מרסל ינקו

מרסל ינקו
, 1919 , Composition
שמן על קרטון, 70X50 ס"מ,
חתום. חתום, מתואר ומתוארך מאחור.
מקור: עיזבון ד"ר חיים גמזו.

זהו מהציורים היותר-חשובים של ינקו. מלחמת-העולם זה אך הסתיימה. "הימים העליזים" בחברת טריסטן צארה, הוגו באל, הולסנבק ושאר ה"שובבים" הדדאיסטים מ"קפה וולטר" שבציריך הניטראלית – באו אל קצם, ואיש-איש פנה אל דרכו. ינקו נמצא אז בשחר הפוסט- דאדא שלו, התבגרותו כצייר, ראשית השתלבותו הרב-סגנונית במהלכי הציור המודרני ורגע לפני פעילותו האוונגרדית בבוקרשט. "לאחר גמר האפיזודה ששמה 'דאדא-ציריך', נתן ינקו דעתו על לימודיו, שצריך להביאם לידי גמר טוב..." (א.ב.יפה, "מרסל ינקו", 1982 , עמ' 17). לפאריז הגיע ב- 1919 וכאן התעצמו ביצירתו השפעות המודרניזמים הפריזאיים של תחילת המאה, שפות הפשטה שנכחו בציוריו עוד ב- 1917 . את אלה נזהה במבנה-היסוד של האליפסה המוקפת במלבן-הציור, מבנה שינקו ירש מציוריהם הקוביסטים-סינתטיים של בראק ופיקאסו מ- 1912 . האליפסות המוקדמות של ינקו אוכלסו בהפשטות שאוכלסו בדימויים סמי-פיגורטיביים (צמחים, ציפורים, סימני כתב מסתוריים ועוד). במקביל, ציורים אחרים של ינקו (על בד-יוטה מכוסה גבס) אישרו באותה עת נטיות מופשטות קונסטרוקטיביות. לא לחינם, חבריו הדדאיסטים של ינקו, שהיו אנרכיסטים ממנו, שעה שראו את ציוריו, "חשדו בו כי אינו אתם 'בכל מאודו'. עוד בשעת ביקורו בפאריז ב- 1919 הם השמיעו נגדו דברי ביקורת ואתראה, באשר מצאו בעבודותיו רעיונות 'קונסטרוקטיביים יתר על המידה'..." (שם, עמ' 42). הציור הנוכחי מ- 1919 נוצר, ככל הנראה, בפאריז והוא בנוי כולו על מתחי ניגודים צורניים בין האובאלי לבין הזוויתי, שעה שבתוך האליפסה מתחולל מתח הניגודים בין תצורות זוויתיות לבנות-מנוקדות (אלו היו חביבות על ינקו במספר ציורים דאז) לבין דימוי אורגאני של עלה (או עץ) צהוב, וזאת על רקע של יחידות צבע גיאומטריות (וקומץ סימנים מופשטים). הקונסטרוקטיביות השולטת ברמה בקומפוזיציה מבשרת את נטייתו המאוחרת יותר של ינקו לארכיטקטורה. עתה, היא מאזכרת-במשהו טבע דומם על שולחן (מסורת הקוביזם), אך מעל לכל, היא מאחדת גישה שכלתנית פוסט-קוביסטית עם פרימיטיביזם של מבע חושי בלתי-רציונאלי בצבע ובמשחק הדימויים. זהו ציור נדיר מתקופת המפנה המוקדמת של ינקו.

גדעון עפרת