רות שלוס - השען

רות שלוס - השען

שם האמן: רות שלוס

שם היצירה: השען

טכניקה: אקריליק על נייר

פרטים: חתום וממוסגר

מידות ללא מסגרת: 52X75 ס"מ

אודות האמנית:

רות שלוס נולדה בשנת 1922 בנירנברג, גרמניה.

לאחר עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1937, עלתה עם משפחתה לישראל והם התיישבו בכפר שמריהו, שהיה אז ישוב חקלאי.

בשנים 1938–1942 למדה שלוס במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" לצד פרידל שטרן ויוסף הירש. בעשור זה, שלוס ציירה בעיקר נופי קיבוץ ונשים קשות יום, ילדים רעבים, קשישים ופליטים.

בשנת 1949 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב.

בתקופה זו איירה גם הגדות ומגזינים, עיצבה לוגואים וסמלים והשתתפה בתערוכות משותפות. כמו כן, לאורך שנים רבות היתה רות חלק מקומונות וקבוצות מתחומים רבים שהאמינה בהם.

בין השנים 1949 ו-1951 למדה באקדמיה גרנד שומייר בפריז. היא החלה לעבוד עם צבעי שמן, איתם המשיכה לצייר גם במהלך שנות ה-60. היא הציגה בתערוכה קבוצתית "חזרו מפריז" שנפתחה בנובמבר 1951 בגלריה "מקרא-סטודיו".

משנת 1962 ציירה בסטודיו ששכרה סמוך לנמל יפו, וב-1983 עברה לצייר בביתה. בתקופה זו אנשים בסביבתה עמדו במוקד העניין שלה יותר מהקיבוץ: ילדים, נשים, פועלים עניים, הסמטאות והבתים. היא פתחה את חלל הסטודיו לרחוב ולדייריו ויצרה סביבו אינטרקציות אנושיות אשר הזינו את עבודתה.

עבודותיה משנותיה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר, ללא שימוש בצבע. ולמרות שהיא התפתחה לאורך כל שנות יצירתה, רישומים אלו הפכו לסימן ההיכר שלה גם בהמשך דרכה. עוד לפני עלייתה נטתה אחרי הסגנון הריאליסטי ותכננה את עתידה כציירת. דרך סגנון זה התמקדה בעיסוק באנשים מוחלשים חברתית ובנושאים חברתיים, כלומר הריאליזם שלה מונע מצורך פנימי לבחון את המציאות כפי שהיא. שלוס משתמשת ביכולת הייחודית של הציור להקפיא את הזמן ולקבע דימויים בתודעה החזותית על מנת להעלות על הנייר את הנטייה האנושית ליצור כאוס, סבל וכאב.

לאורך חייה נשארה שלוס אמנית מינימליסטית אשר הגורל האנושי הינו הנושא העיקר בעבודותיה; נטייתה הטבעית הייתה לתאר את הצד האפל של הקיום האנושי. לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה בציור הפיגורטיבי והאדם עומד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית בדמויות החלשות בחברה, הנתונות לדיכוי, לקיפוח או לאפליה: ילדים, זקנים, נשים, פליטים, עצירים קשורי עיניים ואף בעלי חיים. בשנותיה האחרונות, שבהן ציירה עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד, הפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא המשיכה להתמקד בנושאים דומים.

אחרי שעברה לגור בקיבוץ מרחביה, התאהבה שלוס בנופיו והחלה לצייר נוף באופן פשוט וישיר בקווים רעננים ובהירים. ציורים אלה עמדו בלב תערוכת היחיד הראשונה שלה ב-1949. הם השתייכו לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, בדומה לציוריהם של ציירים ישראלים כמו שרגא וייל ויוחנן סימון, שהושפעו מן התנועות הסוציאליסטית והקומוניסטית בארץ ובעולם,

לקראת סוף שנות ה-60 שלוס גילתה את הצבעים האקריליים ולא שבה לצייר בצבעי שמן. ובשנות ה-70 המאוחרות שלוס החלה להדפיס תמונות ישירות על הקנבס ולאחר מכן לעבוד עליהן מחדש באקריליק. היא החליטה להדפיס את עבודותיה בדפוס הר-אל ביפו, ונייר הצילום הפך למשטח הבסיסי לציוריה. טכניקה זו יושמה בשתי סדרות גדולות: "אנה פרנק" (1979-1980) ו"גבולות" (1982). באמצעות טכניקה זו היא מיקמה את דמותה של אנה הבוגרת לצד זו הצעירה; סדרה זו הוצגה בבית אריאלה בתל אביב ב-1981 והיוותה נגיעה עמוקה בנושא השואה.

שלוס מעולם לא הציגה תערוכה במוזיאונים הגדולים בישראל. עבודותיה הוצגו בגלריות פרטיות ובמוזיאונים קטנים. המוזיאונים הגדולים, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל, כללו את עבודותיה רק בתערוכות קבוצתיות. תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה שלה הוצגה בשנת 1991 במוזיאון הרצליה לאמנות.

היא נפטרה בשנת 2013 בבית הוריה, שבו התגוררה, בכפר שמריהו.

מקור: ויקיפדיה.