לודוויג בלום

לודוויג בלום
דורמיציון, ירושלים, 1959 ,
שמן על בד, 73X116 ס"מ.
חתום ומתוארך.
מקוריות הציור אושרה ע”י הגב’ מירה חן, נכדת האמן.

לודוויג בלום העלה את ירושלים על ראש שמחתו. אמת, אין כמו נופי ירושלים כדי לשבות את לבם של יהודים ונוצרים ברחבי העולם, ובלום לא בחל מעולם בפרנסה טובה. ברם דומה, שהעיר העתיקה הייתה בעבור בלום מה שהיה הר סן-ויקטואר בעבור פול סזאן: אתגר מתריס לכיבוש. "נסעתי לירושלים עם הרכבת. כשיצאתי החוצה וראיתי לפניי את הפנוראמה של המדבר והרי מואב ברקע, אמרתי לעצמי: הנה ירושלים. הנה היא – והיא כמו חלום. הסתכלתי בה, והדבר זעזע אותי. כששקעה השמש, ראיתי פתאום את הצבעים. עצמתי את עיניי והיה נדמה לי שלפניי עומד הר-נבו." מפגש ראשון זה של לודוויג בלום עם ירושלים ב- 1923 היה גורלי. אם הייתה בעבורו ירושלים "ליידי המחליפה כל כמה דקות את שמלותיה", הרי שבלום לא חדל לתנות אהבים אמנותיים עם הגבירה הזו. בלום צייר ברעבתנות את נופי העיר. מי לא הכירו עתה כצייר ירושלמי הנודד מאתר לאתר? "הערבים של העיר העתיקה ויהודי מאה

שערים יכלו לראותני יום יום עם כלי הציור שלי מהלך בסמטאותיהם." אפילו עלי בק, שומר כיפת הסלע, משמש לו דוגמן. אין קץ לנושאים הציוריים שבלום מצא בירושלים: הוא בלע את המראות האוריינטליסטיים, כשם שבלע את מראה הסמטאות של השכונות

היהודיות. יום אחר יום, חלף בלום מנוף ירושלמי אחד למשנהו, על ראשו סומבררו רחב-טיטורת והוא יושב ומצייר בלב הנופים הם עצמם, וכמעט תמיד – בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים.

גדעון עפרת, המחסן של גדעון עפרת, לודוויג בלום, בין אַל-זמן לזמן: 1948, 2019 .