אורות הקודש למרן הרב קוק - מהדורה ראשונה עם השער המאויר - הקדשת העורך "הנזיר" לידידו הרב בוצ'קו אשר הפגיש אותו עם ...

אורות הקודש למרן הרב קוק - מהדורה ראשונה עם השער המאויר - הקדשת העורך "הנזיר" לידידו הרב בוצ'קו אשר הפגיש אותו עם הרב קוק!
ספר אורות הקודש, מאת מרן הראי"ה קוק זצ"ל. בעריכת תלמידו רבי דוד כהן "הנזיר". ירושלים, תרצ"ח. מהדורה ראשונה. שני כרכים.
לפנינו עותק נדיר ביותר, עם השער המקורי המאויר, שנעשה על פי הדרכת העורך "הנזיר". בפתח הכרך השני הקדשת העורך לידידו רבי אליהו בוצ'קו, אשר הכיר בין המחבר - הראי"ה קוק, לעורך - "הנזיר".

בסוף הכרך השני נדפסו דברי "הנזיר": "הדפסת הספר נמשכה ארבע שנים. החצי הראשון [נדפס] בחיי הרב...". "הרב זלה"ה יצאה נשמתו בקודש, בתוך הופעת אורות הקודש, כבה אור האורות, חשך העולם בעדנו, שמם מקדשנו, חדל בונה האומה, אמנם אור תורת קודשו יופיע ויאיר לעולם". לאחר מכן מודפסים שני מכתבי תודה מה"נזיר", שבהם הוא מודה למסייעים בעריכה ובהדפסה, "ועל כולם אור ד' עליהם יהיה מאור האורות הרב זיע"א. המלקט והמעריך".

רבי דוד כהן (תרמ"ז-תשל"ב), "הרב הנזיר", היה גדול בתורה, בעבודה ובחכמה, מגדולי תלמידיו של מרן הראי"ה קוק, אשר נפשו דבקה בנפש הרב ובתורתו בהיותו בגלות שווייץ, וזכה לעלות אחריו לארץ ישראל, להיות דולה ומשקה מתורת רבו ולערוך את ספרו הגדול "אורות הקודש".
הרב הנזיר היה גאון מופלג בחכמת הקבלה. דמותו הייתה מוסרית ואצילית. שאיפותיו הרוחניות היו מופלגות ופלאיות. בשבתות גזר על עצמו שתיקה, כדי לקלוט סודות עליונים. מתוך שאיפת קודש קיבל על עצמו נזירות, לא שתה יין ולא גזז את שערות ראשו, ובנוסף אף נמנע מאכילת בשר כל חייו.

ההקדשה ל"שדכן"
בהיותו בחור בשנות העשרים לחייו, התגורר רבי דוד כהן בעיר באזל שבשווייץ במשך כשבע שנים. בתקופה זו התעמק בלילות בבית המדרש בתורת הנגלה והנסתר, וכן העביר שיעורי תורה רבים. בשנים אלו החל בפיתוח תורתו בדבר "ההיגיון העברי השמעי". בשעות היום אף למד פילוסופיה כללית באוניברסיטה שם.
עם כל עיסוקיו הרבים, הרגיש חוסר סיפוק בנפשו ולבו לא מצא מנוח. הוא פנה בשאלות אל תלמידי חכמים ודן עמם בסוגיות שונות בתורת הנפש ובהוויות העולם, אך התשובות לא סיפקוהו. הוא ביקש דרך סדורה בעבודת ה'. באותם ימים היה מיודד עם רבי אליהו בוצ'קו (שלימים יסד את ישיבת "עץ חיים" בשווייץ ועמד בראשה). והנה נודע לרבי אליהו, שמרן הראי"ה קוק הגיע לסט. גאלן שבשווייץ. הוא סבר שהראי"ה הוא האדם שיוכל לעזור לבחור הצעיר, להשיב לו על שאלותיו התורניות ולפתור את לבטי נפשו ורוחו, והציע לו לרבי דוד כהן להיפגש עמו. רבי דוד הגיע לביתו של הראי"ה ונפגש עמו. לימים סיפר על פגישתו זו: "הנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. יותר מאשר פיללתי מצאתי, מצאתי לי רב". כך, המפגש הנשגב והמפורסם בין הראי"ה לתלמידו המובהק ועורך תורתו, נעשה הודות ל"שידוך" שעשה ביניהם רבי אליהו בוצ'קו. ואכן עד סוף ימיו נהג הנזיר לכנות את הרב בוצ'קו "השדכן שלי".
מתוך מפגש חשוב זה נוצר הקשר המופלא בין הרב ותלמידו, עד כדי עריכת הספר הקדוש "אורות הקודש", שבו סדורה שיטת הראי"ה במלאכת מחשבת.
לפנינו העותק של "אורות הקודש" שהעניק העורך, "הנזיר", לידידו הרב בוצ'קו, אשר הודות לו נולד ספר זה!

