המחאה בע״נ של 10 פראנק - אמצעי תשלום חתום על ידי משה סמילנסקי, רחובות, בנק אנגליא-פלשתינה ...

המחאה בע״נ של 10 פראנק - אמצעי תשלום חתום על ידי משה סמילנסקי, רחובות, בנק אנגליא-פלשתינה, 1914.

בנוסף לחתימת סמילנסקי משני צידי השטר, השטר חתום בחותמת דיו של:

"בית ועד הישוב רחובות "Comita de la Colnie Rehoboth"

מצב : 3 נקבים ופס הדבקה בגב השטר.

ועד המושבה רחובות היה גוף ניהולי בן שלושה עד שבעה חברים קבועים ובראשו עמד יושב ראש.

ישיבות הוועד השתמרו כולן בספר הפרוטוקולים ונחתמו לעתים בחותם הוועד. הוועדים נבחרו על ידי המתיישבים ובתום כהונתם נערכו בחירות חדשות.

בספטמבר 1913 הוחלט על הקמת התאחדות המושבות ביהודה, אשר לאור כישלונות קודמים הוחלט שלא יוטלו עליה חובות אקונומיים אלא תיועד לייצוג ציבור האיכרים. במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה ההתאחדות לגוף ציבורי מרכזי, דרכו עברו תרומות מיהודים בגולה לארץ. סמילנסקי עמד בראש התאחדות, לאחר תום המלחמה ההתאחדות ניתבה הלוואות לצורכי שיקום של הממשל הצבאי הבריטי.

כל הוותיקים זכו להכיר את משה סמילנסקי – האיכר, הפרדסן, העוסק בצרכי הציבור באמונה, העיתונאי, הסופר, החייל, איש ההגנה, נשיא התאחדות האיכרים, חבר מועצת ההדרים, גואל אדמת הנגב ועוד. משה סמילנסקי היה המנהיג בה' הידיעה של הציבור החקלאי הוותיק. את מאמריו בכל עיתון שהוא ויהא תוכנם אשר יהיה, קראו בעונג אוהדים ומתנגדים ואת דבריו שתו בצמא. מאמצים רבים השקיע משה סמילנסקי בגאולת קרקע. 

בימים הראשונים של אוגוסט 1914 הורגשו בתל־אביב מאורעות תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

וועד תל־אביב שבראשו עמד מאיר דיזינגוף, באמצעות בנק אנגלאי פלשתינה, הוציא שטרי ממון שנכנסו לשוק כמטבע עוברת לסוחר וערכם היה גבוה מן הלירה התורכית העשויה נייר. גם ערביי העיר והכפר, היו מוכרים את תוצרתם תמורת המחאות של ועד תל אביב. המחאת זו שימשה כשטר כסף לכל דבר. בעיקר מתוך אמון לראש הוועד דיזנגוף.

כדי להקל על המצוקה הכספית התגייסו בנק אפ״ק וועד תל־אביב והדפיסו שטרות כסף משלהם לשימוש יומיומי בעת הקשה. בנק אפ״ק הוציא שטרות על סכומים שבין חמישה למאה פרנק, ולמעשה היו אלה כתבי התחייבות של הבנק להחזיר למחזיקים בהם את הסכום הרשום, כאשר המצב יאפשר זאת.

במסגרת גזירות והגבלות שהוטלו על ידי ראש שלטון האימפריה העות׳מנית באותה עת, מושל אזרחי חדש ושמו בהא־אל־דין, איש "התורכים הצעירים"שהחליט לקדש מלחמה על הציונות, כבר ביומו הראשון בתפקיד, ציין כי לא יאפשר ליישוב הציוני לפתח חיים עצמאיים ובייחוד רצה לשלול את האוטונומיה של השכונה העברית תל־אביב, שהקימה לדעתו "מדינה בתוך מדינה". תוך זמן קצר נשלל חופש הפעולה מעסקניה של תל-אביב ובוטלה למעשה האוטונומיה של השכונה. מאמצים רבים ותשלומי כופר גבוהים נדרשו כדי להשיב מעט מאותן זכויות רבות שהשיגה לה תל־אביב מאז היווסדה. בין הגזירות של מושל זה היו הניסיון למנוע את הפצת שטרות הכסף שהוציא וועד תל־אביב והניסיון לפגוע בראש הוועד, מאיר דיזנגוף.