תכלאל - כתב יד - תימן, תפ"ז 1727 - מהדורה חשובה

התיאור להלן הוא של המומחה לכתבי יד תימניים וראש המכון לחקר חכמי תימן, ד"ר משה גברא.

תיאור פיזי של כתב היד ומצבו
גודל כתב היד 21X14.5 ס"מ, וגודל הכתוב 19X13.5 ס"מ. 159 דפים כתובים משני הצדדים (318 עמ').
כתב היד אינו כרוך ואינו מהודק, והחוטים שבהם נתפר מתפוררים.
חסרים בכתב היד דפים שלמים, מתחילת הסידור ועד לסוף תפילת מנחה של שבת, דפים א-מט, ומסוף מסכת אבות עד סוף תפילת יום כיפור, וכן חסרים הדפים קנא, קנב, קפט, קצ.
חלק מהדפים קטועים וחתוכים, בעיקר בקצה הפנימי של הדף, כתוצאה מבלאי ומפרימת החוט שכרך את הספר.
בגוף הסידור ישנם כמה מספורים לדפים: מספור הדפים המקורי נותר בחלקו בקצה העליון של הדף. נכתב בדיו בידי הסופר עצמו ובאותיות. בחלק מהדפים המספר מטושטש או נתלש מרוב בלאי. חלק מהדפים מוספרו בעיפרון בתחתית הדף, כנראה בשנים האחרונות. את סידור הדפים ומספורם אני ערכתי, בהתאם לסדר המקובל בסידורי תימן מתקופה זו, וזאת כדי להקל על הקריאה.

ניקוד הסידור הוא כמקובל במסורת העתיקה בתימן עד המאה הי"ח - ניקוד עליון, דהיינו ניקוד מעל האותיות וסימני הניקוד בהתאם, ואינו מנוקד מתחת האותיות וסימני ניקוד אחרים בהתאם למקובל היום.
כתב היד נכתב בכתב יפה בידי סופר מומחה, ואינו כתיבת לבלר פשוט. חלוקת הדפים מדויקת: שני שליש העמוד נוסח הטקסט של הסידור, ובשליש הנותר פירושים והלכות, בהתאם לסידור המקורי של ר"י ונה. הכותרות הכתובות על הפירושים הן: חידושין, טעם נחמד, גמרא, טעם ועוד. הפירושים וההלכות לקוחים מסידור ר"י ונה. לזה הוסיף הסופר העתקת מספר מסכתות מהש"ס עם פירוש והלכות מספרים שונים.

שנת הכתיבה
בל"ח למניין השטרות - תפ"ז 1727, בהתאם לכתוב בלוחות השנים בדף 86-קלו. אמנם בדף 85-קלה נכתבה שנת במ"א לשטרות, שהיא שנת ת"צ 1730, אך יש להעדיף את שנת תפ"ז 1727 בהתאם לכללים שקבעתי בהקדמה לספרי "מחקרים בסידורי תימן".

תוכן הסידור
נוסף על נוסח התפילות של ימי החול, השבת והחגים, כולל הסידור גם נושאים נוספים בכרך אחד, כגון כללים להכנת לוחות שנים ועוד, כמקובל בסידורי תימן העתיקים, המכונים "תִּכְּלַאל". בכתב יד זה ישנן תוספות כמו תיקון ליל שבועות, משניות ועוד.

מעתיק הסידור
אין קולופון מלא בסוף הסידור, והסופר לא כתב במפורש את שמו. בעמוד האחרון של כתב היד, דף 159-ריד עמוד ב, ישנה חתימה מסולסלת כפי שהיה מקובל בתימן, ומשם לא ברור שמו באופן חד-משמעי. ולפי הפענוח שערכתי, נראה כי שמו צבי(?) בן יחיא (או יהודה) צאלח. משפחת צאלח ידועה מאוד במרכז תימן, ואולי הסופר מהעיר צנעא.

