מכירה פומבית 164 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
28.1.17
הרצליה, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 142:
דוד ניפו
|
|
|
הערכה:
$
4,000 - $6,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
נ. 1964
קומפוזיציה עם חציל, 2010 ,
שמן על בד מוצמד לעץ, 37X41.5 ס”מ,
חתום, מתואר ומתוארך מאחור.
ציורי הפנים של ניפו הם מבטים חדים וחריפים במקטעי-מציאות מסודרים מאד – כולם ערוכים בקומפוזיציה מדוקדקת, הבונה משחק מודע מאד בסימטריה, בניגודים חריפים בין אור וצל או בין מושגים סמליים שונים. אלו מקטעי-מציאות שנוצרו בידי הצייר עוד לפני שהפכו לתמונה... כולם מדיפים שליטה, קפדנות, דיוק... ציורי הפנים של ניפו מעידים היטב על האסכולה הציירית שממנה יצא – בית מדרשו של ישראל הרשברג. ניפו, כמורו, מעוניין בייצוג משכנע של התופעה האופטית הזורמת מן העצמים באור, וביצירת אמינות ”פיסיקאלית” בציורו. אבל כל ציורי הפנים שלו, הדוממים השונים והסדנא, מגלים גם פריצה מתחומי האובייקט והנושא, אל תחומי הסמל והשאלות על הסדר, הפשר והזיקות הכמוסות במציאות. כל הדוממים של ניפו מחזיקים איזו מוזרות מטרידה או הפרעה מעיקה, המעוררת מחשבות אחרות, רחוקות מאד מעולם הציור. אריאל הירשפלד, בין הנבחר לבעל המלאכה מתוך קטלוג תערוכת היחיד בגולקונדה אמנות, דצמבר 2001 . ציוריו של דוד ניפו עוסקים במובהק ובמודע באמנות העבר. הוא בונה את ציוריו בקומפוזיציה מדוקדקת, תוך משחק מרתק בסימטריה, בניגודי אור וצל ובמושגים סמליים. דוד ניפו עסוק במעשה הציור עצמו, וסוגת הציור הפיגורטיבי נוכחת בכל עבודותיו. ההתבוננות משמשת נקודת מוצא לעשייה הרפרזנטטיבית, הנשענת על בחינת המציאות הקונקרטית. לדבריו: ”הציור אינו אובייקט, אלא מין התבוננות קרושה, מדיום להתבוננות פנימית”. בהשראת אמני הבארוק ובזיקה אליהם, ניפו מחדד את הטיפול באור, באמצעות תנועות מהירות ובמשחקים חמקמקים בין אור וצל וזרימה דו-כיוונית מן הציור אל תוכו ומהציור החוצה... בציוריו מבטא ניפו את הדואליזם המיטלטל בין האור הפיזי לאור המטפיזי. אור של מטה ואור של מעלה; האור המאיר מחוץ לציור והאור הנובע מהציור עצמו. מרכיב האור מתווך בין ”האני” לבין ”העולם” וקובע את מיקומו של המבט בעולם המתואר בציור ואת עמדתו הסמלית של המתבונן בו. האור בעבודתו של ניפו יוצר מבט מפוכח, שליו, פקוח, שיש בו איזון בין ה”אני” לבין ”העולם”.
ורדה שטיינלאוף, דוד ניפו: שבתי וראה תחת השמש, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014 , עמ’ 11 .
| קומפוזיציה עם חציל, 2010 , שמן על בד מוצמד לעץ, 37X41.5 ס”מ, חתום, מתואר ומתוארך מאחור. ציורי הפנים של ניפו הם מבטים חדים וחריפים במקטעי-מציאות מסודרים מאד – כולם ערוכים בקומפוזיציה מדוקדקת, הבונה משחק מודע מאד בסימטריה, בניגודים חריפים בין אור וצל או בין מושגים סמליים שונים. אלו מקטעי-מציאות שנוצרו בידי הצייר עוד לפני שהפכו לתמונה... כולם מדיפים שליטה, קפדנות, דיוק... ציורי הפנים של ניפו מעידים היטב על האסכולה הציירית שממנה יצא – בית מדרשו של ישראל הרשברג. ניפו, כמורו, מעוניין בייצוג משכנע של התופעה האופטית הזורמת מן העצמים באור, וביצירת אמינות ”פיסיקאלית” בציורו. אבל כל ציורי הפנים שלו, הדוממים השונים והסדנא, מגלים גם פריצה מתחומי האובייקט והנושא, אל תחומי הסמל והשאלות על הסדר, הפשר והזיקות הכמוסות במציאות. כל הדוממים של ניפו מחזיקים איזו מוזרות מטרידה או הפרעה מעיקה, המעוררת מחשבות אחרות, רחוקות מאד מעולם הציור. אריאל הירשפלד, בין הנבחר לבעל המלאכה מתוך קטלוג תערוכת היחיד בגולקונדה אמנות, דצמבר 2001 . ציוריו של דוד ניפו עוסקים במובהק ובמודע באמנות העבר. הוא בונה את ציוריו בקומפוזיציה מדוקדקת, תוך משחק מרתק בסימטריה, בניגודי אור וצל ובמושגים סמליים. דוד ניפו עסוק במעשה הציור עצמו, וסוגת הציור הפיגורטיבי נוכחת בכל עבודותיו. ההתבוננות משמשת נקודת מוצא לעשייה הרפרזנטטיבית, הנשענת על בחינת המציאות הקונקרטית. לדבריו: ”הציור אינו אובייקט, אלא מין התבוננות קרושה, מדיום להתבוננות פנימית”. בהשראת אמני הבארוק ובזיקה אליהם, ניפו מחדד את הטיפול באור, באמצעות תנועות מהירות ובמשחקים חמקמקים בין אור וצל וזרימה דו-כיוונית מן הציור אל תוכו ומהציור החוצה... בציוריו מבטא ניפו את הדואליזם המיטלטל בין האור הפיזי לאור המטפיזי. אור של מטה ואור של מעלה; האור המאיר מחוץ לציור והאור הנובע מהציור עצמו. מרכיב האור מתווך בין ”האני” לבין ”העולם” וקובע את מיקומו של המבט בעולם המתואר בציור ואת עמדתו הסמלית של המתבונן בו. האור בעבודתו של ניפו יוצר מבט מפוכח, שליו, פקוח, שיש בו איזון בין ה”אני” לבין ”העולם”. ורדה שטיינלאוף, דוד ניפו: שבתי וראה תחת השמש, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014 , עמ’ 11 . |
