|
פריט 45:
דוד מערבי 1945 - 1896
|
|
|
הערכה:
$
800 - $1,200
עמלת בית המכירות:
20%
מע"מ: על העמלה בלבד
|
נער, שנות ה-30
אקוורל, 32X25 ס"מ
אודות האמן:
שירה הנוער -דוד מערבי, חברו הנשכח של נחום גוטמן מ'בצלאל' "כל האינדיבידיאוליים האלה, שנקראו "בצלאלים", ישבו יום יום על גבי ארגזים והיו מציירים...נוצר ביניהם מכנה משותף של צורות, אור וצבעים. הם היו מהלכים בארץ, והיו בלתי מובנים – עד כדי כך שמוסדות "בצלאל", שנשארו קיימים עד ימינו אלה, לא טרחו להשאיר זכר או אוסף קטן של תמונות, שצוירו אז בידי אותם "בצלאלים"... איה תמונותיו של מרובנה הוא מערבי ז"ל? כך שאל נחום גוטמן בספרו: ״בין חולות וכחול שמיים״. את עיזבונו של מַרוֹבְנֶה-הוא-מערבי (1945-1896) מצאתי בבוידעם של בתו, בהירה טל. אוצרות אמתיים יכולים להתגלות לא רק בעקבות סימונים על מפות עתיקות, לעיתים יד המקרה והשעה הן המכוונות. מי הוא, אם כן, דוד מערבי? הוא נולד ברוסיה בשנת תרנ"ו, 1896. כנער צעיר, החליט מערבי לעזוב את ביתו ולעלות ארצה לבדו, כשהגיע ארצה התקבל כתלמיד ב"בצלאל - בית מדרש למלאכות אמנות”, שם למד ציור ופיסול בהדרכתו של פרופ' בוריס ש״ץ בתנאי עוני ודוחק. בשנת 1916, בשל סגירת ״בצלאל״ עקב מלחמת העולם הראשונה ובגלל העוני ששרר בירושלים, נשלח מערבי, כמו שאר תלמידי ״בצלאל״, לעבוד כפועל חקלאי וכשומר ברחבי הארץ. בשנת 1920 בקירוב, התיישב מערבי בתל אביב. והחל לעסוק במוסיקה. הדריך מקהלות רבות ועיבד מנגינות שלו ושל מלחינים נוספים לשירת מקהלה. במשך עשרים וחמש שנה לימד מערבי ציור ומוסיקה בבתי ספר. מערבי הלחין יותר משמונים שירי ילדים שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של שירי ילדות ונוער ישראלים, ביניהם: "שירה הנוער", "גינה לי", "קשתנו על שכמנו" ועוד. לא הרבה נשתייר מפועלו האמנותי: שלושה פסלים שנמצאים בארכיון ״בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב״, ירושלים, מקבץ רישומים במוזיאון ישראל, ואוסף העיזבון של בתו, שחלקים ממנו הוצגו לראשונה במוזיאון גוטמן במסגרת התערוכה "שירה הנוער" . יצירותיו משקפות את המקום, את האידיאולוגיה ואת רוח התקופה של הישוב בארץ בראשית המאה העשרים, ואיכותה התיעודית מוספה נדבך חשוב לתולדות האמנות הישראלית. לעיקר פרסומו בחייו זכה בתחום הזמר העברי, לו הקדיש את רוב פעילותו. בשנת 1945 נפטר מערבי באופן פתאומי, והוא בן 49 בלבד. עוד כותב נחום גוטמן: "ואחד בעל ראש מתולתל, שצץ מתוך חולצה פתוחה. עלה מרוסיה. הוא היה מתמיד בעבודתו בקרן זווית אפלה של האולם - ופתאום משמיע קול צעקה, כאילו נדקר במחט, זה היה קורה כשלא שם את הצבע הנכון במקום הנכון. הוא היה מפליא לצייר, ואלמלא סופו המר, ודאי שהיה בין גדולי הציירים היהודים מהאסכולה הפריזאית" נורית טל-טנא
