המכירה הסתיימה
|
פריט 140:
ניר הוד
|
|
|
נמכר ב: $11,000
הערכה:
$
15,000 - $20,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
נ. 1970
לדמעות אין אלוהים, 2002 ,
שמן ואקריליק על בד, 180X280 ס”מ,
חתום ומתוארך מאחור.
ספרות: ניר הוד, Forever , מוזיאון תל אביב, 2005 , עמ׳ 151 (מצולם).
ניר הוד הוא מיסיונר של יופי. תהילה ובדידות, גבורה, נעורים, זוהר ומוות מציפים את יצירתו במנות גדושות. הגיבורים והגיבורות המופיעים בעבודותיו, מרביתם בדמותו שלו, מגלמים תפקיד במלודרמה גרנדיוזית פרי דמיונו השייכת למחוזות הנצח, למיתולוגיה ולאגדות. העולם שמצטייר בעבודותיו נדמה כאילו הוא שייך באמת לצעירים. גיבוריו יפי התואר ועטורי התהילה לעולם לא יזיעו, לעולם לא ידיפו ריחות גוף. הם גם לא יזדקנו. אפילו במותם, יופיים יישאר בלתי נגוע, טהור וללא רבב. חבילת הזוהר שניר הוד מגיש לצופה, עטופה בצלופן מתקתק וראוותני, מתגלה ככמוסת רגש, תשוקה ומוות, המאתגרת את מושגי היופי בעידן שאחרי המודרניזם. טקסטים רבים נכתבו אודות השינוי בשיח האמנות שהתחולל בעקבות אירועי הטרור של ה- 11 בספטמבר. דובר על סוף עידן האירוניה, על קץ הציניות והתחכום – הלכי הרוח שאיפיינו את האמנות של שנות ה- 90 ביחסה החשדני והעוין לכל מה שהיה מזוהה עם רגש ויופי. אפשר שזו המטוטלת הנצחית של תולדות האמנות, אותו מעבר חוזר ונשנה בין רגש לשכל, או אותה ”רוח זמן” שמשתנה חליפות לבקרים. גם ביצירתו של הוד ניכר שינוי מהותי שבא לידי ביטוי בסדרת ציורי ” Forever ”. ההומור, הציניות והאירוניה, שאפיינו את עבודותיו בשנות ה- 90 , כמו התפוגגו להם ובמקומם הלך והתקדר הלך רוח נוגה שמבקש לעורר מחדש את הריגוש, והפעם ללא מרכאות. ניר הוד מבקש לגעת בלבבות, ”לעורר את מיתר האהבה הרדום”, כדבריו. הוא מבקש להשיב את הריגוש לעולם קר ומנוכר, לחולל מחדש את קסם ההיפעמות ולהביא מזור ונחמה )או כלשונו, ”להראות לאנשים את השמש באמצע הלילה”). בתחילת שנות ה- 90 , אחרי כשני עשורים של מסורת מאופקת, דלות מכוונת וקידוש ערכים אינטלקטואליים אנטי-נרטיביים, היתה הופעתו של הוד בשמי האמנות הישראלית בבחינת שינוי מרענן ומתבקש. בגלל אופייה הפרובוקטיבי והשנוי במחלוקת של יצירתו , וככל הנראה גם בשל יופיו הזוהר וחזותו המגדרית העמומה, נתפשה נוכחותו כחריגה במרדנותה. כמי שסירב לציית לחוקי הקנון האליטיסטי והשמרני שגזרו הנזירות המלנכולית והחסכנות החומרית, הוא נתפש כבן סורר של האמנות הישראלית. אישיותו הנרקיסיסטית, האדרתו את היופי, משיכתו לאזורי הדמדומים של קיטש וקאמפ, וכמובן נטייתו התקשורתית, הפכו אותו בתוך פרק זמן קצר לגיבור תרבות מקומי בקנה מידה חסר תקדים באמנות הפלסטית בישראל. הוד סימל עבור רבים מעין גירסה ישראלית של ”אמן טוטאלי” – דנדי אקסהביציוניסט נוסח אנדי וורהול או ג’ף קונס, תופעה שלא היתה מוכרת קודם לכן בתרבות הישראלית. אפשר לומר שטכניקת הציור עצמה משמשת את הוד לאורך כל הדרך כחלק מהאסטרטגיה והאמירה הכוללת. ”אני אוהב לשחק עם טווח אפשרויות הציור כדי להעביר תחושות שונות: החל מציור שמן איכותי לתיאור נושא אחד, ועד ציור רע בנוסח כרזה של סרט הודי לתיאור נושא אחר”. ואכן, לעתים די לזהות את מקורה של פרקטיקת הציור כדי להבין את האירוניה או את הקריצה ביחס לנושא המתואר. כך למשל, בציור 1997( Love Story ) המתאר זוג נאהבים בעיצומה של מלחמה (כשהאמן עצמו מגלם את שני בני הזוג) וכך גם בציור לדמעות אין אלוהים ( 2002 ), ציור שמן על בד שבו נראית קצינה ישראלית רוכנת בחמלה מעל ערבי פצוע השרוע לרגליה. די להביט באופן הנחת המכחול על מנת להבין כיצד מכווננת הרטוריקה של הציור את המשמעות: הטכניקה של ה”ציור הרע” מייצרת את האווירה הרומנטית המתקתקה ומשדרת את התובנה שסצינה כזאת יכולה להתקיים רק על גבי הבד. מרבית עבודותיו של הוד, ובמיוחד אלו שנוצרו בניו יורק אחרי אסון התאומים, נעות על הציר שבין חיים ומוות )”כדי לדבר על החיים, צריך לדבר על המוות”, כלשונו(. גיבוריו תמיד צעירים, רעננים ויפים. חלקם אפילו ילדים קטנים, או נערות בגיל ההתבגרות. בציור Love Will Keep Us Forever 2003 , נראה ראשו של האמן מונח על מצע פרחים כשנערה יפיפיה (אחותו) נושקת את מצחו לפרידה. הקומפוזיציה של הצילום המקורי מבוססת על תצלומי שאהידים – ”גם אותם רציתי לייפות”, כלשונו. בכל ציוריו, למוות פנים צעירות, זוהרות ורומנטיות. זהו מוות נקי שלא דבק בו שמץ של רפיסות, ריקבון או ניוון. ”אפילו הדם בעבודות שלי לא מלוכלך, זהו דם שבוקע מהלב השבור, מאהבה שלא התממשה, מסבל ומאיסור”, אומר הוד. ”בסדרה ’ Forever ’ רציתי להעביר תחושה דתית בדומה לציורי ההורדה מהצלב. רציתי להמחיש את רגע עזיבת הנשמה את הגוף הצעיר. הפרפרים והפרחים מדגישים את נוכחותו של המוות בעולם של נעורים שנגדעו באיבם”. מימדיהם העצומים של הציורים תורמים אף הם לאפקט החווייתי, ”רציתי שהצופה יוכל להריח את הדמויות ולהקשיב לנשימותיהן האחרונות”. תמי כץ-פרימן, ניר הוד: אקרובט של רגש בקרקס האשליות, ניר הוד: FOREVER , מוזיאון תל אביב לאמנות, עמ’ 223-234 .
$
הערכת מחיר: $20,000 - 15,000
$
הערכת מחיר: $20,000 - 15,000
| לדמעות אין אלוהים, 2002 , שמן ואקריליק על בד, 180X280 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. ספרות: ניר הוד, Forever , מוזיאון תל אביב, 2005 , עמ׳ 151 (מצולם). ניר הוד הוא מיסיונר של יופי. תהילה ובדידות, גבורה, נעורים, זוהר ומוות מציפים את יצירתו במנות גדושות. הגיבורים והגיבורות המופיעים בעבודותיו, מרביתם בדמותו שלו, מגלמים תפקיד במלודרמה גרנדיוזית פרי דמיונו השייכת למחוזות הנצח, למיתולוגיה ולאגדות. העולם שמצטייר בעבודותיו נדמה כאילו הוא שייך באמת לצעירים. גיבוריו יפי התואר ועטורי התהילה לעולם לא יזיעו, לעולם לא ידיפו ריחות גוף. הם גם לא יזדקנו. אפילו במותם, יופיים יישאר בלתי נגוע, טהור וללא רבב. חבילת הזוהר שניר הוד מגיש לצופה, עטופה בצלופן מתקתק וראוותני, מתגלה ככמוסת רגש, תשוקה ומוות, המאתגרת את מושגי היופי בעידן שאחרי המודרניזם. טקסטים רבים נכתבו אודות השינוי בשיח האמנות שהתחולל בעקבות אירועי הטרור של ה- 11 בספטמבר. דובר על סוף עידן האירוניה, על קץ הציניות והתחכום – הלכי הרוח שאיפיינו את האמנות של שנות ה- 90 ביחסה החשדני והעוין לכל מה שהיה מזוהה עם רגש ויופי. אפשר שזו המטוטלת הנצחית של תולדות האמנות, אותו מעבר חוזר ונשנה בין רגש לשכל, או אותה ”רוח זמן” שמשתנה חליפות לבקרים. גם ביצירתו של הוד ניכר שינוי מהותי שבא לידי ביטוי בסדרת ציורי ” Forever ”. ההומור, הציניות והאירוניה, שאפיינו את עבודותיו בשנות ה- 90 , כמו התפוגגו להם ובמקומם הלך והתקדר הלך רוח נוגה שמבקש לעורר מחדש את הריגוש, והפעם ללא מרכאות. ניר הוד מבקש