עט העצמאות-פריט מוזאוני וחד פעמי , מעולם לא היה פריט דומה לו בחשיבותו להיסטוריית מדינת ישראל בבידספירט!

עט העצמאות-פריט מוזאוני וחד פעמי , מעולם לא היה פריט דומה לו בחשיבותו להיסטוריית מדינת ישראל בבידספירט!

העט היה שייך לדוד צבי פנקס

החותם ה 25 על מגילת העצמאות (מתוך 37 חותמים)

כאשר במעמד החתימה היו 25 חותמים,

דוד צבי פנקס רכש את העט בעצמו וביוזמתו 

לאחר החתימה החליט כי לא יעשה שימוש נוסף בעט והכניס אותו למעטפה שעליה רשם כי בעט זה 

נחתמה מגילת העצמאות בתאריך 14.5.1948 בבית דיזנגוף בתל אביב וחתם.

כמו כן יכול להיות שנעשה שימוש בעטים נוספים אך זהו כנראה השריד האחרון והיסטורי שנשאר מאותו מעמד בזמן הכרזת מדינת ישראל!

ראוי לציין שבמועד החתימה היה בנו מרדכי נצור ברובע היהודי בעיר העתיקה קרוב לחצי שנה (היה מפקד אזור ב)וכשבועיים לאחר החתימה נפל הרובע היהודי ובנו נלקח בשבי למחנה שבויים בירדן (ביחד עם עוד כ 300 איש) ושהה שם כשנה וחצי /שנתיים.

היה שר התחבורה מ 1951 ועד פטירתו המתקף לב ב 14/8/52

חודשיים לפני מועד פטירתו נעשה נסיון התנקשות בחייו

נסיון ההתנקשות הפוליטי הראשון בישראל

 

במסגרת מדיניות הקיצוב שהונהגה בשנותיה הראשונות של המדינה, צומצם גם השימוש בדלק. בשלב מסוים נקבע כי מכוניות פרטיות יושבתו יומיים בשבוע. כשר התחבורה הצליח פנקס להשיג רוב בממשלה לתקנה שאחד מימי השבתת הרכבים יהיה שבת, לצד יום השבתה נוסף שיוכל כל בעל רכב לבחור. כנגד זה התעוררו טענות על כפייה דתית.

מספר שבועות אחר כך, בליל שבת, 20 ביוני 1952, התגלה מטען נפץ שלא התפוצץ במרפסת דירתו של פנקס, והמשטרה שמה מעקב על הבית. למחרת, במוצאי שבת, בשעת לילה מאוחרת, נזרקה פצצה נוספת לדלת דירתו של פנקס ונגרם נזק רב לדירה, אך הוא ובני ביתו, ששהו בדירה, לא נפצעו. השר יוסף בורג ביקש להעלות את ההתנקשות לדיון בכנסת, אך בן-גוריון סירב.

המשטרה עצרה את עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שנראו מסתלקים מהבניין, שניהם יוצאי לח"י. בחקירתם במשטרה ניצלו השניים את זכות השתיקה. בבית המשפט המחוזי הם טענו כי הזדמנו למקום המעשה לאחר שקינן קיבל ידיעה אנונימית כי עומד להתרחש שם אירוע מעניין. הם זוכו מחוסר אשמה. המדינה ערערה, ובית המשפט העליון זיכה אותם מחמת הספק. בספר "על דעת עצמו" שכתבה אשתו של קינן, נורית גרץ, כעבור 56 שנה, מוקדש חלק נרחב לפצצה בבית פנקס. לאחר מותו של קינן סיפר יעקב חרותי שסיפק את הפצצה לקינן וציין שחשב שהיעד יהיה חנות. רבים טענו שהמשפט נעשה באופן לקוי בכוונה תחילה, ושהיחס לחשודים היה סלחני ואוהד.

כחודשיים לאחר ההתקפה, ביום כ"ג באב תשי"ב, נפטר פנקס מהתקף לב. בעיתון "הצופה" טענו שהוא מת משברון לב כתוצאה מההתנקשות בחייו והאופן המזלזל שבו התייחסו אליה. למחרת ההלוויה ציינו חבריו בישיבת הממשלה שהוא קיבל מכתבי איומים על חייו. ובן-גוריון השיב: "אולי עשה זאת איזה לץ מהעדה הספרדית או בחור כנעני".

על שמו נקראו מספר רחובות בישראל וכן היישוב רמת פנקס.

כמו כן כתבה כתבה על הפריט בעיתון ידיעות אחרונות מצורפת

בתמונות הפריט.

קישור לכתבה  בערוץ 13

בקישור למטה.

https://youtu.be/JjaBDzq4VE4