Auction 44 Israeli and international art
By Jaffa Gallery
Mar 4, 2021
7, Raziel St., Jaffa, Israel


בימים הקרובים ימשיכו להתווסף פריטים חדשים למכירה שימו לב ! מאוסף פרופסור פנחס ואסתר רבינוביץ ז״ל  


לאחר מכירה האחרונה  מס״ 43 שהיתה מוצלחת מאד, קיבלנו פידבק חיובי ועבודות מעולות מאספנים למכירה הנוכחית.



הסימן היכר שלנו בכל מכירה וגם בזו הוא אמנות מודרנית ועכשווית ישראלית חשובה משנות ה40 ועד ימינו:


אמנים כמו: אברהם אופק, יוסף הירש, אביבה אורי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, מאיר פיצ׳חדזה, לאוניד בלקלב, מיכל נאמן, סיגלית לנדאו, יחיאל קריזה, מרים כבסה, לארי אברמסון, ועוד.


אנו בהחלט משתדלים לשמור על מחירי פתיחה והערכות שמאפיינות את השוק וששומרים על כבודם של האומנים ופרי יצירתם. וכמובן למנוע זיופים ויצירות שאנחנו לא בטוחים ממקורן ואמינותן


More details
The auction has ended

LOT 1:

אברהם אופק, בולגריה, ישראל ( 1935- 1990)

משפחה סביב השולחן, גואש על נייר, 29x40 ס"מ, חתום ...

catalog
  Previous item
Next item 
Sold for: $550
Start price:
$ 520
Estimated price :
$800-1200
Buyer's Premium: 19%
VAT: 17% On commission only
tags:

משפחה סביב השולחן, גואש על נייר, 29x40 ס"מ, חתום,עבודה איכותית. אברהם אופק נולד בשנת 1935 בעיר בורגס שבבולגריה, בן שלישי לדינה ויעקוב רובנוב. אביו, שעבד כפועל נמל, נפטר סמוך ללידתו של אברהם. אמו, שהייתה בת למשפחת מהגרים מאיסטנבול, חלתה לאחר הלידה ולא יכלה לטפל באברהם ולכן נמסר, בהיותו בן שבעה חודשים, לבני הזוג ליאון ומרים אלג'ם. בני הזוג אימצו את אברהם כשהיה בן שנתיים, לאחר מות האם. הוא גדל בסופיה ולמד בבית הספר היהודי בעיר. בילדותו השתתף אופק בפעילות במסגרת תנועת השומר הצעיר בבולגריה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה שלוש שנים עם משפחתו בעיר פרדיננד.

ב-10 בפברואר 1949 עלתה המשפחה לישראל באוניה והתגוררה במחנה עולים בפרדס חנה. בראיון מאוחר תיאר אופק את הגעתה של משפחתו לנמל חיפה, ב-10 בפברואר 1949, ואת פרץ הרגשות הציוניים של אביו המאמץ. על פי עדותו של אופק, שימשה חוויית ההגירה כחוויה מעצבת באישיותו ובאמנותו.על פי בקשתו שהה אופק במחנה "עליית הנוער" בקריית ביאליק.[4] לאחר מכן עבר, למורת רוחם של הוריו, לקיבוץ עין המפרץ שבגליל המערבי, שם שהה בחברת נוער בולגרי. בקיבוץ למד ציור אצל הצייר אריה רוטמן (1921–2007), בעצמו מהגר יליד אוסטריה. אצל רוטמן התנסה אופק בעיקר בהעתקה של יצירות מופת וברישום בטבע.בשנת 1957 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון עכו. בעקבות התערוכה הוזמן אופק להציג באולם התערוכות המכובד של בית הנכות בצלאל. רוב יצירותיו בשנים אלו ועד לראשית שנות השישים עשויות בטכניקה של גואש וטמפרה על נייר.[6] מבחינה איקונוגרפית מאופיינים הציורים בשימוש בדימויים ממשיים כגון פרות, מכונות חקלאיות ונופי הארץ (נעדרי אדם ברובם), המתוארים תוך שימוש בצבעוניות מצומצמת וכהה, השונה מן הניסיון לשיקוף ה"אור הארץ ישראלי" הבהיר שהיה מקובל באותה תקופה בקרב האמנים המקומיים. מאוחר יותר הופיעו בעבודותיו של אופק דימויים של פועלים ערבים ושכונות עוני, אותן צייר בעת ביקוריו בחיפה, בעכו וביפו. ב-1957 נשא אופק לאישה את תלמה ספיר. בשנת 1958 גילה אופק – בדרך מקרה – את עובדת היותו מאומץ. באותה שנה נסע אופק לאיטליה ולמד באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה. שם שהה יותר משנה, והשתלם בציור ובציורי קיר ובטכניקות הדפס שונות, בעיקר בתחריט ובאקווטינטה, ובטכניקת "שעווה רכה".בשנים אלו בולט עיסוקו של אופק בחוויית ההגירה, אובדן הזהות ותחושת הזרות בחברה הישראלית. חוויה המקבלת משנה תוקף בעבודתו בסגנון הריאליזם החברתי שהתחרה בסגנון המופשט ששלט אז באמנות הישראלית. בספר "בית" (עמ' 10) מספר אופק למחבר עפרת על השפעת גילוי היותו מאומץ על עבודתו האמנותית: "...עד גיל 22 לא ידעתי מכל זאת. אז גיליתי במקרה על הורי האמתיים ועל אחי. הייתי אז בעין המפרץ. שנה לפני נסיעתי לאיטליה. עד איטליה כמעט לא ציירתי אנשים. ב -1958 באיטליה התחלתי לרשום בני אדם. ולמעשה, רק ב-67–1966 התייצבתי ביחסי כלפי דמות האדם. ואז בא המפנה: ב-68–1967 התחלתי בציורי השמן הגדולים. למעשה, זנחתי את התורה שהייתה לי כ"צייר נוף". אם בעבר ראיתי את עצמי בעיקר כצייר נוף, הרי שעתה ציירתי בני אדם..בשנת 1966 נפטרה אמו של אופק. באותה שנה עבר ניתוח כיב קיבה.[17] תחת השפעות אלו שבו והופיעו ביצירתו התייחסויות ישירות למוות וללוויות. בראיון משנת 1972 תיאר אופק את מסע הלוויה כמעין "שיבה הביתה".[18] גדעון עפרת קושר אירועים אלו להופעתה של סדרת רישומים שנושאם הוא עקדת יצחק.[17]

