ראובן רובין
1893-1974

1893-1974

דמות על חמור בגליל,
שמן על בד, 60X73 ס”מ,
חתום.

מקוריות הציור אושרה ע״י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל-אביב.

מקום וחלום, מציאות ודמיון – לכאורה שני הפכים, אבל על בדיו של ראובן הם נכרכים יחד, מקרינים זה על זה ונמהלים זה בזה, עד שקשה להבחין ביניהם. כך נרקמת בציוריו של ראובן תמונת עולם, שגם אם במבט לאחור היא נדמית אידילית מדי, יש בה מורכבות רבה והיא משקפת את רוח הזמן של השנים המכוננות שבהן יצר האמן. ציוריו של ראובן – במיוחד אלה משנות ה- 20 וה- 30 למאה ה- 20 , מוכרים לקהל הרחב ומדברים במידה רבה בזכות עצמם. הלהט הציוני, ההתלהבות אל מול נופי הארץ והתחושה החדשה של הבית, קורנים מתוך הציורים(...). לימים השתנתה האווירה. ”אמרתם ראובן, ממילא אמרתם אהבת הארץ ואמרתם רומנטיקה חלוצית ומיסטיקה יהודית ואמרתם התלהבות ואמונה יוקדת (...) היש מטרות קלות מאלה ליידות בהן חיצים טבולים באנטיפאתוס?”, כך אמר האמן יאיר גרבוז ב- 2005 . ”ראובן היה חלוץ, כלומר יוצר מנסה ובודק וחוקר, אך לא ידע לאן יובילו השבילים. האנשים שהוא צייר היו חלוצים וגם הם הלכו בשבילים בלתי מוכרים, בתקווה ישנה כי חכם השביל מההולכים בו. השילוב בין חלוץ לחלוצים יצר כמה מהמרהיבות שבתמונות התום של ארץ ישראל”, אמר גרבוז, ”ועדיין איננו יודעים מה יהיה”. אכן, גם היום איננו יודעים, גם אם אנו מפוכחים יותר וספקנים. ואף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך, נדמה שקשה להישאר אדישים לנוכח שפע הדימויים החזותיים שיצר ראובן. דימויים אלה, שלתוכם יצק את האמונה השורשית שלו ואת משאלת ההשתייכות למקום, ממחישים בחיוניות צבעונית פיסות מן הסיפור ההיסטורי שלנו בארץ ישראל. כרמלה רובין, מקום חלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 , עמ’ 9.