ספר תולדות אדם, לרבי משה דוד אשכנזי אב"ד טולטשווא – ירושלים, תר"ה – עותק מעזבון הרב המחבר, עם חותמות בעלות של ...

ספר תולדות אדם, לרבי משה דוד אשכנזי אב"ד טולטשווא – ירושלים, תר"ה – עותק מעזבון הרב המחבר, עם חותמות בעלות של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, מצאצאי המחבר

ספר תולדות אדם, חידושים על סוגיות הש"ס, מאת הגאון הקדוש רבי משה דוד אשכנזי. ירושלים, [תר"ה 1845]. דפוס רבי ישראל ב"ק [תלמיד רבי ישראל מרוז'ין ורבי לוי יצחק מברדיטשוב].
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה צאצא של המחבר. בעמוד השער ובעמוד האחרון חותמות בעלות של האדמו"ר, עם הכתובת: "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".
בשער הספר הקדשה עצמית ארוכה (וקצוצה) בכתב יד וחתימת רבי יעקב מרדכי מליזענסק, הכותב שקיבל את הספר מעזבון המחבר בתנאי שאם צאצאי המחבר יבקשו את הספר בחזרה, יהיה מחויב להחזירו לידיהם: "זה הספר ניתן לי במתנה מע[זבון] הרב המחבר זצוק"ל ע"פ האפ[וטרופסים?], דהיינו, א' – שלא אמכור ושלא את[ן] במתנה לזולתי. ב' – שאם יבא מ[כתב ממשפחתו?] של המחבר שישלחו להם הספרים [--?] מחויב אנוכי להחזיר, ולראי' באת[י עה"ח] הק' יעקב מרדכי מליזענסק אי[...]".
המחבר, הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טאלטשווא-צפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש) בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגעט ואביו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמור"ים מסאטמר-סיגט ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו שלפנינו בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כותב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, וכיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
מקבל הספר הוא רבי יעקב מרדכי מליזענסק וצפת. חתימתו מופיעה במכתב שנשלח לבעל ה"דברי חיים" מצאנז ע"י ראשי העדה החסידית בצפת, ונדפס בספר "ארץ הצבי" (וינה, תרמ"ג, עמ' 184).
[2], קמב דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט והדבקות נייר (בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים). חותמת ורישומים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 603; ש' הלוי, מס' 33.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).