירסקי בעת התיישבותו בליובאוויטש בשנת תקע"ג – ניתן בהמשך כמתנת נישואין מהמהר"ש לכלתו הרבנית שטערנא שרה – עם אישור חתום בידי נכדתה הרבנית חנה גורארי'


שתי מלחיות שקיבל רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, מאת הנסיך לובומירסקי.
כסף (חתום בחותמת העיר לונדון - 1771, ובחותמת היצרן Thomas Shepherd) יצוק וחקוק.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סט המלחיות שהאדמו"ר האמצעי קיבל במתנה מאת הנסיך לובומירסקי כאשר נבנתה העיירה ליובאוויטש. סבתי שטערנא שרה קיבלה את הסט במתנה מאת חמיה האדמו"ר המהר"ש בשעה שהתחתנה עם סבי הרש"ב. קיבלתי את הסט במתנה מסבתי שטערנא שרה". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.


האדמו"ר האמצעי והנסיך לובומירסקי
רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה ביום ח"י אלול תקע"ג (1813). היה זה חודשים ספורים לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג, במהלך בריחתו מפני צבא נפוליאון, ועלותו על כס אביו בראש חסידות חב"ד. מאחר שהעיירה ליאדי בה התגורר אביו האדמו"ר הזקן חרבה בזמן המלחמה, חיפש האדמו"ר האמצעי מקום מגורים קבוע לו ולחסידיו. באותה עת, הנסיך לובומירסקי, מבני משפחת האצולה הרוסית-פולנית הנודעת לובומירסקי (Lubomirski) ובעל אחוזות וקרקעות רבות ברוסיה, הציע לאדמו"ר האמצעי לבוא ולהתיישב בעיירה ליובאוויטש שהייתה בבעלות משפחתו. הנסיך, שהתייחס באהדה רבה ליהודים ורצה בפריחה הכלכלית שתביא עמה התיישבותו של רבי חסידי גדול בתחומו, אף הורה לספק עצים לבניית בתי מגורים לאדמו"ר ומשפחתו ולהקמת מבני ציבור עבור מרכז החסידות. מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה.
תמיכתם של בני משפחת האצולה לובומירסקי באדמו"רי חב"ד החלה עוד בימי האדמו"ר הזקן, שהתיישב בליאדי בהשתדלותו של הנסיך לובומירסקי: "ארבעה ימים נסע הוד כ"ק אדמו"ר [הזקן]... לעיר ליאדי, במרכבה כבודה אשר התכבד הנסיך ליובאמירסקי לתת להוד כ"ק אדמו"ר, עם שני פרשים רוכבים בסוסים ללוותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בארבע מרכבות. וביום הששי ערב שבת נחמו, ארבעה עשר לחדש מנחם אב תקס"א בא לעיר ליאדי, פלך מאהליב" (רשימת הריי"ץ, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. עמ' נו). גם בשעה שנאסר האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ז השתדל הנסיך לובומירסקי להקל את תנאי מאסרו, והשיג לאדמו"ר היתר לקיים מניין שלוש פעמים ביום בהשתתפות עשרים אנשים ולומר דברי חסידות פעמיים בשבוע בפני חמישים מחסידיו (ספר התולדות לאדמו"ר האמצעי. עמ' 111). מסופר כי בשעה שפרצה שרפה בליובאוויטש בתקופת ה"צמח צדק" וכלתה בתים רבים: "האדון ליובמירסקי הורה למנהל אחוזתו, לתת מהיער שלו כל הדרש לבנין בית הרבי, קורות וקרשים, והאכרים יובילו את הקורות והבנאים יבנו –בחנם" (ספר התולדות למהר"ש. עמ' 5).
בספר הזכרונות של האדמו"ר הריי"ץ מתוארים בהרחבה סיפור התיישבותו של האדמו"ר האמצעי בליובאוויטש לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן, והסיוע והתמיכה שהעניקו לו הנסיך לובומירסקי ואחיינו סעקרעט:            

"לובומירסקי, אשר בנה את החצר בליאדי עבור האדמו"ר הזקן, נחלץ לעזרה בשנית. הוא רצה להשיב את הרבי החדש בחזרה לליאדי והיה נכון לבנות את החצר החרבה על חשבונו... אולם נגזר שעיירה אחרת תתפרסם - ליובאוויטש... הדבר לא היה מתאפשר ללא לובומירסקי, וליתר דיוק, ללא אחיינו של לובומירסקי, סעקרעט... ליובאוויטש הייתה שייכת לו.
בין לובומירסקי ואחיינו פרצה מריבה בשל אי הבנה מסוימת. הדוד ואחיינו היו מסוכסכים, אך לאחר תקופת זמן, התפייסו השניים. סעקרעט הוזמן לטירתו של דודו לובומירסקי, והעניק לו מתנה – תכשיט יקר ערך שקנה בחוץ לארץ, לשם נהג לנסוע לעיתים תכופות. גם לי יש עבורך מתנה, אמר הדוד לאחיינו, המתנה היקרה ביותר שאני יכול להעניק לך. סעקרעט ודאי חשב שלובומירסקי יעניק לו חפץ יקר, כסף, חלקת אדמה או יער. ברם, ללובומירסקי הייתה מתנה מסוג שונה לגמרי עבורו. אני מעניק לך במתנה את הרבי, חשף בפני אחיינו את מתנתו. היה בדעתי להשיבו בחזרה לליאדי ושם לבנות עבורו את חצרו, אך ברצוני להציג בפניך את טוב ליבי ואת רצוני הטוב – אני רוצה להעניק לך את הרבי. הוא יתיישב בליובאוויטש ולך יהיה הכבוד הגדול לבנות עבורו חצר המתאימה לצרכיו ולקהל חסידיו הגדול.

