פלשתינה ארץ ישראל 1880מקווה ישראל אסימון בעריך 1/2 פיאסטר Haffner CC-4B PCGS AU מעט מכות בחזית המטבע עדיין אסימון ...

פלשתינה ארץ ישראל 1880מקווה ישראל אסימון בעריך 1/2 פיאסטר Haffner CC-4B PCGS AU מעט מכות בחזית המטבע עדיין אסימון נדיר ביותר אנחנו מעריכים את אסימון זה בלא יותר מ 20 אסימונים שונים

אסימוני מקווה ישראל הוטבעו בפריז בשנת 1886 בהזמנה של חברת אליאנס :כל ישראל חברים" שהקימה את ביה"ס. מכיוון שמקווה ישראל הייתה מרוחקת מהישוב ומוקפת כפרים עוינים חולקו אסימונים אלו לצוות המנהל והעובדים במקום על מנת שיוכלו לרכוש מוצרים בחנות שהוקמה בכפר. אסימונים אלו הוטבעו בשלושה ערכים ¼ , ½, ן 1 בדומה לאסימוני זיכרון לא הוטבעה אליהם יחידת ערך על מנת שלא יוצר חיכוך עם החוק הטורקי. במערכת הכספית הטורקית היו שתי יחידות ערך, פיאסטר ופארה 1 פיאסטר היה שווה 40 פארה לכן האסימונים שהונפקו באו לכסות על הצורך במטבעות של 10, 20 פארה ו1 פיאסטר. מה 1 קיימים עשרות פריטים בין אספנים וסוחרים. מה ½ ההערכה שקיימים 25 פריטים ומה ¼ אנחנו מכירים רק 7 פריטים

מדליות ואסימונים היו בשימוש נרחב בעולם היהודי גם בארץ ישראל וגם בגולה. במאה ה-19 החלה תחיה של הנפקת אסימונים בישוב העברי. היום אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המורשת היהודית, דמויות המפתח, מוסדות הקהילה ובעיקר על ארועי ההיסטוריה והנסיבות שהביאו להנפקת אסימונים אלו ביישוב החדש.

האסימונים יוצרו כתחליף ל "כסף קטן" - לשימוש בחיי היום-יום ומספר סיבות הביאו להנפקתם:

ראשית, באותם ימים, גם תחת השלטון הטורקי וגם מאוחר יותר, תחת השלטון הבריטי, היה מחסור ניכר ב"כסף קטן" דבר שהגביל מאד את אפשרויות המסחר והשימוש בשירותים שונים.

שנית, כסף רב הגיע לישוב בארץ ישראל מתרומות ובני משפחה מעבר לים והחלפנים בארץ גבו עמלה גדולה בגין החלפת הכסף.

שלישית, האסימונים שימשו גם כאמצעי תשלום לפועלים הערבים שלא האמינו באמצעי תשלום מנייר.

האסימונים לא היו הליך חוקי ולא הונפקו על ידי הרשויות. השימוש בהם היה בתוך תחום גיאוגרפי מוגדר והיו שני סוגי אסימונים עיקריים:

1. אסימוני קהילה - אסימונים שהונפקו על ידי מנהגי הקהילה והיו תלויים באמון של חברי הקהילה במנהגיהם שיעמדו מאחורי ההתחייבות שלהם להכיר בשווי האסימונים לאורך זמן.

2. אסימונים פרטיים שהונפקו על ידי מוסודות כגון מלונות וחברות פרטיות. הפצתם והשימוש בהם היה מוגבל לשימוש רק באותו עסק אשר הנפיק אותם

מִקְוֵוה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל .הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.

בית הספר הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה העות'מאנית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם אדמת מדינה בחכירה ל-99 שנה בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי. קודם להחכרתה עובדה הקרקע על ידי הפלאחים של יאזור שפוצו ב-1600 דונם אדמה חלופית.

.מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. המנהל הראשון היה קרל נטר בתחילה בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בתשלום. ההתחלה לא צלחה ולא נרשמו כלל תלמידים, בשנה הראשונה הצליח נטר לרשום תלמיד אחד, את ניסים בכור אלחדיף. נטר עשה ניסיון נוסף: הוא קיבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותן לאיכרים יהודים, אך לא היה לו למי להציע אותם. בשנת 1882 הביל"ויים. התקבלו לעבודה כפועלים במקווה ישראל, בתחילה דרכם הייתה קשה מונו להם את עבדול עזיז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור) כמשגיח. בתום תקופת הניסיון היו במקווה ישראל 21 עובדים, מהם שתי נשים. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהן שעה אחת לאכילה ולמנוחה. הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל למקווה ישראל כל יום. בהמשך שכרם עלה והבטיח לדאוג שתהיה להם אדמה משלהם. והביל"ויים עברו להתגורר לגדרה.

בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל, עבודה שנחשבה על ידי השלטונות הטורקים לשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות בדרום. בין השאר, חורשת עיזוז, ביר עסלוג' ובעיירה קסיימה מצויות עד היום חורשות אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי "קבוצת נוטעים" ממקוה ישראל, לאורך תוואי הרכבת הטורקית הצבאית למדבר סיני.

לאחר המלחמה נפתח בית הספר מחדש בעזרת הברון רוטשילד עבור יתומי המלחמה בארץ. מהקמת בית הספר לימדו בו בצרפתית בלבד, אך ב-1918, עם תום מלחמת השפות, שכנע קראוזה את חברת כל ישראל חברים, בעלת בית הספר, לעבור להוראה בעברית.

בשנות הארבעים של המאה העשרים הוקמה במקווה ישראל תחנת ניסיונות חקלאית, שניהל הכימאי מאיר ויניק.

פעילות ארגון "ההגנה" בבית הספר -כבר בתחילת קיומו של ארגון ההגנה, במאורעות תרפ"א (1921) ולאחר מכן במאורעות תרצ"ו (1936), שימש המקום בסיס ליחידות ההגנה. בית הספר שימש גם כמרכז אימון והדרכה של הארגון. במקווה ישראל קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר, שבה גרו ראשוני המקום. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ. היה פיתוח פצצות, רימוני יד ורימוני רובה. בית המלאכה שלו בבית הספר שימש כסדנת ייצור ותיקונים של ההגנה. שם גם יצרו את הדוידקה - מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. עם פרוץ העימותים הראשונים במלחמת העצמאות לאחר כ"ט בנובמבר, שוכנה במקוה ישראל מחלקת פלמ"ח שהשתייכה ל"פלוגת הקו" בגדוד החמישי, שתפקידה העיקרי היה אבטחת התחבורה מתל אביב לירושלים, לדרום ולנגב. כוחות ה"הגנה" תקפו ממקווה פעמים אחדות את יאזור, כשהפעולה המוצלחת ביותר הייתה פיצוץ מתחם מבוצר של אנשי חסן סלאמה. סמוך להכרזת מדינת ישראל, במסגרת מבצע חמץ לכיבוש יפו והשכונה הערבית אבו כביר ופתיחת כביש יפו-ירושלים, שימש בית הספר בסיס ליציאת גדוד 52 מחטיבת גבעתי בניסיון לכיבוש תל א-ריש (תל גיבורים) במקווה ישראל הוקם גן בוטני בשנת 1930 למטרת תצפית, בשטחו המשתרע על כ-50 דונם מיוצגים כ-1200 מינים לפי משפחות ומחלקות בוטניות. במקווה ישראל צמחייה עשירה. חלק ממנה מארצות חוץ ומצוי בארץ רק בגן זה.