|
פריט 34:
חוט כותנה לתפירת מדים לורמאכט הגרמני ממפעל בדים יהודי בגטו לודז', 1941
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
350
עמלת בית המכירות: 22%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
חוט כותנה לתפירת מדים לורמאכט הגרמני ממפעל בדים יהודי בגטו לודז', 1941
baumwollnahzwirn khaki-sandfarben litmannnstadter fabrik fur NAHGARNE AG litzmannstadt 1941 - חוט כותנה לתפירה בצבע חול חאקי - אשר יוצר על ידי יהודים עבור הוורמאכט הגרמני במפעל "LFN Litzmannstädter" בגטו לודז' ב 1941.
בחוטים אלה השתמשו היהודים לתפירת מדים עבור שתי יחידות בצבא הגרמני, ליחידות הגרמניות אשר לחמו בצפון אפריקה (על תויות אותם חוטים נכתב: "FÜR UNIFORMEN DER SÜDFRONT / AFRIKA" - עבור חיילי החזית הדרומית אפריקה) צבעם של אלו היה ירוק, והחוט שלפנינו אשר נתפר עבור fur NAHGARNE AG. אשר צבעו הינו חום חאקי.
בשנותיו הראשונות של גטו לודז', הקימו היהודים מיוזמתם והפעילו למעלה ממאה מפעלים קטנים ובינוניים, בהם ייצרו סחורה מגוונת עבור הגרמנים, בתמורה למזון. האלטסטנרט ("מועצת הזקנים") היהודית, בראשות מרדכי חיים רומקובסקי, הקימה בגטו בתי חרושת, ארגנה בהם את העבודה וניסתה להשיג מהגרמנים הזמנות לסחורה. היהודים ראו את עבודתם במפעלים גם כדרך להוכיח לגרמנים את ערכם הכלכלי, וכך להינצל משילוחים להשמדה. בתי החרושת בגטו כונו בפי היהודים "רסורטים" (קיצור של Arbeitsressorte – ענפי עבודה). מועצת היהודים ראתה בהקמת הרסורטים אפשרות להציל מרעב את האוכלוסייה הכלואה בגטו, ואילו יהודי הגטו הרעבים היו מוכנים לעבוד תמורת מנות אוכל זעומות, כשהחלופה היתה גוויעה ברעב.
במאי 1940 נפתח רסורט החייטות הראשון. "עבדו בו 300 חייטים, שהביאו את מכונות התפירה ואת שולחנות העבודה מבתיהם", מציינת מיכל אונגר. "לא היתה די עבודה לכולם, ולכן הם נחלקו לשתי קבוצות ועבדו לסירוגין. ההזמנות הראשונות שהגיעו מהעיר היו מעטות וקטנות." המענה לרוב ההזמנות הראשונות ניתן על ידי שימוש בחומרי גלם שגויסו בגטו עצמו, מכיוון שבתחילת פעילותם של הרסורטים לא סיפקו הגרמנים חומרי גלם. הרסורטים ייצרו בעיקר מוצרים שנדרשו לכלכלת המלחמה של הרייך. באוקטובר 1940 החליט המינהל הגרמני של הגטו, בראשות הנס ביבוב (ראש הממשל הנאצי הגרמני בגטו לודז' בפולין הכבושה, הוצא להורג ב-23 ביוני 1947), על השתתפותו בהקמת מפעלי ייצור בגטו. בסוף 1940 הביעו מזמיני סחורות שביעות רצון, וההזמנות מהרסורטים התרבו. ב-1941 נמשך הגידול במספר הרסורטים. בינואר 1941 ציין ביבוב: "העיבוד המעולה של מתפרות המדים הניע את המזמין, הצי... למסור את כל העבודה כמעט באופן בלעדי לגטו... ההוכחה הטובה ביותר לביצוע הוגן וסולידי היא האחוז הזעום ביותר של הסחורה המוחזרת (מתוך מאות אלפי חולצות לצבא הוחזרו כ-700)..." (מיכל אונגר, לודז': אחרון הגטאות בפולין, עמ' 155-163) .
בגטו לודז' הוקמו כ-120 רסורטים, רובם בענף הטקסטיל, ובהם עבדו למעלה מ-70,000 יהודים. הרסורטים הקלו במעט על מצוקת הרעב, הקור והמחלות בגטו, אך למרות קיומם נספתה רוב אוכלוסיית הגטו ברעב ובמחלות, וכן בגירושים למחנות ההשמדה שהחלו ב-1942, בהם נשלחו למוות עשרות אלפי יהודים. ביוני 1944 נותרו בגטו לודז' 77,000 נפש. כ-90% מהם הועסקו במפעלי ייצור. עד אוגוסט 1944 גורשו למחנות ההשמדה חלמנו ואושוויץ כמעט כל יהודי הגטו. מבין למעלה מ-200,000 יהודי לודז', שרדו את מחנות הריכוז כ-7,000 נפש.