בפתח הספר מוצמד פתק ובו הקדשה חמה בכתב ידו של "הנזיר":
"ב"ה ר"ח מרחשוון תרצ"ט, ירושלים. לידידי הנכבד הרב הגדול מוהר"א בוצקו שליטא, תשורת אורות הקודש לסרסורא דאורייתא ביני ובין אור האורות זצ"ל... מאת ידידו עוז, המלקט והמעריך".

ייחודיותו של העותק עם השער המאויר
בשונה מכל ספריו של הראי"ה שנדפסו, החליט הנזיר להדפיס שער מאויר בתחילת הספר "אורות הקודש". הוא הסביר כי "יש לו ערך עצמי, הציור מביע בצורה אמנותית את תוכן הספר". בין היתר נראים בציור הכותל המערבי, חומות ירושלים ומנורת הזהב. הצייר: ש. ברנשטיין. והוסיף הנזיר: "כשהראיתי לרב ז"ל את השער - חייך ובכה", כלומר: הסכימה דעתו לרעיון השער המאויר. נדפסו במהדורה זו 1,000 ספרים בלבד.
אכן, ברוב העותקים שנדפסו לא שרדו השערים המאוירים. בישיבה מיוחדת שקיימה "האגודה להוצאת כתבי הרב קוק", שבה היו חברים הנזיר, הרצי"ה קוק, הרב שלום נתן רענן והרב דב קוק, נערך דיון סוער בשאלה אם כדאי להפיץ את הספרים עם השער המאויר, וכן אם להמשיך להדפיס שער זה בעותקים במהדורות הבאות. אחת הסיבות להתנגדות להדפסת השער הייתה ש"היהדות אינה גורסת סמלים ציוריים".
בסופו של דיון הציע הרב הנזיר פשרה: "מכיוון שהרב [קוק] ראהו, מציע להשאירו בחלק הספרים המיועד למכירה רגילה, ולשנות רק את אלה המיועדים בשביל החותמים". יו"ר האגודה הסכים לפשרה שהוצעה, לפיה רק 200 עותקים יישארו עם השער המאויר, ואילו בכל העותקים האחרים שנדפסו - יוחלף דף השער לשער רגיל (טקסט בלבד), כבכל ספרי הראי"ה האחרים.
יחד עם זאת הודיע היו"ר ש"את 200 הטפסים הללו הוא לא יוכל להמליץ על הפצתם". כלומר, עותקים נדירים אלה לא הוצעו מעולם למכירה, אלא הוענקו על ידי העורך, הרב הנזיר, ועל ידי יתר חברי האגודה, לידידיהם הקרובים (מקור: "פרוטוקול מוסד הרב קוק", סיני, חוברת קכו).

חלק א: רפד עמ'.
חלק ב: [4] רצג-תרס [4].
24x17 ס"מ.
גודל הכרטיס שעליו ההקדשה: 12x8.5 ס"מ.
מצב: מצוין.