ספר שו"ת צמח צדק – חלק ראשון של אבן העזר – ווילנא, תרל"א – מהדורה ראשונה – העותק של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ ...

ספר שו"ת צמח צדק – חלק ראשון של אבן העזר – ווילנא, תרל"א – מהדורה ראשונה – העותק של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב-אוטבוצק

ספר שו"ת צמח צדק, אבן העזר, חלק ראשון, תשובות בענייני עגונות, קידושין ואישות, מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש. ווילנא, תרל"א 1870. מהדורה ראשונה.
שני שערים בפתח הספר; הכותר ומקום הדפוס מודפסים בדיו זהובה. שער נפרד להלכות קידושין.
בדף השער הראשון ובדפים נוספים חותמות של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב-אוטבוצק: "יהושע אשר ראבינאוויץ בלכ"ק [=בן לכבוד קדושת] אאמו"ר הה"ק זצללה"ה מקאלשין – חופ"ק אטוואצק".
האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ (נפטר תשרי תרצ"ח, אנצ' לחסידות, ב', עמ' סט-ע), בנו של האדמו"ר רבי מאיר שלום מקאלושין, מצאצאי ה"יהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחא. בשנת תרס"ב הוכתר לאדמו"ר בקאלושין. לאחר מכן עבר לפוריסוב, עיר רבנותו של זקנו האדמו"ר רבי יהושע אשר מפוריסוב, והקים בה בית מדרש גדול. לאחר מכן התגורר בערים אוטבוצק וורשא. היה אהוב על המון העם, ומאות חסידים מכל קצוי פולין נהרו לבית מדרשו, שהיה מלא בכל ימות השבוע ולא רק בשבתות ובימי חג.
[2], קמז; [1], פב, [1] דף. דפים צה-צו נכרכו שלא כסדרם. 35 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. קרעים קטנים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט בדף האחרון (ושיקומים בהדבקות נייר). סימני עש קלים. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה, מנותקת בחלקה. הטבעה מוזהבת בפינת הכריכה הקדמית: "ב, א".
סטפנסקי חסידות מס' 502.

רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוולוז'ין, לצורך אסיפות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האסיפות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.