הגר"א. נדיר! היסטורי! וקדוש! מכתב בחתימת יד ראשי עדת הפרושים מראשי עליית תלמידי הגר"א. ירושלים תקצ"א [1831] ...

הגר"א. נדיר! היסטורי! וקדוש! מכתב בחתימת יד ראשי עדת הפרושים מראשי עליית תלמידי הגר"א. ירושלים תקצ"א [1831]

מכתב נרגש מראשי כולל פרושים בירושלים בדבר שליחותו של השד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודה.

בראשית המכתב הם מציינים שיסוד הכולל הוא 'בהררי קודש מתלמידי דבי רב תנא קדוש ה' אור העולם רבינו הגאון והגדול האמיתי רשכבה"ג רבינו אליהו החסיד נ"ע מווילנא'

על המכתב חתומים בעצם כתב ידם.

• הגאון הנודע רבי ישראל משקלוב בעל פאת השלחן "נשיא ארץ ישראל" "מרא דארעא קדישא " "גאון ישראל" "פקיד נגיד אלוקים על כולל פרושים דק"ק צפת" (אלו הם רק חלק מהתארים שהרעיף עליו החתם סופר) מגדולי תלמידי הגר"א ושימש לפניו בשנתו האחרונה לימי חייו. הוא גם ערך את ביאור הגר"א לשלחן ערוך יורה דעה. שימש מגיד מישרים בשקלוב ובשנת תק"ע עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, לאחר רעידת האדמה בשנת תקצ"ז התיישב בירושלים ועמד בראש הישוב האשכנזי. "ויהי בנסוע ארון האלוקים מירושלים לטבריה לעסוק ברפואות ומרחצאות שמה נשבה ארון האלוקים ביום ט' סיון תקצ"ט" (מתוך הספדו של החת"ס).
  
  
• רבי חיים הכהן אב"ד פינסק - שימש כאב"ד פינסק במשך תשע עשרה שנה (תקס"ז-תקפ"ו ) והיה אהוד על המתנגדים והחסידים. הוא בא בהסכמה עם גדולי הדור על ספר "חיי אדם" וגם על ספרים רבים שנדפסו בעת כהונתו שם. בראש הסכמתו למנורת המאור (סלאויטה תקפ"ד) הוא מתואר "הרב הגדול המאור הגדול החסיד המפורסם החריף ובקי כבוד קדושת שמו מוהר"ר חיים הכהן" ובעל בית אפרים פונה אליו בתארים "לכבוד אהובי ידיד עליון וידיד נפשי הרב הגאון החריף ובקי המפורסם קדוש עליון מוהר"ר חיים הכהן נ"י. (מוריה טבת תשנ"ב עמ' מב) בשנת תקפ"ו עלה לירושלים ועמד בראש כולל הפרושים עד פטירתו בכ"ח שבט תקצ"א – כחדשיים ימים בלבד לאחר חתימתו על מכתב זה. על נס מופלא שאירע בזמן טהרתו ראה תולדות חכמי ח"ג עמ' 170. (ראה אודותיו בארוכה: הדרום (סיון תשי"ח) עמ' 175-179 , סיני עב (תשל"ג) עמ' רסד-רסט)
  
  
• רבי נתן נטע בהחסיד מהרמ"מ - בנו של רבי מנחם מנדל משקלוב (תלמידו הגדול והמפורסם של הגר"א ראש וראשון לעולי תלמידי הגר"א וראש הישוב האשכנזי החדש בירושלים) נקרא "רבי נטע הגדול", אדם גדול וצדיק מבאי הארץ הראשונים ומאבני היסוד של הישוב, נתפס במרד הפלחין בשנת תקצ"ד בצפת ונקרו את עיניו, אחרי אשר בזזו את כל אשר לו, עלה ארצה בשנת תקס"ט ובה נפטר בכ"ב חשון תר"ז (תולדות חכמי ירושלים ח"ג עמ' 224) וראה באות הבאה.
  
  
• רבי נתן נטע ב"ר סעדיה - "איש צדיק ותמים ורב גדול וחסיד אשר זכה לגשת גם את פני האספקלריה המאירה רבינו הגר"א וחזר לפניו משניות בעל פה ואח"כ עלה לארץ ישראל ועסק בתורה לשמה ולא זז מחבבה והיה מדוכה ביסורים תמיד. נפטר ביום ו' טבת תר"ט (תוח"י ח"ג עמ' 224) אביו רבי סעדיה היה תלמידו חביבו המפורסם של הגר"א. והוא יחד עם ידידו רבי נתן נטע הנ"ל נתכנו בירושלים "נטעי נאמנים" ופעלו יחד רבות לטובת הישוב היהודי בירושלים.
  