מקום הכתיבה
כיוון שאין בידינו קולופון של כתב היד, לא ידוע לנו מקום הכתיבה. בהתאם לכתב היפה של הסופר, למנהגים, לתוכן, ולסופר ממשפחת צאלח, נראה כי הסידור הועתק במרכז תימן, ואולי בעיר צנעא.

תוכן כתב היד
סידור זה נכתב על פי אחת המהדורות של סידור רבי יצחק ונה, אשר היה מגדולי חכמי תימן בסוף המאה הט"ז ותחילת המאה הי"ז. שימש רב ראשי בעיר מעבר שבמחוז ד'מאר. ראה ערכו באנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א, עמ' 115-112.
הוא חיבר ספרים שונים, והמפורסם שבהם הוא סידור תפילה אשר כתב במהדורות שונות, החל משנת שנ"ז 1597 ועד לאמצע המאה הי"ז. את הסידור הוא חיבר וכתב במהדורות שונות בהתאם לספרי הדפוס שהגיעו לידיו. המיוחד בסידורו הוא תוספות רבות שהוסיף מספרי הדפוס שהגיעו בשנים אלו לתימן, והוא אחד החכמים הראשונים בתימן אשר הוסיפו תוספות רבות ושינויים מסידורי עדות המזרח והמקובלים. סידורו היה הסידור הנפוץ ביותר בתימן עד אמצע המאה הי"ח.
סידור זה תואם למהדורות הסידור של ר"י ונה. יש בו מאפיינים רבים של הסידור התימני מתקופה זו, אך גם תוספות רבות.

בסידור ישנם מאפיינים שלא מצאתי בסידורי תימן אחרים, ומלבד התפילות ששרדו בידינו יש בסידור נוסח ברכת המזון, עירובי תחומין, חצרות ועוד, נר שבת, שטרות ונוסחי גיטין ושטרות - כל אלו כמקובל בתימן, אך ישנן גם תוספות שאינן בכתבי יד מקבילים, כדלקמן.