איקונוגרפיה תנ"כית שבה והופיע אצל אופק לאורך יצירתו. בשנת 1969, לדוגמה, יצר אופק סדרה של ציורים שנושאם הוא חלום יעקב, יונה הנביא, ביקור שלושת המלאכים אצל אברהם ועוד.[19]

בשנת 1968 נסע אופק לפריז ושהה שם כחצי שנה במסגרת "מרכז האמנויות הבינלאומי". באותה עת שהה במרכז גם מרדכי ארדון, והשניים בילו זמן רב במשותף. לאחר תקופה זו בילה אופק כחודשיים נוספים בפריז ביחד עם אשתו ובתו.[20] בעקבות שהותו בפריז הפכה יצירתו של אופק לאקספרסיבית יותר. הוא הפך את צבע השמן לכלי הביטוי העיקרי שלו באותה עת, ויצר על גבי פורמטים גדולים יותר. ב-1972 התאפשר לאופק לצייר על קיר בבית הדואר המרכזי בירושלים. לאחר מכן חיפש אופק אתרים נוספים לציור קיר. מספר הצעות שהגיש, ביניהן ציור קיר עבור חדר האוכל של מחנה פיקוד מרכז, הספרייה העירונית באשדוד (1974) לא בוצעו לבסוף. ב-1972 הציג אופק תערוכה ביחד עם הפסל ישראל הדני ובה 26 ציורי שמן בביתן הישראלי ביאנלה של ונציה וב-1973 הציג תערוכת יחיד הכוללת 80 ציורי שמן במוזיאון היהודי בניו יורק. לוויתן, 1976–1980
לאחר תקופת מלחמת יום הכיפורים החל אופק בתהליך של חיפוש זהות עצמית מחודשת. הוא אימץ מחדש את שם המשפחה שלו – "אלג'ם". באותה עת נחשף אופק לאירועים שונים שהעמיקו את חיפושי הזהות העצמית שלו. ב-1975 נהרג בנו של הצייר נפתלי בזם בפיגוע בירושלים ודניאל כפרי, פסל וידיד קרוב של אופק, חזר בתשובה.[25] בנוסף, פוטר אופק ממשרת ההוראה שלו בבצלאל.

ב-1976 הקימו אופק, שמואל אקרמן ומיכאל גרובמן את "לוויתן". תנועה זו ביקשה לשלב בין סימבוליזם, מטאפיזיקה ויהדות לידי "סגנון לאומי כולל".[26] במניפסט שפרסמו חברי הקבוצה קראו שלושת האמנים ליצירת אמנות שתשקף שילוב בין ציונות ומיסטיקה יהודית: "שלושת יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות. 2. סמל. 3. אות." ב-1977 החל אופק ללמוד יהדות ב"ישיבת מרכז הרב".

