ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א – מהדורה ראשונה – ווילנא והורודנא, תק"פ – הגהות קבליות מעניינות ("קץ הגאולה" בשנת ת"ר)

ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א – מהדורה ראשונה – ווילנא והורודנא, תק"פ – הגהות קבליות מעניינות ("קץ הגאולה" בשנת ת"ר)

ספרא דצניעותא, עם פירוש הגר"א. ווילנא והוראדנא, [תק"פ 1820]. המהדורה הראשונה של ביאור הגר"א לספרא דצניעותא. ספר זה הינו אחד מספרי היסוד להבנת וידיעת שיטת הגר"א בקבלה.
החיבור הובא לדפוס על ידי נכד הגר"א ותלמידו רבי יעקב משה מסלונים (בן רבי אברהם בן הגר"א). בראש הספר הקדמה ארוכה מאת רבי חיים מוולוז'ין. זו ההקדמה האחרונה שכתב רבי חיים לאחד מספרי הגר"א (הוא נפטר בשנה שלאחר הדפסת הספר, שנת תקפ"א). לאחר הקדמתו של רבי חיים מופיעה הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים. שתי הקדמות אלה מכילות חומר רב ערך לתולדות הגר"א ומובאים בהן שבחים מופלגים עליו ותיאורים על גדלותו בנגלה ובנסתר (וראה להלן).
בעותק שלפנינו מספר הגהות קבליות בכתיבת רש"י (אשכנזית), חלקן ארוכות. בהגהה בדף כ/1 דן הכותב בדברי הגר"א על קץ הגאולה וביאת המשיח ב"מוצאי שביעית", והוא כותב כי "נלע"ד שקאי על מאה השביעית של אלף השישי... ואם נזכה... ויהא פי' על שנת ת"ר ממש שהיא שנת שביעית" [מהדברים נראה כי הכותב כתב את הדברים לפני סוף שנת ת"ר. כידוע, כשהתקרבה שנת ת"ר גברו בעולם היהודי ציפיות משיחיות גבוהות. בין היתר חלה התעוררות גדולה לעניין זה גם בקרב תלמידי הגר"א והשייכים לבית מדרשו, שצפו כי משיח יבוא בשנת ת"ר או במוצאי אותה שנה. ראה: אריה מורגנשטרן, משיחיות וישוב ארץ ישראל, ירושלים תשמ"ה].
[6], נט, [3] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש בכל דפי הספר, עם פגיעות רבות בטקסט המודפס ובהגהות. כל הדפים עברו שיקום מקצועי במילוי נייר. חותמות. כריכת עור חדשה.
בעותק שלפנינו מופיעה הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפני הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים, בדומה לשני עותקי הוואריאנט שנרשמו במפעל הביבליוגרפיה (רשומה 177999).
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 696.

"ואדונינו אבי הגאון זצללה"ה חבר כמו שלשים חבורים גדולים על כל חלקי הזהר ואמר בפה מלא שלא יבוש לאמרן בפני רשב"י ז"ל". (רבי אברהם בן הגר"א, בספרו "רב פעלים", ווארשא תרנ"ד, ערך זהר, עמ' 58)

ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א - סגולתה של המהדורה ראשונה
על קדושתה וסגולתה של מהדורה זו, שנדפסה על-ידי יהודים יראי-שמים, מובאים הסיפורים הבאים:
הגאון רבי שמריה גריינמן סיפר בשם ה"חזון איש": "מעשה שהיה בדיבוק אחד בדור הקודם, שהביאוהו לאחד מן הצדיקים, ונאספו שם כל בני העיירה, ואמר אותו צדיק: בואו ואראכם דבר פלא. נטל אותו צדיק שני ספרים שוים (היה זה ספרא דצניעותא או ספר יצירה), אחד שנדפס בדור שלפניהם ואחד שנדפס באותו דור, עטפם בנייר ונתנם לבעל הדיבוק, באופן שלא היתה אפשרות להכיר מה שבתוך העטיפה. והנה זה פלא, בעל הדיבוק נטל ספר אחד וחבקו וגיפפו, ומהספר השני נרתע באומרו: 'איני יכול לנגוע בו!' לאחר הדברים, גילה אותו צדיק פשר הדבר, כי את הספר שהודפס בדור שלפניהם לא היה הדיבוק יכול לקחתו, מחמת קדושתו, משום שנדפס ע"י מדפיסים יראי שמים, ואילו הספר השני נדפס בבית דפוס שעבדו בו יהודים שנתפסו להשכלה" (מעשה איש, חלק ה', עמ' קכב – בשם רבי שמריהו גריינימן בשם החזון-איש).
סיפור דומה סיפר רבי שמואל דוד הכהן מונק (אב"ד הקהילה החרדית בחיפה), בשם חכם ספרדי ממקובלי ירושלים, שבא לפניו דיבוק והניח עליו ספר ביאור הגר"א על ספרא דצניעותא, על-פי קבלה שהיתה בידו, ולא הועיל כי הספר היה מהדפוס השני. שוב הניח עליו ספר מהדפוס הראשון ונתרפא (זכור לדוד, חלק ב', עמ' קנט). עוד הביא שם בשם הגאון רבי אליעזר גורדון מטלז, שנתנו ביד דיבוק אחד את הספר הנ"ל מדפוס ראשון, נזדעזע ה"דיבוק" וזעק בחרדה: "דער ווילנער! דער ווילנער!" [הווילנאי! הווילנאי!]. אח"כ נתנו לו ספר מדפוס שני ולא נרעש כל כך (זכור לדוד, שם).

תגובת רבי חיים מוולוז'ין לחסידים יושבי "הפלכים הרחוקים"
בהקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא מופיעים ביטויים חריגים בחריפותם כנגד האשמות שהגיעו מחוגי החסידים שב"פלכים הרחוקים", לפיהן הגר"א לא החשיב את האר"י במיוחד, וכן שהוא לא עסק בלימוד הזוהר הקדוש.
רבי חיים מוולוז'ין מגיב לכך בהקדמתו: "אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת... דבת רבים בורים וריקים בפלכים הרחוקים [ככל הנראה, גלילות ווהלין ופודוליה שבאוקראינה] אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם, אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להטיל מום בקדשי שמים... רבינו הגדול נ"ע, באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין בי' האריז"ל לא הוכשר בעיניו ח"ו... מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה"ק לא הוכשר בעיניו ח"ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם, יתפרכון, יתחרשון, ישתתקון, לא תהא כזאת בישראל...".