מכירה פומבית 154 חלק א'
אומנות ישראלית ובינלאומית - חלק א'
21.6.14
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 100:
משה גרשוני
|
|
|
נמכר ב: $5,000
הערכה:
$
4,000 - $6,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
נ. 1936
קרב יום, 1987 ,
טכניקה מעורבת על נייר, 80X120 ס”מ,
חתום ומתוארך מאחור.
האמנות של גרשוני בשנות ה 80- מגלמת את עולם הדגנרציה לא רק בתפיסה הגדולה, אלא בשפה שממנה נברא הציור. החל בצורת הכריעה החייתית על ארבע להפקת ציורים, דרך הציור באצבעות הידיים במקום במכחולים, בחומרים נוזליים חסרי צורה שנשפכים ומטנפים את המצע ולא בצבע סמיך. חשובה ההתנהלות של הקו הגמלוני, הלא מטופח, שמנסה בעקמומיות לשאוף למעלה אבל אינו מצליח. קשה למצוא בעבודתו קו החלטי, תנועה שהגיע לסיומה הצפוי, נמרצות מדויקת, קדמה ברורה, טוהר. התנועה האופיינית היא של התרוממות לא שלמה ומין נפילה, קריסה. יש סימון בהצבעה, ברמז, למה שנמצא, למה שעשוי להימצא ”שם למעלה” (בורא הרוצח? בורא הקורבן?), אבל התנועה המגששת של גרשוני בשנות ה 80- כורעת מכובד עצמה, מכובד אחר, ואינה מתמצה. יש לה כיוון כללי והעיוורון מנחה אותה. עניין חשוב אחר הוא שולי הציור, היחס המיוחד אל השוליים. הוא נגזר אולי מקבוצת השוליים האישית, הקהילה ההומוסקסואלית, ואולי גם ממקומה השולי של האמנות בתרבות הישראלית, ממקומה של האמנות בכלל. הוא נגזר מהרצון להיאחז, לקיים קשר, להשפיע, לשנות, לשמור על השוליים, להשתייך למרכז. בעבודה מתנהלות לעתים קרובות שתי סצנות נפרדות - זו הגדולה שמרכז, כאשר מן השוליים מגיחה תנועה אחרת. גם כאשר השוליים מסומנים במסגרת עבה, מתבצעת חריגה אל מעבר למסגרת. לעתים קרובות, העבודה נראית כולה כאילו פלשה מן השוליים למרכז. חיי השוליים של העבודה, היותם מקור לרחש ולתנועה ולשינוי, הם כוח חשוב שנשמר גם היום, כשעולם היצירה של גרשוני כבר לא מתנהל בנשימה אחת עם סדר יום לאומי, והעיניים העיוורות מוותרות על היכולת לראות החוצה, להבין, לדרוש ולהתווכח. המאבק הגדול תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם, אבל השוליים עדיין רוחשים.
גרשוני, שרה בריטברג-סמל: גרשוני, עד מה הפלאת רצוח את עצמך, עמ’ 259, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2010 .