יצירותיהם של חברי הקבוצה שיקפו את השפעת האמנות המושגית ואמנות האדמה הבינלאומית על האמנות הישראלית, והקבילו בהיבטים שונים לפעולות מושגיות של יצחק דנציגר ושל אמני "פרויקט מצר-מסר" (1972). בקיץ 1978 יצרו חברי הקבוצה פעולות מושגיות במדבר יהודה ובים המלח. בין הפעולות שיצר אופק היו הקרנה של אותיות עבריות וצורות נוספות על גבי הנוף המדברי בעזרת השתקפות אור ממראות. ב-1978 החל אופק ללמד בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, ושימש כיושב ראש אגודת אמני ישראל. במהלך העשור עסק אופק בצורות חדשות של ביטוי יצירתי, כשהוא זונח בהדרגה את האמנות האוונגרדית שאפיינה את יצירתו במסגרת קבוצת "לוויתן". בסוף שנת 1980 יצר אופק תפאורה ותלבושות עבור הבלט "יוסף ואשת פוטיפר" שבוצע על ידי להקת בת שבע. הוא עסק במגוון אמנויות דקורטיביות כגון ציור על זכוכית או עיצוב מגזרות נייר. עבודות אלו שילבו סמלים האופייניים לעבודתו הציורית של אופק. בנוסף עסק אופק גם בעיצוב ריקמה, טקסטיל ושטיחי קיר שבוצעו על ידי אשתו ועל ידי בתו אפרת.

בין השנים 1981–1983 שימש אופק כיועץ לענייני תרבות ומדע בשגרירות ישראל ברומא. באיטליה נחשף אופק לאמנות הפוסט-מודרנית, שהייתה קרובה ברוחה אל הסמליות האקספרסיבית של אופק.[29] עם שובו ארצה ב-1983, חזר לאוניברסיטת חיפה ומונה לפרופסור חבר בה. ציורי הקיר היו הנדבך המרכזי בתוכנית ההוראה שלו. ב-1984 הוזמן אופק לצייר את קירות חלל הכניסה בבנין המרכזי של אוניברסיטת חיפה. הוא עבד על הציורים במשך 4 שנים.

הציור, המכונה "ישראל, החלום ושברו" מכיל דימויים סמליים מתולדות הציונות. באחד מחלקי הציור מופיע תיאור של יוסף חיים ברנר העומד על רקע שיחי צבר, אוחז טלית אדומה ולצידו מראות מלחמה. בחלק אחר של הציור מופיע תיאור של שיעור באמנות. במרכזור מופיע פסלו של יצחק דנציגר "נמרוד" (1939) וברקע מופיע תיאור של ציור מאת מארק שאגאל. בשנת 1986 נערכה במשכן לאמנות על שם חיים אתר תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של אופק בשם "בית, אברהם אופק, עבודות 1956–1986". התערוכה לוותה בספר בהוצאת ספריית פועלים ובו הציג גדעון עפרת פרשנות ביוגרפית ופסיכולוגית לעבודותיו של אופק. עפרת תיאר את רבים מציוריו של אופק כעוסקים ביחסים שבין זכריות ונקביות ומבטאים תשוקה, לצד ביטויים של ערגה וכמיהה למשפחתיות.

בשנת 1983 עבר אופק ניתוחים להסרת כיס המרה ולטיפול בקרום הלב. בשנת 1986 התאבדה אפרת, בתו הראשונה. יצירותיו מתקופה זו מציגות ניתוק גובר מן האמנות האוונגרדית שאפיינה את קבוצת "לוויתן", וחזרה לציור מסורתי יותר, בעל מאפיינים מטאפיזיים.

בציור "האם אתה רואה מה שאני רואה?" תיאר אופק דמות אנונימית, העומדת ומשקיפה על הר הבית ואל אזור גת שמנים. היא אוחזת במעין מקל מדידה או מוט החוצה את הציור ומחבר בין שמים לארץ. לצידה של הדמות מוצג תיש. הציור הוצג בתערוכה שהציג אופק בשנת 1989 בבית האמנים בירושלים.

ב 13 בינואר 1990 נפטר, לאחר מחלה קשה, בירושלים.

לאחר מותו
ב 15 נובמבר 2016 נחנך שיקום ציור הקיר של אופק בבית העם בכפר אוריה, עם השקת ספרו של גדעון עפרת " אברהם אופק"

ב31 מאי 2018 הוצגה התערוכה" אברהם אופק: גוף עבודה" במוזאון תל אביב לאמנות, באצירת גליה בר אור. בתערוכה הוצגו גם רישומים של אופק משנים 1985–1987, המתייחסים למיצג הידוע של יוזף בויס "I Like America and America Likes Me" (1974). במיצב זה הסתגר בויס במשך שלושה ימים בגלריה, כשלגופו שמיכת לבד בלבד, עם מקל הליכה וזאב ערבות. על התערוכה נכתב באתר המוזאון: "אופק מוצג כאמן פעולה המתחקה אחר חידת היצירה ומקומו של היוצר, הנוגע ברפלקסיביות של מעשה האמנות ובאמצעותה גם בחיים." על התערוכה כתב מבקר האמנות גדעון עפרת שעמד מופתע ומאותגר מול סדרת הרישומים שהציגו את גרסתו היהודית והאוטוביוגרפית למיצג של בויס. עוד ציין עפרת את הפתעתו מכך שרישומים אלה חמקו מעיניו במשך כל השנים הללו, במהלך "חיטוטיו" בשפע יצירותיו של אופק שרובן עדיין נמצאות בבית האמן

catalog
  Previous item
Next item