זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק - לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח!

פריט מוזיאלי מזעזע ונדיר ...

זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק - לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח!

פריט מוזיאלי מזעזע ונדיר ביותר שאין ערוך לחשיבותו ההיסטורית: [8] מחותמות-המחטים המקוריות ששימשו לקעקוע  אסירים יהודים במחנה ההשמדה אושוויץ. כולל חוברת השיווק וההפעלה של חברת AESCULAP הגרמנית שסיפקה את החותמות למחנה ההשמדה.

אוסף החותמות שלפנינו מסמל יותר מכל פריט-שואה אחר את הטרגדיה והשואה הנוראה ביותר שעברה על עמנו ידוע הזוועות, שסבל מאז היותו לגוי שמדות ורציחות ללא גבול: גלות מצרים, חורבן בתי המקדש, אינקוויזיציה, מסעי צלב ועוד ועוד ל"ע - "שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". אולם מעולם לא היה זה בצורה מסודרת ושיטתית כל-כך כמו בשואה. בהובלה מסודרת, מאורגנת וממוסדת מכל רחבי מדינות הכיבוש אל מחנות השמדה מיוחדים, בדייקנות הנאצית הידועה לשימצת עולם ותוך רישום מדויק וממוספר של כל אחד מהעומדים להשמדה. חיות אדם אלו לא הסתפקו ברישום רגיל, ובסאדיזם שאין כדוגמתו, תוך מחיקת צלם אנוש מהקורבנות, קעקעו על גופם של האסירים את מספרי הזיהוי שלהם, כחייתו יער, בכדי שאף יהודי לא יצליח חלילה ולו בטעות או במקרה להימלט מגורל ההשמדה אותו ייעדו חיות האדם לעם הנצח. אין כמעט אדם החי על פני כדור הארץ שלא נחשף למספרים המזעזעים המקועקעים בדיו כחלחל על זרועם של ניצולי אושוויץ, המִסְפָּרִים שמְסַפְּרִים את סיפור ההשמדה השיטתית והמזעזעת, ואת היחס לו זכו היהודים - פחות מבהמות השדה. 

הסופר יחיאל די-נור הידוע בשם העט 'ק. צטניק' מתאר את ההשפלה הנוראה שחוו בעלי המספרים המקועקעים: "שלושים שנה מאז נצרב בבשרי הקפדתי שלא תשזפנו עין זר. שלושים שנה אין שום חולצה קצרת שרוולים בארוני, ובחודשי הקיץ הארוכים בארץ מוכת השמש אני מתענה ומזיע בחולצותי ארוכות השרוולים. וביותר קשה לי בברכות השחייה הפומביות, תמיד מגבת תלויה על זרועי השמאלית (...) תמיד אמנם נדמה לי שעיני כול מכוונות אל זרועי השמאלית, וכל כך משום שמעולם לא הסתגלתי אל מספר זה, שנצרב לא רק בבשרי אלא גם בנשמתי. עד היום אינני זוכר על־פה מהו המספר, וכדי לדעת עלי להביט בזרועי".

האוסף שלפנינו הינו האוסף השלישי מסוגו בעולם כולו ששרד מתקופת מלחמת העולם השנייה. שני האוספים הנותרים אצורים במוזיאון הצבאי בסנט פטרבורג שברוסיה ובמוזיאון הפועל באתר ההנצחה שבו שכן מחנה אושוויץ. נציין כי האוסף שלפנינו הינו הגדול מבין שלושת האוספים ששרדו והוא כולל שמונה חותמות, כמעט כפול משני האוספים גם יחד (האוספים במוזיאונים בסנט פטרבורג ובאושוויץ כוללים סיפרה אחת וארבע ספרות, בהתאמה). מן העניין לצטט את דבריו של מנהל מוזיאון אושוויץ, פיוטר ציווינסקי, בראיון לעיתון ה'טלגרף' הבריטי בשנת 2014, בעקבות תרומת אוסף החותמות למוזיאון על ידי תורם שחפץ בעילום שמו: "מעולם לא האמנו שנקבל את הכלים המקוריים ששימשו לקעקוע אסירים אחרי זמן כה רב. החותמות הללו יהפכו לפריט תצוגה בעל ערך בתערוכות הבאות. המראה של הקעקועים הללו הולך ונעשה נדיר מיום ליום, עם מותם של אסירים לשעבר, אולם החותמות ימשיכו לבטא את ההיסטוריה הדרמטית שהתרחשה כאן, גם אחרי שנים כה רבות"!

