ספר לקוטי אמרים תניא – קאפוסט, אחרי תקע"ד – שני עותקים – וריאנטים

ספר לקוטי אמרים תניא – קאפוסט, אחרי תקע"ד – שני עותקים – וריאנטים

ספר לקוטי אמרים [תניא], מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. [קאפוסט, אחרי תקע"ד 1814]. שני עותקים, וריאנטים.
מהדורה זו נדפסה שורה על שורה, בקירוב, על פי מהדורת שקלוב תקע"ד.
דפי השער בעותקים שלפנינו שונים זה מזה בנוסח ובטיפוגרפיה. בשער של עותק אחד הנוסח הוא כפי הנדפס בדף השער של מהדורת שקלוב תקס"ו שנדפסה בחיי המחבר (כולל מקום הדפוס ופרט השנה, למעט שמות המו"לים). בשער של העותק השני, הנוסח בחציו העליון של העמוד הוא כפי הנדפס בשקלוב תקס"ו, ואילו הנוסח בחציו התחתון דומה לנדפס בדף השער של מהדורת שקלוב תקע"ד שנדפסה לאחר פטירת המחבר (עם פרט שנה זהה, אך בהשמטת מקום הדפוס ומספר שורות). הנוסח המשולב שבעותק השני יוצר סתירה – בחציו העליון של השער מוזכר המחבר בברכת החיים: "מהרב הגאון המחבר נ"י [נרו יאיר]", ואילו בחציו התחתון הוא מוזכר בברכת המתים: "אגרת הקודש מאדמו"ר נ"ע [נשמתו עדן]... שניאור זלמן נבג"מ [נשמתו בגנזי מרומים]".
הבדל נוסף בין שני העותקים שלפנינו הוא בעמוד האחרון. בעותק אחד מופיעה רק ההתנצלות הידועה המתחילה במילים "וגם אלה לחכמים...", שנדפסה עבור הצנזורה. בעותק השני מופיע בעמוד זה (מעל ההתנצלות) "לוח הטעות" (חלקי).
במהדורה שלפנינו נדפסו, בנוסף ל"ספר של בינונים" ו"שער היחוד והאמונה", גם "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, כפי שנדפסה על ידי המחבר בשקלוב תקס"ו; וכן שלושים ושתיים אגרות מאת המחבר הנקראות "אגרת הקודש" וחלק נוסף הנקרא "קונטרס אחרון", כפי שנדפסו לראשונה בשקלוב תקע"ד לאחר פטירת המחבר.
בעמוד האחרון של שני העותקים מופיעות חותמות צנזורה של הרב ל. יפה מקאפוסט (על חותמות אלו ועל האפשרות שהן מזויפות ראה: מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, עמ' 71). רישומי בעלות בעותק הראשון.
עותק ראשון: [1], א-ג, ה-נב; ח; כח, [6] דף. חסר דף ד מהספירה הראשונה. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש, מרביתם בשוליים הפנימיים של דף השער ודפים נוספים, עם פגיעה בטקסט באחד הדפים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה עם שדרת עור. פגמים בכריכה.
עותק שני: [1], א-מה, מח-נב; ח; כח, [6] דף. חסרים דפים מו-מז. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים במספר דפים). קרעים חסרים וסימני עש רבים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים במילוי נייר (מסגרת השער הושלמה ביד). חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 632; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, י, עמ' 66-67.

האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש.
בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב"ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש"ס בעיון "עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים". בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. "שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא". במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה"ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג, החל לנסוע אל הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל"ז, כשעלו הרמ"מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו"ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל"מוהילוב הטורקית" שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו"ר הזקן בעצה אחת עם הרמ"מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב"מוהילוב הטורקית", שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ"א-תקמ"ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ"ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק"מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל"יחידות" ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות.
אחת המגמות המרכזיות של האדמו"ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז"ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת". חלק גדול ממאמריו של האדמו"ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה.
בעקבות הלשנות נאסר האדמו"ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס"א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו"ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק"ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף).
בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו"ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה "השונא" ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו"ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג "יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות". מקום קבורתו בעיירה האדיטש.

תולדות הדפסת חיבורי האדמו"ר הזקן

תורתו שבכתב

בחייו הדפיס האדמו"ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו.

ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו"ר הזקן בחייו:
א. קונטרס "הלכות תלמוד תורה", נדפס בשקלוב תקנ"ד (עם הסכמות רבני שקלוב "המתנגדים"). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו"ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך. ממהדורת שקלוב תקנ"ד ידועים כיום בעולם שלושה עותקים בלבד. החיבור נדפס בשנית בלבוב תקנ"ט, עם הסכמת הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ובשלישית, לאחר פטירת המחבר, בתוך הכרך השלישי של שלחן ערוך הרב, בקאפוסט תקע"ד.
ב. קונטרס "לוח ברכת הנהנין", נדפס לפחות חמש פעמים בחיי המחבר: שקלוב תק"ס (לא ידוע כיום על עותק ששרד ממנו, ויתכן גם שקדמו לו מהדורות נוספות); זולקווא תקס"א; רוסיה-פולין תקס"א?; קוריץ אחר תקס"א; לבוב תקס"ד. בחיבור זה נדפסו פסקיו של האדמו"ר הזקן בהלכות ברכות הנהנין, בדרך כלל על פי הכרעותיו בשלחן ערוך שלו, אך בהשמטת הנימוקים והטעמים.
ג. סידור המכונה בשם "סידור הרב". גם חיבור זה, כקודמו, נדפס לפחות חמש פעמים בחייו (ראה: קובץ בית אהרן וישראל, קפו, עמ' קלג-קמד, וראה להלן בפריט 124). בתוך סידור זה הדפיס האדמו"ר הזקן את החיבור "סדר ברכת הנהנין" – הכולל יג פרקים, ובו חזר מפסקי הלכה רבים שכתב ב"לוח ברכת הנהנין" ובשלחן ערוך שלו. על ההבדל בין ה"לוח" ל"סדר" כותב המחבר בשורות הפתיחה ל"סדר": "חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו ב'לוח' הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים... (גם סדר [ה]הלכות והפרקים מסודרים פה באופן נאות ויותר מתוקנים)". לא ידוע כיום על עותקים ששרדו ממהדורות הסידור שנדפסו בחיי המחבר (למעט עותק אחד החסר דף שער; לגביו נחלקו החוקרים אם נדפס בתקס"ג או בתקס"ב – ראה על כך בפריט 124). המחבר מזכיר את סידורו בחיבוריו האחרים, ב"אגרת התשובה" פרק ז, בשלחן ערוך הרב הלכות פסח, סימן תמח סעיף יב, ועוד.
ד. ספר התניא, נדפס בסלאוויטא תקנ"ז, ובשנית בשקלוב תקס"ו, בתוספת "אגרת התשובה" (בנוסף לאלה נדפסו בחיי המחבר עוד ארבע הוצאות לא רשמיות, בזולקווא).
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הזקן, נדפס החלק הגדול מתורתו שבכתב – ששת כרכי שלחן ערוך הרב – בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). כמו כן, נדפסה בשנת תקע"ד בשקלוב מהדורה נוספת של ספר התניא, בה נוספו לראשונה "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון".

תורתו שבעל פה
רוב תורתו של האדמו"ר הזקן נמסרה בעל פה, לתלמידיו ולחסידים הרבים שנסעו אליו. את תורתו השמיע בשלושה אופנים: מאמרים שנאמרו ב"יחידות", בפני יחידים או קבוצות שנכנסו לחדרו ושהעלו לאחר מכן על גבי הכתב את מה ששמעו ממנו; מאמרים שנאמרו על ידו בכל "שבת מברכים" ובמועדי השנה בפני קהל רב של מאות ואלפי חסידים (מאמרים אלו רובם עסקו בעבודת ה' על פי דרכו של האדמו"ר הזקן, ובדרך אגב הוזכרו בהם מידי פעם מושגים עמוקים בקבלה); מאמרים שנאמרו על ידו בלילות שבת, ולעתים גם באחד מלילות השבוע, בפני בניו וחתניו וכמה יחידי סגולה מתלמידיו (מאמרים עמוקים המבארים מושגים בתורת הקבלה על פי תורת החסידות).
כיום ידועים כאלפיים מאמרים של האדמו"ר הזקן ששרדו. מאמרים אלו לא הועלו על הכתב על ידי האדמו"ר הזקן, אלא נכתבו על ידי כמה ממקורביו ובני משפחתו: אחיו רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה"; בנו רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי; בנו ר' משה; תלמידו רבי פנחס רייזעס; תלמידו רבי שלמה פריידעס. בשנים האחרונות לחייו הצטרף אל הכותבים גם נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק". המאמרים שנכתבו על ידי רבי יהודה ליב ועל ידי האדמו"ר האמצעי הוגהו על ידי האדמו"ר הזקן.
המאמרים הראשונים שנדפסו מתורתו שבעל פה היו אלה שנאמרו בליל שבת ושנכתבו על ידי האדמו"ר האמצעי. אלה נדפסו בספרים "סידור עם דא"ח" ו"ביאורי הזהר", בקאפוסט תקע"ו. המאמרים שאמר בציבור בשבתות מברכים נדפסו לראשונה עשרות שנים לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן. חלק קטן ממאמריו נדפס בספרים "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) על חומשים בראשית ושמות, וב"ליקוטי תורה" (ז'יטומיר תר"ח) על חומשים ויקרא-דברים ושיר השירים. שני ספרים אלו מבוססים על כתיבותיו של רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, ונערכו והוגהו על ידי האדמו"ר ה"צמח צדק".
בין השנים תשי"ח-תשס"ו נדפסו בהוצאת קה"ת, בעידודו של הרבי מליובאוויטש, עשרים וחמשה כרכי "מאמרי אדמו"ר הזקן", בהם נדפסו כל המאמרים ששרדו, על כל נוסחאותיהם השונות.

