ספר "קונטרס ההתפעלות" עם פירוש "לקוטי ביאורים" – וורשא, תרכ"ח – מהדורה ראשונה של הפירוש "ליקוטי ביאורים" – כרוך עם: ...

ספר "קונטרס ההתפעלות" עם פירוש "לקוטי ביאורים" – וורשא, תרכ"ח – מהדורה ראשונה של הפירוש "ליקוטי ביאורים" – כרוך עם: מאמר השפלות והשמחה – וורשא, תרכ"ח – מהדורה ראשונה

ספר לקוטי ביאורים – "קונטרס ההתפעלות" מאת האדמו"ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, עם פירוש "לקוטי ביאורים", מאת רבי הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (רבי הלל פאריטשר), תלמידו המובהק של האדמו"ר האמצעי. וורשא, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה של הפירוש "ליקוטי ביאורים".
"קונטרס ההתפעלות" נכתב בשנת תקע"ד על ידי האדמו"ר האמצעי, והוא עוסק בביאורם של חמישה סוגי "התפעלות" של עבודת השם. כמו כן מאריך האדמו"ר האמצעי לבאר מהי "התפעלות חיצונית" ממנה יש להתרחק. הקונטרס נכתב כתגובה נגד שיטתו של האדמו"ר רבי אהרן הלוי מסטרשלה בסוגיית ה"התפעלות" בעבודת השם. בספר שלפנינו נדפס "קונטרס ההתפעלות" (בשינויי נוסח מהמהדורות שקדמו לו) במרכז הדף, וסביבו נדפס הפירוש "ליקוטי ביאורים". פירוש "ליקוטי ביאורים" נדפס כאן גם על מספר פרקים מ"שער היחוד" ועל ההקדמה לספר "דרך חיים" – מחיבורי רבו האדמו"ר האמצעי. הפירוש מחולק לשניים: "מהדורה קמא" ו"מהדורה תנינא". על החיבור "ליקוטי ביאורים" כתב רבי פנחס, נכדו של רבי הלל: "שנת תרכ"ז יצא לאור בוורשא ספר ליקוטי ביאורים, והוא לשונו הזהב ממש, נעתק מפי כתביו" (בהקדמה ל"פלח הרמון" על בראשית, ווילנא תרמ"ז).
המחבר, המקובל רבי הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), "מגדולי חסידי ומשפיעי חב"ד, מעובדי ה' המופלאים ביותר שהצמיחה חסידות חב"ד. היה מגדולי תלמידיהם של האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש, בעל "בת עין", ובחסידות היה תלמידו של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן יצא לו להיפגש עם רבי זלמן מזעזמיר, מגדולי חסידי בעל התניא, ולשמוע את תורת רבו. שני מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נהיה נעשה חסידו של האדמו"ר ה"צמח צדק", אליו היה נוסע פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות. בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק (לצדו של רבי אליהו גולדברג, רבה של קהילת ה"מתנגדים"). מכתביו נדפסו לאחר פטירתו סדרת הספרים "פלח הרמון", בהם מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו.
בהוראת רבותיו האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון. בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שרובם היו איכרים עובדי אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש ומעריה המרכזיות של חסידות חב"ד, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. רבי הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. ואכן, רבי הלל הצליח בעבודה זו, שהייתה למפעל חייו המרכזי, והצלחתו בה הייתה מעל ומעבר. הוא הצליח לחולל מהפכה רוחנית בגלילות חרסון, בלימוד התורה, בהקמת תלמודי תורה וישיבות, ובהרבצת תורת החסידות בקרב אנשים שהיו בתחילה רחוקים מהבנה של מושגים מופשטים. בנסיעות אלו היה גם מתרים את תושבי גלילות חרסון בסכומים גדולים לצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור מטבחים כשרים לחיילים יהודים ששירתו בצבא הצאר. במשך הזמן נהיה למעין אדמו"ר שרבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואוט כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני". נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".
• כרוך עם: ספר מאמר השפלות והשמחה, מאת רבי יצחק אייזיק אב"ד הומל (וורשא תרכ"ח). מהדורה ראשונה.
מאמר ארוך ועמוק בענייני קבלה וחסידות, מאת רבי יצחק אייזיק אפשטיין אב"ד הומל. [וורשא? תרכ"ח 1868]. מהדורה ראשונה.
המחבר, המקובל רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומל (תק"מ?-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק". גאון מעמיק מקורי, שסלל דרך משלו בהבנת תורת חב"ד. העמיק בתורת רבותיו, והוסיף ביאורים משלו. את תורתו בקבלה ובחסידות כתב בחיבוריו "חנה אריאל" ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו לאחר פטירתו. יש הרואים בספריו את פסגת העמקות החב"דית. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. לאחר פטירת רבותיו האדמו"רים רצו הרבה מחסידי חב"ד להכתיר את רבי אייזיק לרבם, אך הוא סירב. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומל, בה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. בשנותיו האחרונות נהג בגינוני אדמו"רות. כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". בזמנו הוא חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו, והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש). "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... " (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).
ספר לקוטי ביאורים: [1], סז; נב דף (חסר דף השער, אך בראש הספר נכרך שער מעטפת מודפס על נייר כחול). ספר מאמר השפלות והשמחה: מה; מב, [3] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 272 ומס' 315.
מצורף: עותק נוסף של ספר לקוטי ביאורים, הכולל דף שער – להשלמה.

האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.

על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.

הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.