  
• רבי אריה ליב מרקוס - הנודע בשם רבי אריה ליב נאמן בהיותו גזבר ונאמן כולל הפרושים כחמישים שנה. מגדולי העסקנים לטובת הישוב, חתן רבי שלמה זלמן שפירא (תלמיד הגר"ח מוואלוז'ין) אף הוא מן העולים. מוצאו מווילנא וסדר יחוסו ראה בתוח"י ח"ג עמ' 79. הוא היה מעשרה הראשונים אשר עלו יחד עם רבי מנחם מנדל משקלוב והמשתדל העיקרי בבניית בית הכנסת "בית יעקב" בחורבת רבי יהודה החסיד. נפטר בשנת תרל"ז (ראה אודתיו: מאורות בשמי היהדות עמ' 247-257) המסכמים והתעודות שהיו בידו הוא המקור הראשי לכל ידיעותיו של רא"ל פרומקין על תולדות התיישבות תלמידי הגר"א ויסוד כולל הפרושים.
  
  
• רבי שלמה זלמן ב"ר וואלף זאב הכהן - עלה ארצה עם עליית תלמידי הגר"א בשנת תקפ"ו, יצא כשד"ר כולל פרושים לליטא. ונזכר בפנקס כולל הפרושים של ר"י משקלוב כאחד השדרי"ם שהביאו את כספי התרומות מליטא. אחרי הביזה בצפת בשנת תקצ"ה עלה לירושלים ונשלח שוב בשליחות הפרושים להודו, נפטר בכלכותא בשנת תר"ז. חתנו הוא הנוסע רבי יעקב הלוי ספיר אף הוא שליח הפרושים (שלוחי ארץ ישראל עמ' 770)
  
  
• רבי אריה ליב ליאון - מראשי הישוב האשכנזי בצפת וירושלים ומראשי כולל פרושים, חתום בתור בית דין עם רבי חיים הורוויץ והוא אבי משפחת ליאון בירושלים (תולדות חכמי ירושלים ח"ג עמ' 254 ובח"ד עמ' 71.

****

בשנת תקס"ט החלה עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל. בשבעים נפש עלו ובאו לראשונה לצפת ולאחר מכן עלו שיירות נוספות, הגר"א עצמו התחיל בנסיעה לארץ ישראל פעם אחת בשנת תקל"ב ובשניה בשנת תקמ"א, הוא חזר מדרך נסיעתו מכמה נימוקים וטעמים שעדיין רב בהם הנסתר על הנגלה, אך הטיל על תלמידיו מצווה ופקודה לעלות לארץ ישראל.

הגר"א ראה ברוח קדשו ועל פי רמזים רבים כדרכו בקדש שבכך יהיה "אתחלתא דגאולה" דהיינו קירוב הגאולה על ידי ישוב ארץ הקדש, קבוץ גליות ובנין ירושלים כפי שביאר בארוכה תלמידו רבי הלל ריבלין בספרו "קול התור".

תחילה הם עלו לצפת ולאחר מכן התיישבו בירושלים והחלו ביסוד הישוב האשכנזי בה. אולם השטן התייצב בדרכם, ככל שגדל הישוב והתפתח כן גברו התלאות והצרות שאיימו על קיומו של הישוב החדש, הם סבלו ממגפות ומחלות קשות, התנפלויות, שוד ורצח, נגישות מצד השלטונות, מסים חדשים לבקרים, ובעיקר עוני ומחסור.

שלושים השנים הראשונות של יסוד הישוב האשכנזי, משנת תקע"א עד שנת ת"ר הידועות בשם "תקופת תלמידי הגר"א" ידועות גם בשם "תקופת היסורים".

אך תורת רבינו הגר"א והאמונה בצדקת הדרך נסכה בהם אמונה חזקה ועקשנות כבירה לעמוד מול כל המכשולים.

ועד כוללות הפרושים מיסוד תלמידי הגר"א פעל במרץ ובתשוקה לגייס כספים מבני חוץ לארץ בכדי שהם יוכלו לשרוד ולעמוד באתגר הגדול מכל – קירוב הגאולה. {ראה על כל הנ"ל ועוד בספר "מוסד היסוד"}

מכתב זה, הוא קריאת הצלה הבוקעת ממעמקי נפשם של תלמידי הגר"א, מראשוני וחשובי העולים אשר מסרו נפשם עבור ישוב ארץ הקדש.

לשם גיוס הכספים ולהצלת הישוב מכליון הם שלחו את השד"ר רבי צבי הירש בר יהודה ובידו מכתב זה, חתום בכתב יד קדשם, אך יותר מזה חתום בדם לבם.

השד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודה לא ידוע ממקור אחר ולא נזכר בספר הנודע על "שלוחי ארץ ישראל" ואולי הוא "השד"ר המופלג רבי הירש פרוש" הנזכר על ידי רבי ישראל משקלוב בפנקס כולל צפת (ראה תולדות חכמי ירושלים ח"ג עמ' 152)

ירושלים תקצ"א [1831] דף בגודל 19*24 ס"מ. שם הנמען נשאר פתוח. מצב טוב.