על כתיבת ספר התניא ועל הרקע לכתיבתו
בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן נהרו אליו עשרות אלפי חסידים וזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', מה שגזל ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". הדבר היה למורת רוחו של האדמו"ר הזקן. בעקבות כך, כתב באותם ימים שלושה מכתבים, בהם ביקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביתר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. במקביל כתב קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו תחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים משנת תקנ"ה (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של קונטרסיו, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
על פי מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". אף ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. רבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז שנדפס לראשונה ועד לשואה נדפס הספר בלמעלה מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות נוספות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.

על המהדורות החשובות של ספר התניא שנדפסו בחיי המחבר ולאחר פטירתו
במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר, הכולל נג פרקים, וחלקו השני הנקרא "שער היחוד והאמונה", הכולל יב פרקים. בשלב זה עדיין לא הדפיס האדמו"ר הזקן את החלק השלישי הנקרא "אגרת התשובה". בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזולקווא שבגליציה ארבע מהדורות של ספר התניא. במהדורות שנדפסו בזולקווא נדפסה לראשונה "אגרת התשובה" – מהדורה קמא. למהדורות אלה ניתן להתייחס כמהדורות לא רשמיות, שכן אין ידוע אם הן נדפסו בידיעתו של המחבר, והאם הדפסת מהדורה קמא של "אגרת התשובה" בהן היתה לרצונו. בשנת תקס"ו הדפיס המחבר בשקלוב את ספרו בשנית. במהדורה זו הדפיס לראשונה את "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, שהיא חלקו השלישי של ספר התניא, וכוללת יב פרקים ("אגרת התשובה" נדפסה אז גם בנפרד, כקונטרס בפני עצמו). בסוף מהדורה זו הדפיס המחבר מאמר בשם "הקול קול יעקב", תחת הכותרת "חתימה" (מאמר זה נדפס כבר קודם לכן על ידי המחבר כ"הקדמה" לסידורו, שנדפס מספר פעמים לפני שנת תקס"ו). במהדורת שקלוב נוספה הסכמה מרבני שקלוב וקאפוסט.
ב"אגרת התשובה" פורס המחבר את משנתו על מצוות התשובה באספקלריה החסידית, ומבאר באריכות את כל חלקי מצוות התשובה. ה"אגרת" עוסקת ברובה בהבדל שבין "תשובה תתאה" ל"תשובה עילאה" (מושגים המוזכרים בספר הזהר) ועל הדרכים להגיע אליהן.
כשנה וחצי לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של הספר (שקלוב תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו את החלק הרביעי של הספר הכולל את "אגרת הקודש" (לב מכתבים), ואת החלק החמישי הנקרא "קונטרס אחרון".
בחלק "אגרת הקודש" נדפסו מכתבים ששלח האדמו"ר הזקן באמצעות שד"רים מידי שנה בשנה, על מנת לאסוף כספי צדקה מאת החסידים ברייסין עבור אחיהם החסידים המתגוררים בארץ הקודש, בטבריה ובצפת. במכתבים אלה כתב האדמו"ר הזקן דברי הגות מעמיקים על מטרת מצוות הצדקה ותכליתה על פי הקבלה והחסידות, וכן ביאורים בענייני עבודת ה', קבלה וחסידות. ה"קונטרס אחרון" כולל "פרקים אשר כתב בעת חיברו הספר 'לקוטי אמרים', פלפול ועיון עמוק על מאמרי 'זהר' ו'עץ חיים' ו'פרי עץ חיים' שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו שכתב ב'לקוטי אמרים'" (מתוך הקדמת בניו למהדורת שקלוב תקע"ד). בסוף ה"קונטרס אחרון" נדפסו שלושה ממכתבי המחבר, שמשום מה לא נדפסו בחלק "אגרת הקודש" (בחלק מהמהדורות שנדפסו אחרי מהדורת שקלוב תקע"ד, הוחזרו שניים מהמכתבים למדור "אגרת הקודש", ובחלקם נשמטו בטעות לגמרי).
מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת של מהדורת שקלוב תקע"ד הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת תר"ס, ובמהדורות שנדפסו בעקבותיה, נוספו כמה הוספות חשובות נוספות (על כך ראה להלן, בפריט 109).