מכירה פומבית 180 חלק א' אמנות ישראלית ובינלאומית
13.3.21
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל

סיור ויראטואלי

כולל פריטים מאוספים חשובים:

אוסף קבוצת אי. די. בי.

עיזבון ד"ר חיים גמזו

אוסף גבי ועמי בראון

אוסף שרה ואדם אייל

עיזבון עו"ד חנן שנון

אוסף תלמה ואליעזר לוין

לפרטים נוספים
המכירה הסתיימה

פריט 38:

נחום גוטמן

פריט שהגיע מחו"ל
נמכר ב: $68,000
הערכה:
$ 50,000 - $80,000
עמלת בית המכירות: 18%
מע"מ: 17% על מחיר הפריט המלא והעמלה
תגיות:

נחום גוטמן
דמויות בצפת,
שמן על בד, 73X92 ס"מ.
חתום.
מקוריות הציור אושרה ע"י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן.

תחילת שנות ה-50 , הרובע היהודי בצפת, חג הסוכות: סכך מכסה גג במרפסת משמאל, לולב נישא בידי חסיד הפוסע ברחוב וממהר לתפילת מנחה. בל תחמיצו את החסיד הנוסף על המרפסת העליונה, פניו אל הר מירון, בכיוון קבר רשב"י. ההר האדום יוקד כבאש ועונה בלהטו לדבוקת הבתים הלבנה-תכולה, זו שמרפסותיה תלויות על בלימה. עיר הקודש צפת, כך צייר אותה נחום גוטמן לאורך עשרות בשנים, כשהוא שב אליה בנאמנות מדי שנה בשנה. כאשר לא צייר את תפנימי בתי-הכנסת של צפת (ובעיקר, בבית-כנסת האר"י), גוטמן צייר, פעם אחר פעם, את הרובע היהודי עם הפנים למירון. לימים, הקומפוזיציה הזו – בתים מתגודדים כנגד צמד דבשות ההר – תהפוך למוסכמת נוף שגורה בקרב ציירי קריית האמנים בצפת. צפת – בבחינת "הנשגב" הארצישראלי (המתחרה בזה הירושלמי) – משכה אליה את גוטמן, כשם שפיתתה אמנים ארצישראליים – ראובן, זריצקי, קסטל ורבים אחרים (ולא ארצישראליים – כשאגאל, קוקושקה, מאנה כץ; או אף משוררים כביאליק, ש.שלום ועוד), כך מאז ראשית שנות ה- 20 , שנים רבות עוד בטרם תקום "קריית אמני צפת" למחרת מלחמת העצמאות. צפת כמעט שתהפוך לבירת הציור הארצישראלי. את "בדרך למירון" צייר גוטמן עוד ב- 1928 . את נופי העיר הנראית מגבעות סמוכות צייר ב- 1939 . וכך, הלאה והלאה, ותמיד, גם כשהתמקד בבתי הרובע היהודי, דומה שנותר "בדרך למירון" – בדרך להר הקדוש ממול. ב- 1987 , במבוא לספר "נופי צפת" (ספריית הפועלים, תל אביב), ציינתי: "ב- 1928 יוצר גוטמן סדרה לא קטנה של ציורי שמן ואקוורלים פיוטיים מאד של נופי צפת ובתי-הכנסת שלה, בהם מנצחת צפת המאגית, ועדיין תמיד צפת הרומנטית, זו שמחכה לנו בסוף הדרך אחרי הזיתים, צפת של המסע אל, של השביל אל." מעט מאוחר יותר, גוטמן נמשך במיוחד לציוריות של הארכיטקטורה הערבית והמאולתרת של הרובע. הוא מצא חן פיוטי בצפיפות ובגיבוב ה"מתפרע" של המבנים (שאותם ישטיח ויצרין גיאומטרית לקראת 1959). ניגון הבתים יצר דואט עם ניגון הרכס הרחוק, בעוד לובן הקירות שודך, לא אחת, עם התכלת הצפתית, שתרמה את תרומתה לשגב. נכון, נחום גוטמן גם צייר את בית-הכנסת בנווה-צדק, או את נוף הר-הבית בירושלים; אך, כצייר, "עיר-הקודש" העיקרית בעבורו הייתה צפת. כי, אם תל אביב ביטאה בעבודותיו את חדוות רחוב הרצל עד גימנסיה הרצלייה, ואם יפו בוטאה בציוריו בארוטיקה ערבית ופרדסים, כי אז צפת תפקדה בציוריו כמחוזה של "אמנות יהודית". כי צפת הגוטמנית הייתה עיר הסוד והקבלה (ראו רישומיו וציוריו: "תיקון חצות", סוף שנות ה- 20 ; "מקובלים בצפת", 1941). כי צפת של גוטמן הייתה עיר של חג: רימונים בקדמת ציור מ- 1949 משרים את רוח סוכות על הדואליות של מקבץ הבתים והר מירון; פעם ועוד פעם – הרובע בסימן חג הסוכות ("חצר בצפת", 1977); יש, שנוף העיר מזווג עם תפנים בית-כנסת (1957); ותמיד, מספר חסידים מיניאטוריים בסימטאות, או יהודיה מדליקה נרות במרפסת גבוהה; לעתים, גם ירח וכוכבים יגויסו לצורך העצמת המאגיה. ועתה, שובו והתבוננו בציור המקסים שלפנינו: ראו את החצר הפנימית הצופנת סודותיה בינות לקירותיה העבים ואל מול ההר הבוער: האחדות המיסטית של דממה, הפנמה וערגה לוהטת לאחדות עם האינסופי.

גדעון עפרת