לגעת בלבבות, ”לעורר את מיתר האהבה הרדום”, כדבריו. הוא מבקש להשיב את הריגוש לעולם קר ומנוכר, לחולל מחדש את קסם ההיפעמות ולהביא מזור ונחמה )או כלשונו, ”להראות לאנשים את השמש באמצע הלילה”). בתחילת שנות ה- 90 , אחרי כשני עשורים של מסורת מאופקת, דלות מכוונת וקידוש ערכים אינטלקטואליים אנטי-נרטיביים, היתה הופעתו של הוד בשמי האמנות הישראלית בבחינת שינוי מרענן ומתבקש. בגלל אופייה הפרובוקטיבי והשנוי במחלוקת של יצירתו , וככל הנראה גם בשל יופיו הזוהר וחזותו המגדרית העמומה, נתפשה נוכחותו כחריגה במרדנותה. כמי שסירב לציית לחוקי הקנון האליטיסטי והשמרני שגזרו הנזירות המלנכולית והחסכנות החומרית, הוא נתפש כבן סורר של האמנות הישראלית. אישיותו הנרקיסיסטית, האדרתו את היופי, משיכתו לאזורי הדמדומים של קיטש וקאמפ, וכמובן נטייתו התקשורתית, הפכו אותו בתוך פרק זמן קצר לגיבור תרבות מקומי בקנה מידה חסר תקדים באמנות הפלסטית בישראל. הוד סימל עבור רבים מעין גירסה ישראלית של ”אמן טוטאלי” – דנדי אקסהביציוניסט נוסח אנדי וורהול או ג’ף קונס, תופעה שלא היתה מוכרת קודם לכן בתרבות הישראלית. אפשר לומר שטכניקת הציור עצמה משמשת את הוד לאורך כל הדרך כחלק מהאסטרטגיה והאמירה הכוללת. ”אני אוהב לשחק עם טווח אפשרויות הציור כדי להעביר תחושות שונות: החל מציור שמן איכותי לתיאור נושא אחד, ועד ציור רע בנוסח כרזה של סרט הודי לתיאור נושא אחר”. ואכן, לעתים די לזהות את מקורה של פרקטיקת הציור כדי להבין את האירוניה או את הקריצה ביחס לנושא המתואר. כך למשל, בציור 1997( Love Story ) המתאר זוג נאהבים בעיצומה של מלחמה (כשהאמן עצמו מגלם את שני בני הזוג) וכך גם בציור לדמעות אין אלוהים ( 2002 ), ציור שמן על בד שבו נראית קצינה ישראלית רוכנת בחמלה מעל ערבי פצוע השרוע לרגליה. די להביט באופן הנחת המכחול על מנת להבין כיצד מכווננת הרטוריקה של הציור את המשמעות: הטכניקה של ה”ציור הרע” מייצרת את האווירה הרומנטית המתקתקה ומשדרת את התובנה שסצינה כזאת יכולה להתקיים רק על גבי הבד. מרבית עבודותיו של הוד, ובמיוחד אלו שנוצרו בניו יורק אחרי אסון התאומים, נעות על הציר שבין חיים ומוות )”כדי לדבר על החיים, צריך לדבר על המוות”, כלשונו(. גיבוריו תמיד צעירים, רעננים ויפים. חלקם אפילו ילדים קטנים, או נערות בגיל ההתבגרות. בציור Love Will Keep Us Forever 2003 , נראה ראשו של האמן מונח על מצע פרחים כשנערה יפיפיה (אחותו) נושקת את מצחו לפרידה. הקומפוזיציה של הצילום המקורי מבוססת על תצלומי שאהידים – ”גם אותם רציתי לייפות”, כלשונו. בכל ציוריו, למוות פנים צעירות, זוהרות ורומנטיות. זהו מוות נקי שלא דבק בו שמץ של רפיסות, ריקבון או ניוון. ”אפילו הדם בעבודות שלי לא מלוכלך, זהו דם שבוקע מהלב השבור, מאהבה שלא התממשה, מסבל ומאיסור”, אומר הוד. ”בסדרה ’ Forever ’ רציתי להעביר תחושה דתית בדומה לציורי ההורדה מהצלב. רציתי להמחיש את רגע עזיבת הנשמה את הגוף הצעיר. הפרפרים והפרחים מדגישים את נוכחותו של המוות בעולם של נעורים שנגדעו באיבם”. מימדיהם העצומים של הציורים תורמים אף הם לאפקט החווייתי, ”רציתי שהצופה יוכל להריח את הדמויות ולהקשיב לנשימותיהן האחרונות”. תמי כץ-פרימן, ניר הוד: אקרובט של רגש בקרקס האשליות, ניר הוד: FOREVER , מוזיאון תל אביב לאמנות, עמ’ 223-234 . |
|
$ | הערכת מחיר: $20,000 - 15,000 | ||||