גליל חוט כותנה במשקל 50 גרם, עם תוית יצור מקורית של הגטו. גובה 7 ס"מ. קוטר 4 ס"מ. מצב טוב מאד.
baumwollnahzwirn khaki-sandfarben litmannnstadter fabrik fur NAHGARNE AG litzmannstadt 1941 - חוט כותנה לתפירה בצבע חול חאקי - אשר יוצר על ידי יהודים עבור הוורמאכט הגרמני במפעל "LFN Litzmannstädter" בגטו לודז' ב 1941.
בחוטים אלה השתמשו היהודים לתפירת מדים עבור שתי יחידות בצבא הגרמני, ליחידות הגרמניות אשר לחמו בצפון אפריקה (על תויות אותם חוטים נכתב: "FÜR UNIFORMEN DER SÜDFRONT / AFRIKA" - עבור חיילי החזית הדרומית אפריקה) צבעם של אלו היה ירוק, והחוט שלפנינו אשר נתפר עבור fur NAHGARNE AG. אשר צבעו הינו חום חאקי.
בשנותיו הראשונות של גטו לודז', הקימו היהודים מיוזמתם והפעילו למעלה ממאה מפעלים קטנים ובינוניים, בהם ייצרו סחורה מגוונת עבור הגרמנים, בתמורה למזון. האלטסטנרט ("מועצת הזקנים") היהודית, בראשות מרדכי חיים רומקובסקי, הקימה בגטו בתי חרושת, ארגנה בהם את העבודה וניסתה להשיג מהגרמנים הזמנות לסחורה. היהודים ראו את עבודתם במפעלים גם כדרך להוכיח לגרמנים את ערכם הכלכלי, וכך להינצל משילוחים להשמדה. בתי החרושת בגטו כונו בפי היהודים "רסורטים" (קיצור של Arbeitsressorte – ענפי עבודה). מועצת היהודים ראתה בהקמת הרסורטים אפשרות להציל מרעב את האוכלוסייה הכלואה בגטו, ואילו יהודי הגטו הרעבים היו מוכנים לעבוד תמורת מנות אוכל זעומות, כשהחלופה היתה גוויעה ברעב.
במאי 1940 נפתח רסורט החייטות הראשון. "עבדו בו 300 חייטים, שהביאו את מכונות התפירה ואת שולחנות העבודה מבתיהם", מציינת מיכל אונגר. "לא היתה די עבודה לכולם, ולכן הם נחלקו לשתי קבוצות ועבדו לסירוגין. ההזמנות הראשונות שהגיעו מהעיר היו מעטות וקטנות." המענה לרוב ההזמנות הראשונות ניתן על ידי שימוש בחומרי גלם שגויסו בגטו עצמו, מכיוון שבתחילת פעילותם של הרסורטים לא סיפקו הגרמנים חומרי גלם. הרסורטים ייצרו בעיקר מוצרים שנדרשו לכלכלת המלחמה של הרייך. באוקטובר 1940 החליט המינהל הגרמני של הגטו, בראשות הנס ביבוב (ראש הממשל הנאצי הגרמני בגטו לודז' בפולין הכבושה, הוצא להורג ב-23 ביוני 1947), על השתתפותו בהקמת מפעלי ייצור בגטו. בסוף 1940 הביעו מזמיני סחורות שביעות רצון, וההזמנות מהרסורטים התרבו. ב-1941 נמשך הגידול במספר הרסורטים. בינואר 1941 ציין ביבוב: "העיבוד המעולה של מתפרות המדים הניע את המזמין, הצי... למסור את כל העבודה כמעט באופן בלעדי לגטו... ההוכחה הטובה ביותר לביצוע הוגן וסולידי היא האחוז הזעום ביותר של הסחורה המוחזרת (מתוך מאות אלפי חולצות לצבא הוחזרו כ-700)..." (מיכל אונגר, לודז': אחרון הגטאות בפולין, עמ' 155-163) .
בגטו לודז' הוקמו כ-120 רסורטים, רובם בענף הטקסטיל, ובהם עבדו למעלה מ-70,000 יהודים. הרסורטים הקלו במעט על מצוקת הרעב, הקור והמחלות בגטו, אך למרות קיומם נספתה רוב אוכלוסיית הגטו ברעב ובמחלות, וכן בגירושים למחנות ההשמדה שהחלו ב-1942, בהם נשלחו למוות עשרות אלפי יהודים. ביוני 1944 נותרו בגטו לודז' 77,000 נפש. כ-90% מהם הועסקו במפעלי ייצור. עד אוגוסט 1944 גורשו למחנות ההשמדה חלמנו ואושוויץ כמעט כל יהודי הגטו. מבין למעלה מ-200,000 יהודי לודז', שרדו את מחנות הריכוז כ-7,000 נפש.
גליל חוט כותנה במשקל 50 גרם, עם תוית יצור מקורית של הגטו. גובה 7 ס"מ. קוטר 4 ס"מ. מצב טוב מאד.
