ספר אור המאיר, שתי מהדורות – מהדורה ראשונה – קוריץ, תקנ"ח / מהדורה שניה – קוריץ, אחרי תקנ"ח

ספר אור המאיר, שתי מהדורות – מהדורה ראשונה – קוריץ, תקנ"ח / מהדורה שניה – קוריץ, אחרי תקנ"ח
ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מזיטומיר – שתי מהדורות:
1. ספר אור המאיר. קוריץ, [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
חותמות של רבי "זאב וואלף במו"ה משה דוב לערניר סג"ל" [מחסידי סדיגורה בקישינב, הוציא לאור את הספר "גבורות אריה" לרבי אריה ליב אב"ד לאנצהוט וקישינב].
[2], נח, סא-פ, [2]; נב, נה-צח, קא-קכ; סד דף. 19.5 ס"מ. נייר כחלחל. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. קרעים בשני הדפים הראשונים, בהם קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה וחיסרון במסגרת השער ובטקסט מצדו השני של דף השער, משוקמים במילוי נייר ובצילום. קרע חסר בדף עז, עם פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר ובצילום. סימני עש קלים. חיתוך דפים עם פגיעה קלה בטקסט בשוליים התחתונים של מספר דפים. כריכת עור חדשה.
2. ספר אור המאיר. קוריץ, [אחרי תקנ"ח 1798]. מהדורה שניה.
[1], ד, [1], ה-רס דף. דף ההסכמות נכרך שלא במקומו, לאחר דף ד. 18.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב. כתמים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים במספר מקומות. בשוליים הפנימיים של מספר דפים הודבקו רצועות נייר לחיזוק. סימני עש במספר דפים. רישומים. כריכה חדשה.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר, הרה"ק רבי זאב וולף מזיטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס התבטא עליו כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך", ובשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר וריאנטים, ראה: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בשני העותקים שלפנינו פרט השנה הוא תקנ"ח, אך בין שתי המהדורות ישנם מספר הבדלים, ביניהם השינוי שנעשה בהסכמות – הארכת זמן האיסור על ההדפסה מחמש עשרה שנה (במהדורה הראשונה), לעשרים שנה (במהדורה השניה). שנת ההדפסה של המהדורה השניה אינה ידועה בדיוק, ויתכן כי נדפסה בסמוך למהדורה הראשונה.
סטפנסקי חסידות, מס' 24, 25.