חשיבות כתב היד
לכתב היד חשיבות גדולה. מצד אחד הוא מייצג את התקופה שלאחר גלות מוז"ע הקשה שהתרחשה בשנת ת"ם 1680, אשר השפיעה קשות על יהודי תימן, וכן שינויים ותוספות רבות מסידורי הדפוס הספרדיים שהגיעו לתימן, ומצד שני כתב היד מייצג את התקופה שלפני הגעת כמות עצומה של ספרי דפוס לתימן לפני אמצע המאה הי"ח.
כידוע, במאה הי"ח חלו שינויים רבים בסידורי תימן. העתקות סידורים בכתב יד החלו להצטמצם, עקב הגעת סידורי דפוס רבים לתימן, אשר גרמו למחלוקת הגדולה במחצית הראשונה של המאה הי"ח על נוסח התפילה והמנהגים ועוד.
חשיבות נוספת לסידור זה היא שהוא אחד הסידורים האחרונים אשר נכתבו בהתאם לסידור רבי יצחק ונה, כיוון שבעשרות השנים שלאחר מכן החלו להעתיק את סידור מהרי"ץ, רבי יחיא צאלח, גדול חכמי תימן ומייסד נוסח המכונה היום נוסח "הבלדי". סידורו של מהרי"ץ דחק כמעט לחלוטין את סידור ר"י ונה, ולפנינו אחד הסידורים האחרונים שהועתקו לפי ר"י ונה, ומכאן גם החשיבות של כתב היד.
לסידור זה חשיבות נוספת, בכך שניתן לראות באמצעותו את המאפיינים הקדומים בסידורי תימן שאחריו החלו להשתנות, וסופר זה ניקד את הסידור בניקוד עליון, שכן במאה הי"ח החלו לשנות את הניקוד ולהתאימו לשאר קהילות ישראל, ולנקד בניקוד תחתון, דהיינו מתחת האותיות, כמקובל היום.
נקודה מיוחדת וחשובה נוספת בכתב יד זה היא שהסופר העתיק בתוך הסידור את תיקון ליל שבועות והושענא רבא (מדף 106-קנח עמוד ב), ועוד.
מנהג ייחודי לסופר זה, ששילב בתוך הסידור גם תיקון ליל שבועות והושענא רבא וגם מסכתות שלמות מהמשנה עם פירושים והלכות לאורך כל כתב היד.
בנוסף, בשולי הדפים, בכתב הסופר בעצמו, ולא תוספת מאוחרת, נכתבו פירושים והלכות לקטעי התפילות, ואף לנושאים אחרים כמו הלכות אישות, פירוש למשנה ועוד.
נקודה נוספת היא מנהג מיוחד שנעלם מסידורי תימן וספרד, והוא משמר מסורות ספרדיות שהודפסו בספרי הדפוס מהמאה הט"ז-י"ז, השונים מהמסורות הספרדיות של היום. כמו למשל, המנהג באשמורות (סליחות לחודש אלול בלשון תימן). בכתב היד מוזכר המנהג לומר סליחות מיוחדות לכל אחד מימי השבוע, כלומר, ביום ראשון אומרים קטע מסוים, ביום שני אומרים קטע אחר וכן הלאה. נוסח זה, "תחינה ליום ראשון", "תחינה ליום שני" וכן הלאה, נמצא בדף 33-פג.
בכתב היד מנהגים התואמים למנהג תימן הקדום לצד מנהגים השונים מסידורי תימן הקדומים, כמו הושענות ליום שביעי, שהיא תוספת מסידורי הדפוס, ועוד.
ועוד, בדף 14 עמוד א לא מוזכר עדיין שהיום השני של שמיני עצרת הוא שמחת תורה, וכן "ברכה לרבים" שנהגו חלק לומר בשמיני עצרת (דף 18-סז).
בסידור נמצאת מגילת חנוכה "והוה בימי אנטיוכס" (דף 22-ע עמוד ב), שלא נמצאת ברבים מסידורי תימן.
בסליחות ליום כיפור ארבעים וארבע סליחות, וכן נוסח הרחמים כמקובל בסידורי תימן (דפים 35-פה עד 57-קז). סדר העבודה בנוסח רבי אברהם אבן עזרא (מדף 57-קז עמוד ב) כנוסח הקדום יותר, ולא כנוסח שבחר מהרי"ץ. בכתב היד יש גם י"ג סליחות שחיבר רבנו סעדיה גאון (מדף 63-קיג עמוד ב), שלא נמצא בסידורי תימן רבים.

כדי לא להותיר חללים רבים בדפים, נהג הסופר להשלימם בהלכות מהרמב"ם ומספר ארבעה טורים, כמו בדפים 66-קיו עמוד ב, 108-קס עמוד ב, 110-קסב עמוד ב, ועוד רבים. בקטעים אלו הוסיף הלכות רבות, גם כאלה שאינן קשורות לגוף הטקסט. ויש מקום לבדוק זאת ולהשוות.

למעשה, בכתב יד זה כלולים שלושה ספרים בכתב יד:
סידור תפילה המכונה בתימן תִּכְּלַאל, על פי המתכונת של סידור ר"י ונה, כולל תוספות רבות כמו "תיקוני שבת" הכולל את כל שיר השירים ובמקביל את כל המשניות ממסכת שבת (דפים 137-קצא עד 144-קצח).
תיקון ליל שבועות והושענא רבא, הכוללות גם משניות (מדף 127-קעט עד 136-קפח עמוד ב), בהתאם לספר הדפוס שהיה בפניו.
משניות מסכתות פסחים, ראש השנה, יומא וסוכה, עם תוספות של הלכות ופירושים ממקורות שונים (דפים 144-קצח עד 158-ריב). ויש מקום לבדוק את הנוסח של המשנה והנוסח של הפירוש.