ספר תורה אור – ז'יטומיר, תרכ"ב – מהדורה ראשונה של "הוספות לספר תורה אור" – עותק שעבר בירושה אצל משפחת אדמו"רי לאדי ...

ספר תורה אור – ז'יטומיר, תרכ"ב – מהדורה ראשונה של "הוספות לספר תורה אור" – עותק שעבר בירושה אצל משפחת אדמו"רי לאדי – עם רשימת כותרות מאמרים בכתב-ידו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי (בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש) – חתימות נכדו רבי יהודה ליב שניאורסון אב"ד הומל וויטבסק (בן האדמו"ר רבי יצחק דובער מלאדי)
ספר תורה אור, מאמרי חסידות על חומשים בראשית ושמות, חנוכה ופורים, עם קונטרס "הוספות לספר תורה אור", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר תרכ"ב 1862. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. מהדורה ראשונה של קונטרס ההוספות (על מהדורה זו ראה פריט קודם).
בדפי השער ובדף המגן האחורי, חתימות: "יהודא ליב ש"ס" [שניאורסון]; "יהודא ליב שניאורסאן". בדף השער הראשון חותמת: "יהודא ליב שניאורסאן רב בוויטעפסק".
בסוף הספר, לאחר קונטרס ההוספות, מופיע רישום בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי, בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, שכותרתו: "הוספות לת"א" [=לתורה אור] - רשימת המאמרים שנדפסו לראשונה בקונטרס ההוספות במהדורת ז'יטומיר תרכ"ב, ורשימת הפרשיות שעליהן נדפסו המאמרים החדשים.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן – מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בספר "בית רבי" מתוארת דמותו כך: "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים...". רבי יעקב ליפשיץ מקובנה מספר בזכרונותיו על חייל יהודי, שגויס כקנטוניסט בילדותו והוטבל לנצרות בעל כורחו בהיותו בן שבע, בשנת תרי"ג. אותו חייל סיפר שרק בשנת תרל"ו ניתנה לו לראשונה חופשה כדי לבקר את הוריו. באותה חופשה הלך לקבל ברכה מהאדמו"ר מהרחש"ז מלאדי. מהרחש"ז בירך אותו במשפט קצר במילים ספורות, ומילים אלו חוללו מהפכה בנפשו. לאחר שהשתחרר מהצבא הרוסי חזר ליהדותו למורת רוחם של כל הממונים עליו, והכל מחמת אותו רושם קדוש שנשאר בנפשו מאותו ביקור. וכך סיפר החייל לר' יעקב ליפשיץ בשנת תרע"ו (ארבעים שנה לאחר אותו ביקור קצר): "בגשתו אל כסא הרבי הרגיש בנפשו איזו יראה... יראה גבוהה, יראת הרוממות. הוא הרגיש כי הוא עומד לפני איש הרוח ואב בחכמה, ובברכתו הרגיש מעין תקוה טובה לישועות ונחמות". ר"י ליפשיץ מציין כי "הדבר היה בשנת 1876... והמספר עודנו זוכר בפרוטרוט את כל פרטי הדברים והרשמים, כאלו זה עכשיו ראה אותם... ועד היום הוא מזכיר ברגשי קודש את פגישתו עם הרבי מליאדי" (זכרון יעקב, א, עמ' 206-207). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו.
רבי יהודה ליב שניאורסון היה בנו של האדמו"ר רבי יצחק דובער מלאדי (בנו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי, בן ה"צמח צדק") וחתנו של רבי לוי יצחק זלמנסון (חתן ה"צמח צדק"). כיהן כרב בערים הומל וסירוטינה. משנת תרס"ו החל לכהן כמו"צ בוויטבסק, בה תפס מקום נכבד בין רבני העיר. שימש כרב בוויטבסק גם בתקופה הסובייטית (וויטבסק – ספר קהילה, עמ' 189).
קב; כד דף. שני דפי שער בתחילת הספר. חלק מנוסח דף השער הראשון נדפס בדיו אדומה. דף שער נפרד לקונטרס ההוספות. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה, עם סימני עש רבים.
סטפנסקי חסידות, מס' 612.