רקע: במחנה הריכוז אושוויץ נוספה החל מסתיו 1941 שיטת סימון שטנית חדשה לזיהוי האסירים, באמצעות קעקוע מספר האסיר על גופו. הקעקוע נעשה על-ידי שימוש בתבנית מתכת באורך של כסנטימטר וחצי שבה סודרו מחטים בצורת מספרים. הנאצים ימ"ש השתמשו בחותמות המתכת על ידי הכנסתן לתוך תבנית מעץ, ובאמצעותה לחצו את המחטים לתוך עורם של האסירים ומיד לאחר הסרתם היה דיו נמרח אל תוך החורים המדממים. הקעקוע בדיו כחול בוצע בידי אסירים מיומנים כחלק מתהליך הקליטה של האסיר. מספר האסיר קועקע ברובם של המקרים על חלקה הפנימי או החיצוני של האמה השמאלית. כל האסירים במחנה הריכוז אושוויץ קועקעו, יוצאי הדופן היחידים, אשר לא זכו לקעקוע מספר אסיר, היו אסירים לא יהודים בעלי אזרחות גרמנית, ואסירים שהגיעו למקום לצורך "חינוך מחדש" או "חינוך לעבודה" והוחזקו במחנה נפרד. האסירים מוספרו במספור רץ לפי זמן הגעתם למחנה. פרימו לוי (שעל זרועו קועקע 174517) מתאר בספרו 'הזהו האדם' כיצד המספרים מתמצתים את שלבי ההשמדה של יהדות אירופה: "ותיקי המחנות לומדים מהם הכל: מתי הגעת למחנה, באיזה משלוח, ומכאן יודעים מאיזו ארץ באת. כל אחד חש יראת כבוד למספרים 30,000 עד 80,000. נותרו מהם רק כמה מאות, והם שרידי גטאות פולין. כדאי לפקוח עין כאשר אתה נושא ונותן עם איזה 116,000 או 117,000: נותרו מהם רק כארבעים, אך הם יוונים מסלוניקי: הם יכולים להפילך בפח. בעלי המספרים הגבוהים הם נושאים לבדיחות רבות כמו טירונים בצבא או 'ירוקים' באוניברסיטה".

בתחילה קועקעו מספרים בלבד, החל מ-13 במאי 1944, בעקבות ריבוי האסירים הוסיפו גם אותיות למספרים. אסירים יהודים גברים קבלו מספרי אסיר בסדרות A. עם סיום סדרה A, החלו האסירים מקבלים מספרים בסדרה B. הכוונה המקורית הייתה להמשיך ולסמן אסירים בסדרות רציפות לפי סדר האותיות הלטיני, 20,000 אסירים בכל סדרה, שחרור המחנה ב-27 בינואר 1945 ותבוסת גרמניה שיבשו תוכנית זו. באוסף שלפנינו מופיעה גם האות "C" ככל הנראה כהכנה לקראת השלב הבא של השמדת יהדות העולם שנמנע בחסדי שמים.

חברת Aesculap יצרנית החותמות,  היא חברת ענק גרמנית שהוקמה 1867 והתמחתה בייצור מכשירים כירורגים עדינים. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוסב הייצור בחלקו לטובת המערך המלחמתי ובנוסף למכשירים כירורגיים למגזר הרפואי, ייצרה Aesculap גם חלקים ומכלולים לתעשיית הנשק, כגון: חלקי אקדח, חלקי מנוע או כידונים. כמו חברות ענק גרמניות נוספות שנטלו חלק ניכר בהספקת רכיבים לתעשיית ההשמדה הנאצית והן עדיין פועלות ומשגשגות, גם חברת הענק Aesculap קיימת עד היום והיא מוכרת את מוצריה בכל רחבי העולם, מספר העובדים בחברה מונה קרוב ל-4000 עובדים ומחזור המכירות השנתי נושק לשני מיליארד יורו. אגב סמלה המסחרי של החברה - מקל ובראשו כתר ועליו מלופף נחש, המופיע על גבי חוברת ההדרכה המזעזעת שלפנינו, משמש עד היום כסמלה המסחרי של החברה! 

בחוברת השיווק וההדרכה המזעזעת וה"תמימה" למראה שלפנינו, מייעדת חברת Aesculap את החותמות לצורך סימון בקר, אלא שלדברי מומחים בתחום, חותמות סימון הבקר אמורות להיות לפחות פי 10 בגודלן מהחותמות הזעירות שלפנינו, העשויות במובהק עבור קעקועים על אמת יד אדם, אין שום פרופורציה בין החותמות הזעירות לבין גופם הגדול של הבקר, ואין שום אפשרות לקעקועים שנעשים באמצעותן להיראות על גבי גוף הבקר הגדול והשעיר.

מפרט: [8] חותמות מתכת בגודל כ 10*15 מ"מ כל אחת, שאליהן מחוברות סדרות מחטים בצורת מספרים. החותמות כוללות את הספרות: "0" (שתי חותמות), "1", "3", "4", "5" (שתי חותמות), ו-"7".

כולל חוברת ההדרכה של חברת AESCULAP הגרמנית. 

לפריט זה מצורף אישור אותנטיות. 

מצב כללי; טוב. סימני שימוש ושחיקה רבים המעידים על כמות הקעקועים הבלתי נתפסת. מחותמות הספרה "0" הוסרו מספר מחטים, כנראה בכדי ליצור את האות הלועזית "C" לקראת סבב נוסף של השמדה רח"ל.