מכירה פומבית 34 מכירת אמנות ישראלית
גלריית גרשון
27.11.21
רחוב בודנהיימר 5, ל אביב., ישראל

מכירת אוסף אמנות ישראלית ובינלאומית

המכירה מתחילה במחירים אטרקטיביים

ניתן יהיה לבקש תמונות נוספות של הפריטים במספר: 050-9441515

לא יהיה ניתן לבטל הצעות,

משלוחים בעלות שליח בלבד, למכירה זו לא יהיה ניתן לשלוח בדואר רשום.

משלוחים לכל הארץ, עם שליח פרטי ב- 60 ש"ח (תלוי משקל)

תשלום ואיסוף עד 7 ימים מיום המכירה, כמו כן בית המכירות גמיש עד חודש ימים מיום המכירה למקרים חריגים.

לקוח שלא יאסוף את הפרטים שרכש תוך חודש ימים או ישלם עבורם, יחסם ללא אפשרות לשוחח על כך והפריטים שרכש יבוטלו ויחזרו לבעליהם!

***שימו לב, בקטלוג מכירה זו לא מופיע תיאור של מצב העבודות. יש לפנות לבית המכירות לקבלת דו"ח מצב.

לפרטים נוספים
המכירה הסתיימה

פריט 6:

חיים ארונשטאם - נחל הירקון

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 

מחיר פתיחה:
$ 200
הערכה :
$600 - $1,000
עמלת בית המכירות: 20% לפרטים נוספים
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

חיים ארונשטאם - נחל הירקון
שם האמן: חיים ארונשטאם
שם היצירה: נחל הירקון
טכניקה: שמן על בד
פרטים: חתום 
מידות: 50X62 ס"מ

אודות האמן:
חיים ארונשטאם, בן שרה ואייזק, נולד בריגה בירת לטביה, למשפחה חילונית, ללא נטייה לציונות, בת תשעה ילדים. כבר במהלך לימודיו בבית הספר היסודי, כשהיה כבן 12, החל בלימודי אמנות, ובהמשך למד בסטודיו של הצייר היהודי ברנרד דננהירש.
בגיל 19 נישא ארונשטאם לחברתו זלדה (זינה) דימנשטיין, וב-1938, בגיל 20, נסע יחד עמה למוסקבה, כדי ללמוד בבית הספר למשחק של התיאטרון היהודי הממלכתי שהוקם ב-1920, בניהולו של המנהל שלמה מיכאליס.
שנה לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, והשניים החליטו לעזוב את מוסקבה ולחזור לריגה. ב-1941, עם השתלטות הרוסים על ריגה, גויס ארונשטאם לדיוויזיה הלטבית בצבא האדום, ולחם בשורותיה נגד הגרמנים עד תום המלחמה. כל משפחתו של ארונשטאם, מלבד אחיו הבכור, נרצחה ביער רומבולה ביחד עם 30,000 מיהודי העיר.
אחרי המלחמה חזרו זינה וחיים למוסקבה להמשך הלימודים בתיאטרון היהודי, ובהמשך אף השתתפו בהצגות שהעלה בשפה היידית. בכל שנות לימודי המשחק שלו המשיך ארונשטאם לצייר.
עם רציחתו של שלמה מיכאלס בפקודת סטלין ב-1948, שבו לריגה. את פרנסתו מצא כמעצב במפעל טקסטיל, אך המשיך לצייר ואף השתתף בכמה תערוכות קבוצתיות.
אף על פי שגדל בבית לא ציוני הפך ארונשטאם לא רק לציוני אלא גם לפעיל עלייה החל בשנת 1969, ומשום כך הוגדרו הוא, אשתו, בתו היחידה וחתנו כמסורבי עלייה. רק ב-1972, לאחר מאבק עיקש, הורשו לעלות ארצה. ארונשטאם ומשפחתו נשלחו ללימודי עברית באולפן בטבריה ובהמשך עברו לגור ברחובות.
בתחילת דרכו בארץ התפרנס ארונשטאם כגרפיקאי בעיתון בשפה הרוסית שיצא לאור בתל אביב, ובה בעת המשיך לצייר, הציג תערוכות יחיד, גם בבתים פרטיים, ואף מכר מציוריו – בעיקר נופים ופורטרטים שצוירו בשמן, טמפרה וצבעי מים. מבחינה אמנותית ואישית הוא נחשב לאמן ההתבוננות הפנימית, שהטיב לעסוק, לצד הגדרות וניתוחים מדויקים של האמנות גם במבט מעמיק על החיים בכלל. בציורי הדיוקנאות האקספרסיוניסטיים שלו חיפש ארונשטאם בעיקר את המבע האישי האופייני לכל אדם, או כפי שניסח זאת: "את דמויות האנשים הנתונים במאבק רציני וטראגי".
אף על פי שלא גדל במשפחה מסורתית ספג ארונשטאם לתוכו את ההוויה היהודית והזדהה עם גורלו של העם היהודי בגולה. הוא העיד על עצמו שעבודותיו שנעשו ברוסיה התאפיינו בצבעים קודרים וחמורים, לא עסקו בנושאים עליזים ושמחים, ולא היו בהם פנים צוחקות. בישראל, לעומת זאת, השתקפו בעבודותיו האור והשמש המקומיים, והן התאפיינו במוטיבים אופטימיים יותר, הן בציורי הדיוקנאות והן בציורי הנופים.
ארונשטם המשיך לצייר כל חייו והפסיק רק כאשר חלה במחלה קשה. הוא נפטר בשנת 2002 ונקבר ברחובות. רעייתו זינה נפטרה ב-2007.

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא