שני מכתבים בכתב-ידו של הרוגוצ'ובר - בהם "קול קורא" נגד התאגדויות יהודיות אחרי מהפכת פברואר - נשלחו אל הגביר החבד"י ...

שני מכתבים בכתב-ידו של הרוגוצ'ובר - בהם "קול קורא" נגד התאגדויות יהודיות אחרי מהפכת פברואר - נשלחו אל הגביר החבד"י רבי שמואל מיכל טריינין - פטרבורג, תרע"ז‎

שני מכתבים בכתב-ידו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק:
1. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר, אל "הג'[ביר] הנ' רב מדעים ורב תבונות כמוהר"ר החסיד... כמהור"ר שמואל מיכל נ"י לבית טריינין". [פטרבורג], תמוז תרע"ז [1917].
2. "באשר שקול הדרור נשמע בארצינו" - מכתב המנוסח כ"קול קורא", בכתב-ידו של הרוגוצ'ובר (כפי הנראה צורף למכתב הנ"ל).
במכתב שנשלח אל ר' שמואל מיכל טריינין כותב הרוגוצ'ובר כי הוא מצרף למכתב "כתב" מסוים ומבקש שיעיין בו ויתקנו לפי הצורך: "הנה לוטה פה כתב אשר לדעתי נוכל לכתוב זה בהכתב אדרכה וימחילו[!] לעיין בזה ולתקן כפי אשר יעלה בדעתם...".
כפי הנראה, ה"כתב" שצירף הרוגוצ'ובר למכתבו הוא המכתב השני שלפנינו. מכתב זה, המנוסח כ"קול קורא", נכתב, כפי הנראה, לקראת אסיפת רבנים שעמדה להתקיים (ראה להלן). בסיומו שורת חתימה, עם תאריך: "כ"ז באנו עה"ח ר"ח אב ד' ית' יהפך לשמחה תרע"ז" (ללא חתימות הרבנים). המכתב מתייחס לחופש שניתן ליהודים ברוסיה לאחר "מהפכת פברואר" ומתנגד לכל התאגדות יהודית שעלולה לפגוע בחומות הדת. ניתן להניח שההתנגדות מכוונת כאן ל"אגודת ישראל", שהרוגוצ'ובר התנגד לה נחרצות:
"באשר שקול הדרור נשמע בארצינו ורוח החופש נתפשט בגבולנו... לכן התחילו גם אחב"י לעשות כנסיות ואגודות שונות, וכאשר שמענו, כן ראינו אשר יוכל ח"ו ע"י זה לגרום איזו פרצה בכרם ד' בגדרי התורה שבע"פ ובגדרי ותקנות חז"ל לכן התאספנו אנחנו שלומי אמוני ב"י לעשות מחאה גדולה ועצומה, אם ח"ו יעלה על לב איזו אגודה לעשות או לגרום איזו שינוי ופרצה בשום דבר וגדר מתורתנו הקדושה וכפי קבלת רבותינו בעלי התלמודים וכפי אשר הורו לנו רבותינו הפוסקים הראשונים ובראשם רבינו הרמב"ם ז"ל כי עבדים אנחנו נרצעים לא נצא ח"ו לחפשי... וכן מקבלים אנחנו להתרחק מאותם אשר מלאם ליבם לעשות אגודות כאילו... ואנחנו נלך בעקבות אבותינו נוחי נפש...".
המכתבים שלפנינו נכתבו במסגרת פעילותו של הרוגוצ'ובר לביצור חומות הדת עם נפילת המשטר הצארי ברוסיה והקמת הממשל הדמוקרטי. הרוגוצ'ובר שהה אז בפטרבורג, אליה הגיע במלחמת העולם הראשונה (המכתבים כתובים על נייר מכתבים רשמי שלו; במכתב הראשון מחק הרוגוצ'ובר את המילה המודפסת דווינסק בהעברת קווים).
באותם ימים פעל האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בעצה אחת יחד עם הרוגוצ'ובר לכנס אסיפת רבנים שתדון באתגרי השעה (ראה פריט קודם), והמכתבים שלפנינו קשורים לאותה פעילות (מכתב ה"קול קורא" נדפס ע"י הרב מונדשיין בספר הזכרון מגדל עז, עמ' קד, יחד עם שלושת המכתבים בפריט הקודם, כ"ארבעה מכתבים אל האדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש", אך נראה כי בפועל מכתב זה לא נשלח לרש"ב אלא צורף למכתב שלפנינו אל ר' שמואל מיכל טריינין).
הנגיד הפטרבורגי הרה"ח ר' שמואל מיכל (מיכיל) טריינין, גביר ועשיר גדול, מחסידי חב"ד בפטרבורג. איש אמונו של האדמו"ר הרש"ב. היה הכתובת הראשית בכל הנוגע לעסקנות ציבורית למען יהודי רוסיה. את קשריו הענפים ניצל כדי לסייע לכל דורש. רבי שמואל מיכל היה שליחו של הרש"ב לעניינים ציבוריים שונים. בין היתר היה דמות מפתח בהכנות לועידת פטרבורג תר"ע, ומונה על ידי הרש"ב לעמוד בראש הוועד הדתי שייסד בפטרבורג. באגרות הרש"ב והריי"צ ממוענות עשרות אגרות אליו.
האדמו"ר הריי"צ כתב עליו: "רבי שמואל מיכל טריינין היה איש חכם נבון דבר ובעל רצון כביר, היה מייקר מאוד את השם חסיד, וכשבא בין החפשים או בין הרוזנים היהודים לא בוש במהותו העצמי שהוא חסיד בן חסיד ולא חת משרי העמים, ובשמעו איזה דבר על היהודים היתה שפתו אתו להשיב כהלכה בדעה והשכל" (מבוא הריי"צ לקונטרס ומעין מבית ד', עמ' 12).
לאחר המהפכה, הלאימו הקומוניסטים את כל בתי החרושת שלו ואת כל עסקיו והוא נשאר בעירום ובחוסר כל, בודד וגלמוד, וכשהיה מגיע הריי"צ לפטרבורג, היה סר לבקר את הגביר שבזמן גדולתו מסר נפשו למען הכלל (תולדות חב"ד בפטרבורג, עמ' 106).
[2] דף (נייר מכתבים רשמי). 13-26 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק. הדבקות בנייר דבק באחד המכתבים.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).