לא הייתה זו מחווה פשוטה בלבד עבור לובומירסקי. אכן כן, הוא החשיב את הדבר לקרבן גדול מצדו, להניח לרבי לצאת מגבולות ארצו. לאמיתו של דבר, היה זה עבורו גם מקור רווח גדול. ישיבתו של האדמו"ר הזקן בליאדי הפריחה לא רק את העיר עצמה אלא את הסביבה כולה... יש לשער, שלובומירסקי אשר היה ידיד אמת של משפחת הרבי, ראה גם את הצורך של האדמו"ר האמצעי במקום חדש, בו יהיה מוגן יותר, ובלב היישוב היהודי, כפי שהיה הדבר בליאדי. ליובאוויטש הייתה מקום התיישבות אידיאלי לכך, ולכן הוא היה מוכן לוותר על הרבי ו'למסרו' לאחיינו. אולם, לשם כך צריך היה לקבל את הסכמתו של רבי דובער עצמו, אשר זה עתה ירש את כתר אדמו"רות חב"ד ושהה יחד עם משפחתו הרחק משם... לובומירסקי מיד שלח אגרת באמצעות שליח מיוחד:

    - ליאדי עומדת לרשותך. הנך יכול לשוב לשם ואני אבנה עבורך את ביתך ואת בית מדרשך ואת כל אשר תדרוש – נכתב באגרתו של לובומירסקי – אך תחת זאת, אני מציע לך את ליובאוויטש, תחת חסותו של אחייני סעקרעט. שם תמצא מקום מנוחה חדש. אחייני יעשה עבורך כל אשר אני הייתי עושה, ונכון לעשות, למענך, אילו היית בא לליאדי.

האדמו"ר האמצעי איווה לו למושב את ליובאוויטש. היה זה מקום אידיאלי בכל המובנים. סעקרעט, בעזרתו של לובומירסקי, פנה מיד לעבודה: החלו לכרות יער ולהוביל קורות עץ אל העיירה, ועשרות איכרים תחת השגחתם של חסידים נודעים החלו בעבודת הבנייה. תוך זמן קצר נשלמה בליובאוויטש בנייתה של חצר רבי מפוארת – בית גדול עבור הרבי, בתים עבור ילדיו, ובתי מדרש, אכסניות ואפילו בית מרחץ חדש. באמצע חורף תקע"ד קבע האדמו"ר האמצעי את מושבו בליובאוויטש ובמשך 102 שנים, עד לשנת תרע"ז, הייתה ליובאוויטש משכנה של חסידות חב"ד, מושבה של שושלת האדמו"רים שנוסדה על ידי האדמו"ר הזקן" ("ליובאוויטשער רבינ'ס זכרונות", חלק ג, פרק טז, עמ' 90-95. ניו יורק, תשנ"ד. יידיש).


בספר "רשימות דברים", מאת הרב יהודה חיטריק מובא הסיפור הבא בשם המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן: "פעם באו ליו"ט חסידים, כאלפיים איש, לכ"ק אדמו"ר האמצעי, והביהכ"נ לא הכיל את כולם. בנו 'שאלאש' (היינו בנין מנסרים של עץ) שיכיל את כל אנ"ש. הנסיך ליובאמירסקי עם עוד אחד ממקורביו הלכו לצוד ציד, ועברו על פני ה'שאלאש', ושמעו שאחד מדבר ואנשים הרבה סובבים אותו, ושקט ודומי' שוררת. התפלא מאד, ונכנס גם הוא עם חברו. ועמדו כעשרה מינוטן [דקות], והתפלאו מאד שקהל גדול כזה עומד ושומע, ואינו נשמע קול של פיהוק או שיעול... עד שאפשר לשמוע קול זבוב הפורח. כשיצא [הנסיך לובומירסקי] הביט על שעונו, וראה שעמד עשרה רגעים בפנים ה'שאלאש'. ותמהונו עלה עוד יותר, שהי' לו שיעול, שלא עבר רגע שלא השתעל, ובמשך העשרה רגעים לא שיעל אף פעם" (עמ' 110).
על פי האישור המצורף, האדמו"ר האמצעי קיבל את סט מלחיות הכסף שלפנינו מהנסיך לובומירסקי, בשעה שהתיישב בעיירה ליובאוויטש בשנת תקע"ג (לכלי כסף נוספים שהעניק הנסיך לובומירסקי במתנה לאדמו"ר האמצעי, ראה "קדם", מכירה מקוונת 32, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 34, פריט מספר 1).
בהמשך האישור המצורף מסופר כיצד הועברו מלחיות הכסף שלפנינו בירושה ב"בית רבי" מדור לדור. בתחילה, בשנת תרל"ה, הוענקו כמתנת נישואין מאת האדמו"ר המהר"ש (נכד האדמו"ר האמצעי) לכלתו הרבנית שטערנא שרה (אירוסיה עם בנו האדמו"ר הרש"ב נערכו בשנת תרכ"ה, בביתו של הסבא ה"צמח צדק"; הנישואין נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה), וכעבור שנים רבות ניתנו במתנה מאת הרבנית שטערנא שרה לנכדתה הרבנית חנה גורארי'.


2 מלחיות: 4.5X6.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.


לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נגישות
menu